החלטה מבוא: בפני בקשה מאת המשיבה בה"פ 1241/03 היא המבקשת בבקשה זו (ולהלן - "המבקשת") לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 05.11.07, בהמרצת הפתיחה שבכותרת (להלן - "פסק הדין"). המבקש בה"פ 1241/03 (ולהלן - "המשיב" בבקשה זו) הגיש תגובתו לבקשה זו לפיה הוא מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין מטעמים שפרט בתגובתו. רקע וטענות הצדדים: בפסק הדין בעניין שבפנינו קבעתי כי בין המבקשת והמשיב נחתם הסכם מכר מחייב, בו התחייבה המבקשת למכור את זכויותיה במקרקעין הידועים כחלקה 24 בגוש 6615 בדרך הרצליה בתל אביב למשיב, תמורת סך של 800,000$ (ארצות הברית) וכמו כן, הוריתי על אכיפת ההסכם הנ"ל בין המשיב למבקשת. ביום 09.12.07 באה בפני בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערכאת הערעור. בתאריך 20.12.07 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין שבכותרת, אשר עיכוב ביצועו מתבקש בבקשה זו. לטענת המבקשת ישנם סיכויים טובים לקבלת הערעור וכיוון שכך, הינם במידה המצדיקה עיכוב פסק הדין. בנוסף לטענתה, מאחר ופסק הדין עוסק בהעברת זכויות בעלות במקרקעין, מוצדק עיכוב ביצוע פסק הדין, אף במידה וסיכויי הערעור אינם גבוהים. עוד טוענת המבקשת כי ביצוע פסק הדין משנה את הזכויות באשר למקרקעין ומשכך, ייתכן ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. שכן, כל עוד המשיב רשאי לבצע דיספוציה במקרקעין, עלול להיגרם למבקשת נזק בלתי הפיך כתוצאה מהעברת הזכויות במקרקעין, במידה ויתקבל הערעור. לעומת זאת, לטענת המבקשת, אם יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ייגרם נזק ממשי למשיב עד להכרעה בערעור מכיוון שעיכוב הביצוע ישמר מצב הנמשך למעלה מ- 20 שנים. לטענת המשיב דין הבקשה להידחות מכיוון שהמבקשת צירפה התכתבויות אשר נכתבו לאחר מתן פסק הדין וללא קבלת רשות מאת בית המשפט, כך שאין טענות המבקשת רלוונטיות לעניין עיכוב ביצוע פסק הדין. עוד טוען המשיב כי על פניו, הערעור חסר סיכוי מכיוון שהנטייה במקרים מסוג זה היא שלא לעכב ביצועו של פסק דין וכן, כי במאזן האינטרסים בין מבקש העיכוב לבין המשיב, יש להעדיף את אלה של המשיב, אשר עומדת לו הזכות למימוש פסק הדין. דיון והכרעה: כללי: בפתח הדברים אציין כי הן בבקשה והן בתגובה מטעם המשיב נכללו שלל טענות עובדתיות אשר בקשת עיכוב ביצוע זו אינה המקום הראוי להן. בין היתר, מדובר בטענותיה המפורטות של המבקשת באשר לסיכויי הערעור, במסגרתן נכללו טיעונים לגופה של גדר המחלוקת בין הצדדים וכן, דברים אלה יפים גם בנוגע לטענות המשיב גם בהן נכללו טענות אשר אין מקומם לעניין עיכוב ביצוע פסק דין. ברם, מאחר וניתן פסק הדין בתובענה הנדונה ולצדדים היו הזדמנויות לא מעטות לשטוח את טענותיהם בפני בנוגע למחלוקות העובדתית והמשפטיות בעניין הנדון, במהלך שמיעת הראיות, לא מצאתי מקום לדון בשלל טענות אלו מטעם בעלי הדין, בכל הנוגע לאותן המחלוקות הנזכרות. לפיכך, אדרש לטענות בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין ולאלו בלבד. בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין, הכלל לעניין זה מצוין בסעיף 466 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות") המורה כי ברגיל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע פסק הדין נשוא הערעור וכי זכאי בעל דין שנפסק לטובתו הליך משפטי ליהנות מפירות זכייתו באופן מיידי, אף בהגשת ערעור על פסק הדין. על אף האמור, יינתן עיכוב ביצוע פסק הדין אם ישנו טעם מיוחד המצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין, קרי, במידה והמבקש מצליח להראות כי לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. יחד עם זאת, נטל השכנוע בבקשות עיכוב ביצוע פסק הדין, מוטל על כתפי המבקש. לשם כך, כאשר דן בית המשפט בבקשת עיכוב ביצוע, עליו להידרש לשני מבחנים מצטברים; ראשית, עליו לבחון את סיכויי הצלחת הערעור ובמידה וימצא לנכון כי קיים סיכוי טוב לקבלת הערעור, על בית המשפט לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, קרי, הנזק היחסי אשר עלול להיגרם לבעלי הדין ממתן או אי מתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין. בפועל, בוחן בית המשפט עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178 (2002); " 3626/05 ברדריאן נ' אהרוני (לא פורסם, 12.9.05)) ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ (1) 668, 672 (1996)). מן הכלל אל הפרט: בבחינת סיכויי הצלחת הערעור, לאור טענות המבקשת ותצהירה אניח כי באשר לסיכויים אלה, קיים סיכוי כאמור, שהרי עיניה של ערכאת הערעור טובות יותר לבחינת סיכויו מאשר נקודת מבטה של הערכאה הדיונית. יתר על כן, אדגיש כי הנחה זו, הינה רק לצורך בחינת המבחן השני לעניין עיכוב ביצוע, קרי, בחינת מאזן הנוחות של הצדדים, הוא המבחן המהותי לענייננו. בנוסף, אדגיש כי אין באמור משום קביעה באשר לסיכויי הצלחת הערעור, לגופו של עניין. יחד עם זאת, אציין כי כפי שהזכרתי לעיל, בין טענות המבקשת, העלתה זו שלל טענות עובדתיות, אשר כלל ידוע הוא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהכרעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. בבחינת מאזן הנוחות נבחנת כאמור, סוגיית הנזק העלול להיגרם לצדדים לנוכח היכולת באשר להשבת המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. בעניין הנדון אציין כי המבקשת הינה הבעלים של המקרקעין משך שנים רבות, הגם שהנ"ל אינם משמשים לצרכי מגורים. עם זאת אין באמור לבדו כדי להביא לעיכוב ביצוע פסק הדין, אלא מאחר ובמקרים מסוג זה, כאשר אין המדובר כאמור, בהשבה כספית אלא באכיפתו של הסכם מקרקעין יכולת השבת המצב לקדמותו הינה מוגבלת יותר, מטבע הדברים. זאת בעיקר לנוכח שינוי הנסיבות אשר בידי מימוש פסק הדין להביא, קרי, בהעברת הזכויות במקרקעין הנדונים לצד ג', על כן, ייתכן ותוצאות אכיפת פסק הדין, תהיינה בלתי הפיכות. לאור המקובץ לעיל, אני קובעת כי המקרה דנן חוסה תחת החריג לכלל בדבר עיכוב ביצוע פסק דין, זאת מאחר ולמבקשת עלול להיגרם נזק בשיעור ניכר ובמידה רבה יותר באופן משמעותי מכפי שעלול להיגרם למשיב. נוסף על כך, המקרקעין אינם דרושים למשיב באופן מיידי אלא שעיכוב הביצוע במקרה דנן משמר מצב נתון ושריר משך שנים רבות. על כן ולאור נסיבות המקרה, הגעתי למסקנה לפיה ביצוע פסק הדין עלול להביא לכך כי יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להשבת המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. סיכומם של דברים: כמפורט לעיל, דין הבקשה להתקבל. אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעת ערכאת הערעור או בכפוף לכל החלטה אחרת בעניין זה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו. ביצוע פסק דיןהמרצת פתיחהעיכוב ביצוע