החלטה 1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר), שבו חויב המבקש (הנתבע בערכאה הראשונה) לשלם למשיבים (התובעים) סך של 20,800 ₪. 2. לאחר שעיינתי בבקשה, בתצהיר שצורף בשלב מאוחר יותר (ולא נשלח למשיבים) ובתגובת ב"כ המשיבים, עו"ד היילברון, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה. אציג, בקצרה, את נימוקיי, אשר מאמצים, ברוב הנקודות, את תגובת המשיבים. 3. ראשית, הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לבית ה משפט המחוזי שהוא ערכאת הערעור, במקום לפנות תחילה לבית המשפט שנתן את פסק הדין, קרי: בית המשפט לתביעות קטנות. חובה זו לפנות תחילה לערכאה שנתנה את פסק הדין, קבועה בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות") ונושא זה גלוי וידוע הוא לכל העוסק בתחום (ראה גם: א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תל-אביב , תשס"ג-2003), בעמ' 527). במקרה שלנו, הוגשה הבקשה על ידי עו"ד, ולכן אין מקום להתחשב באי ידיעת תקנה מתקנות סדרי הדין. מכל מקום, כדי שלא להטריח את הצדדים, אינני מוחק את הבקשה ומאפשר למבקש לפנות לערכאה הדיונית, אלא, אדון בבקשתו לגופה, על אף שסמכות בית משפט שלערעור לדון בעיכוב ביצוע, מתחילה רק לאחר שערכאה הראשונה דחתה את הבקשה או לא נענתה לה במלואה (ראה: תקנה 468 לתקנות; גורן, שם). 4. שנית, לא הוכח מטעם המבקש כי אם יזכה בערעור יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו, שזהו התנאי הבסיסי לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי (ראה, למשל, בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג (1), 334; גורן, שם ,בעמ' 527 ואילך). אין די בהצהרה כללית של המבקש כי הוא בדעה "שלא אוכל לגבות בחזרה את הכסף מהמשיבים מאחר והם נמצאים בקשיים כלכליים" (סעיף 6 לתצהירו). אין כל רמז בתצהיר מה הם אותם קשיים כלכליים של המשיבים, ומהיכן המבקש מבסס את טענתו זו. על פני הדברים, מדובר באנשים מן הישוב , בעלי דירה , שהגישו תביעה כנגד קבלן שלא ביצע כדבעי את עבודות האיטום אותן התחייב לבצע, ובגינם קיבל תמורה הולמת. אין כל סיבה להניח כי המבקש לא יוכל להיפרע מן המשיבים, אם יזכה בערעור, ובית המשפט שלערעור יורה על ביטול פסק הדין של בית משפט קמא, כולו או חלקו, ואז יהיה זכאי המבקש להחזר הכספים ששילם למשיבים על פי פסק הדין. לכך יש להוסיף, את הוכחתה של עו"ד היילברון, ב"כ המשיבים: מעצם העובדה שהמשיבים ביצעו תיקוני איטום מחודשים, ניתן להסיק כי יש להם מספיק כספים כדי לעמוד בהחזר, אם ייקבע כך בערעור. 5. שלישית, תנאי מצטבר נוסף לבקשה לעיכוב ביצוע, בכלל, ובפסקי דין כספיים, בפרט, הוא סיכויי ההצלחה בערעור. גם בנקודה זו אין לנו כל מידע, פרט להצהרה כללית של המבקש, אשר אף כותב בתצהירו כי "סיכויי לזכות בערעור הינם גבוהים" (סעיף 5 לתצהירו). מנגד, ניצב הכלל הידוע של אי התערבות ערכאת ערעור בהכרעות עובדתיות של הערכאה הראשונה. ביתר שאת, יש ליישם כלל זה בערעורים על פסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות. מכאן, שהמבקש לא הוכיח, אפילו ברמה הנדרשת לצורך עיכוב ביצוע, כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים. מעבר לצורך אציין, כי קראתי את בקשת רשות הערעור, ואף אם תתקבלנה טענותיו המרכזיות של המבקש, כי אז, לכל היותר, יוחזר התיק לבית משפט קמא כדי לאפשר לו להתגונן ולהגיב (אם אכן לא עשה כן בערכאה הראשונה), אך, על פני הדברים לא נכללה בבר"ע טענה משפטית אחרת המחייבת את ערכאת הערעור לקבל את הערעור. 6. רביעית, נקודת המוצא המשפטית היא זו: "כלל נקוט הוא כי במימוש החלטות משפטיות, העיקרון הוא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה. כלל זה מוצא את ביטויו בתקנה 466 לתקנות, הקובעת, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע החלטה שעליה מערערים" (גורן, שם, בעמ' 526-525). אכן, יש חריגים ויוצאים מן הכלל, אך המבקש לא עמד בהם, כמוסבר, בין היתר, לעיל. לכן, עומד לזכות המשיבים הכלל הבסיסי המאפשר להם ליהנות מפרי זכייתם. בהקשר זה, לא למותר להזכיר כי התביעה הוגשה לפני כעשרה חודשים, ביום 19.1.05, ואחד ממטרות הקמת בית המשפט לתביעות קטנות הוא קביעת מנגנון יעיל ומהיר לבירור תביעות אלה, כלשון סעיף 62(ב) סיפא, לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אשר מורה כי "בית המשפט לתביעות קטנות... יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה". ראה גם את מאמרו של פרופ' סיני דויטש, "בית המשפט לתביעות קטנות כמגן הצרכן", עיוני משפט, כרך ח (תשמ"ב), עמ' 345, בעמ' 363 ואילך. וראה גם מש"כ בבר"ע 707/05 דוד כהן נ' אלון ביטון, פיסקה 10. לפיכך, אין הצדקה , בנסיבות דלעיל, למנוע מן התובעים לקבל את הכסף שבו זכו בדין, ובמיוחד כאשר כבר הוציאו מכיסם כספים נוספים לביצוע פעולות איטום, שהיה על המבקש לבצען, ועל פי פסק דינו של בית משפט קמא ביצע אותן המבקש באופן כה רשלני, שחייב ביצוע פעולות איטום חדשות על חשבון המשיבים. 7. התוצאה היא כדלקמן: א. הבקשה נדחית. ב. המבקש ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. 8. לפני שהמזכירות תקבע את הבר"ע לדיון, יודיע המבקש האם הוא עומד עדיין על הבר"ע או שהוא מסכים למוחקה. אם יודיע על הסכמה למחיקה, תוך 30 יום, כי אז תמחק הבר"ע ללא צו להוצאות נוספות. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועתביעות קטנות