החלטה רקע מונחת בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר. התובע הינו מנהל מקרקעי ישראל - בשם רשות הפיתוח, אשר מנהל כדין את המקרקעין אשר בבעלות רשות הפיתוח. לטענתו, הנתבעים (להלן: "המבקשים" או "הנתבעים") הינם המחזיקים במקרקעין אלו על פי הסכם חכירה. עם זאת, הנתבעים נמנעים מלשלם את דמי החכירה השנתיים. כל פניותיו של התובע אל הנתבעים בדבר סילוק החוב לא נענו. משכך, הגיש התובע תביעה זו בסך 32,869 ₪ אשר מהווים את חובם של המבקשים בגין המקרקעין עד לחודש מרץ לשנת 2006, צמוד ומשוערך כדין. בתאריך ה- 08/01/07 הגישו הנתבעים לבית המשפט בקשת רשות להתגונן, בתצהיר אשר לא אומת כדין על ידי עורך דין. לגופו של עניין טענו המבקשים כי הנכס כבר אינו בחזקתם החל מראשית 2002. להוכחת טענה זו צירפו המבקשים את הסכם המכר שנחתם בינם לבין משפחת רנתיסי מחודש מאי 2001. לעניין הטענה כי נדרשו להסדיר חובות אלו נשוא התביעה דנן, טענו המבקשים כי לא קיבלו כל מכתב דרישה או התראה. כמו כן, הודו המבקשים בכל סכום חוב שנוצר, אם נוצר, עד שנת 2002 והסכימו לשלם אותו בלבד. בתאריך ה- 14/11/07 נוהל בפני דיון בבקשת הרשות להתגונן בו נחקר המבקש. דיון אמנם מצויים אנו בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. (ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70). בחינת בקשותיו של הנתבע אינו מצריך לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהיר הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי , פ"ד ל(3), 437, 443). לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522). בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעים יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש. טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, הקלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע (ד. בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (פרלשטיין-גינוסר, מהדורה רביעית, תשנ"א) 86). לאחר שעברתי על תצהיר המבקש ושמעתי את החקירה הנגדית וסיכומי ב"כ המבקש מצאתי שההגנה של הנתבעים קלושה ביותר. סבורני שהיה ביכולתם של הנתבעים לדעת על היווצרות החוב והצורך לשלמו מבעוד מועד. קשה לראות בעצם מסירת החזקה בנכס לצד ג' מבלי שמבוצעת פעולה של העברת זכויות מסודרת, כהליך הפוטר את הנתבעים מחבות עפ"י הסכם החכירה עם התובע מכאן ולהבא. המבקש חזר על הודאתו בבקשת הרשות להתגונן לעניין הסכמתו לשלם כל חוב שנוצר בזמן ההחזקה בנכס, קרי, עד ה - 01/01/02. משכך הנני נותן פסק דין חלקי ע"ס 12,191 ₪ כנגד המבקשים עפ" הצהרת ב"כ התובע. בקשר ליתרת הסכום הנני נותן רשות להתגונן לפנים משורת הדין, לאור התגברות הנטיה שלא לנעול דלתות בפני מתדיינים כבר בשלב כה מוקדם ולראות בזכותו של אזרח לקיום הליך בעניינו, כזכות חוקתית מוגנת למרות קלישות טענותיהם. משכך, הנני עושה חסד עם הנתבעים בהחלטתי להעניק להם רשות להתגונן, מוצא אני לנכון להשתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, ומתנה את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 10,000 ₪, תוך 30 יום מהיום, אם בהפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד ומתחדשת ללא מגבלת זמן. באם לא יופקד הפקדון תידחה הבקשת רשות להתגונן גם על יתרת סכום התביעה וב"כ התובע יהיה רשאי להגיש פסיקתא לבית המשפט. הוצאות הדיון בסך 750 ש"ח+ מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. בקשת רשות להתגונןערובה