להלן החלטה על הפקדת ערובה כתנאי למתן בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר: החלטה מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר. טענות הצדדים בתמציתיות: התובעת, רשות מקומית, טוענת כי הנתבע חב לה סכום בסך 33,197 ₪ בעבור מיסי עירייה שלא שולמו על ידו, מכוח היותו מחזיק בנכס ברח’ שאול המלך 19 בעיר הרצליה. תקופת החוב בגינה דורשת העירייה תשלום הינו 1.9.99-30.4.01 . מנגד טוען המבקש כי כתב התביעה לוקה בחסר ואינו כולל פרטים מהותיים בנוגע לפירוט הסכומים הנתבעים, אופן חישובם, תעריף החיוב, שטח החיוב ואבחנה בין הצמדה קרן וריבית. יתרה מכך, טוען הנתבע שהבית נשוא התביעה הינו בית מגורים שנבנה במסגרת עיסוקו כקבלן, ובתקופה לה טוענת התובעת לתשלום, הבית היה בשלבי בניה ועל פי דין איננו חייב בארנונה. לא זאת בלבד, טוען הנתבע, כי על פי תקנות ההסדרים במשק המדינה מגיע לנכס פטור של שישה חודשים לאחר בנייתו ובמידה ולאחר סיום הבניה עדיין לא אוכלס קיים פטור לתקופה של שנה. טוען הנתבע, כי המשיבה פטרה אותו לתקופה של חודשיים בלבד. דיון טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443). לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522). בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש. טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע. כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע. התובע בסיכומיו טען מספר טענות - בנוגע להרכב החוב, חישובו, פטורים וכיוצ"ב. טענותיו של התובע הן טענות המצריכות בירור עובדתי ולא ניתן לשלחו לדרכו ולדחות את בקשתה על אתר. יחד עם זאת, יש ממש בטענות המשיבה הן בקשר למסירת הפרטים החסרים, הן לעניין הפעלת היקש להלכה שנקבעה זה מכבר בבר"ע 10194/05, והן לעובדה שרוב טענות המבקש ניתן היה להעלות במסגרת השגה וערר על חיובי הארנונה ולכן הנני עושה חסד עם הנתבע, בהחלטתי להעניק לו רשות להתגונן, ומאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבע סיכויים רבים להוכיח את הגנתו (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן ראה ע"א 519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90, וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401) הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן. במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובעת רשאי יהיה להגיש בקשה לחתימה על פסיקתא לבית המשפט. במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי בפני בתאריך 26.11.2006, בשעה 15:00. תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו לפסים של "הליך מהיר". הוצאות הבקשה והדיון בסך 1,500 ₪ + מע"מ ישולמו על פי התוצאות בהליך העיקרי. בקשת רשות להתגונןערובה