להלן החלטה בסוגיית דוח ביקורת פנים כראיה בבית משפט: החלטה בש"א 15562/06 1. התובעת צרפה לתצהיר מסמך שנערך ע"י רו"ח עליזה שרון, שהינו על פניו דו"ח ביקורת פנימית של נעמ"ת- תנועת נשים עובדות ומתנדבות (להלן:"נעמ"ת"), בענין תלונת הנתבעת נשוא התביעה (להלן: "הדו"ח"). 2. הנתבעת עותרת בזאת להוציא את הדו"ח מחומר הראיות בהיותו מסמך מטעם מבקר פנימי של גוף ציבורי שנערך במסגרת מילוי תפקידו. זאת בהתבסס על סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית תשנ"ב - 1992 (להלן: "החוק"), הקובע: "(א) דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי. (ב) הודעה שהתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר הפנימי לא תשמש ראיה בהליך משפטי, אך תהא כשרה לשמש ראיה בהליך משמעתי." 3. התובעת מתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים: א. נעמ"ת אינה "גוף ציבורי" כמוגדר בחוק ולפיכך סעיף 10 לא חל עליה. ב. הנתבעת דרשה לקבל לידיה את הדו"ח (דרישה שהתקבלה ע"י בית המשפט) ולפיכך ויתרה על חסיון. ג. מדובר במסמך רלוונטי לשאלות השנויות במחלוקת ועל כן קביל כראיה. דיון 4. אני מקבל את טענת הנתבעת, כי בעצם דרישתה לקבל לידיה את הדו"ח ובעצם טענתה כי מדובר במסמך רלוונטי, לא הסכימה בזאת להגישו כראייה לבית המשפט. רלוונטיות לחוד וקבילות לחוד. לענין זה ראה: בה"פ (מחוזי חיפה) 87/05 שני דניאל ואח' נ' ברדיצבסקי אנדריי ואח', נקבע ע"י כב' השופט עמית כדלקמן: "במאמר מוסגר אציין כי דו"ח ביקורת פנימית אינו קביל בשל סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב-1992. אולם דו"ח ביקורת אינו חסוי, ורשאי בעל דין שכנגד לעיין בו..." בת.א. 2706/99 (מחוזי ת"א) עתילי ערפת נ' בנק הפועלים ואח', נקבע כדלקמן: "על עדות מבקרת הפנים ועל דו"ח הביקורת הפנימית לגבי הסניף הבנק הנתבע, ככל שיש דו"ח כזה, יחולו הוראות הדין לרבות הוראות סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב 1992. התובעים לא פעלו די צרכם לשכנעני כיצד יוסר, אם בכלל, החסם הראייתי הקבוע בסעיף הנ"ל". בת.א. (מחוזי חיפה) 147/01 דן רודי ואח' נ' אי.די.בי. ליסינג ואח', נקבע מפי כב' השופט עמית, כדלקמן: "ככלל, מסמך חסוי, הוא בלתי קביל, אך לא להיפך. דהיינו, יכול ומסמך יהיה לא קביל בהליכי בית משפט, אך מנגד, לא ייהנה מחסיון ותחול חובת הגילוי. אומנם לא ניתן יהא להציג את המסמך במסגרת ההליך המשפטי, אך המסמך כשלעצמו, לא יהא חסוי, ובעל הדין שכנגד, יהא רשאי לעיין בו - ראה, לדוגמה, אזולאי לעיל; רע"א 4999/95 אלברסי נ. מדינת ישראל נ(1) 39; רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. אברת סוכנויות ביטוח נה(3) 661." 5. במחלוקת שבין הצדדים האם נעמ"ת הינה גוף ציבורי אם לאו, אינני מוצא צורך להכריע. מדובר בדו"ח שבמהותו מהווה סיכום ותוצאות של חקירה פנימית של גוף הפועל במגזר הציבורי ולמען קידום יעדים ומטרות ציבוריות וככזה כל הטעמים לאי קבילות בהליך משפטי תקפים. מבחינת התובעת הוא מהווה עדות מפי השמועה. המסקנה היא שגם אם הדו"ח אינו חסוי, הוא אינו קביל כראיה בבית המשפט ובודאי שאינו יכול להיות מוגש ע"י התובעת. התוצאה 6. אני מורה על הוצאת הדו"ח מתצהיר התובעת. בש"א 16743/06 7. בפני בקשה נוספת, של התובעת, בש"א 16743/06, לפסול חלקים מתצהירי הנתבעת, בהיותם עדות מפי השמועה. הבקשה מתייחסת גם לדברי עדים שמהווים עדות כזו, וגם לגזרי עיתון שהנתבעת צרפה לתצהיריה. 8. בכל הקשור לגזרי העיתונים יש ממש בבקשה. גזרי העיתונים הינם עדות מפי השמועה באופן מובהק ויש להוציאם מתצהירי הנתבעת אליהם צורפו. 9. אני דוחה את הבקשה בהתייחס לתצהירה של חדוה אלמוג. עדה זו יכולה להעיד על דברים שנאמרו לה לצורך כך בלבד ובלי שיהיה בכך ראיה לאמיתות תוכנם. אותו הדין הוא לגבי תצהירה של שמחה גבאי. הוא הדין לגבי סעיפים 4 ו-5 לתצהיר הנתבעת. 10. ביחס לסעיף 10 לתצהיר הנתבעת, אני מקבל את הבקשה באופן חלקי. הנתבעת רשאית להעיד על דברים ששמעה לצורך זה בלבד ומבלי שיהיה בכך ראיה לאמיתות תוכנם. מלבד זאת לא תהייה התייחסות לסעיף 10 לתצהיר. התוצאה 11. אני מורה על הוצאתם של גזרי העיתון מתצהיר הנתבעת. הסעיפים בתצהירי הנתבעת, המהווים עדות מפי השמועה ישמשו אך ורק לעצם הטענה שדברים אלו נאמרו ע"י אומרם מבלי שיהיה בכך ראיה לאמיתות תוכנם. 12. אין בהחלטה זו משום הבעת דעה כלשהי לגבי משקל התצהירים ו/או ראיות אחרות והצדדים יוכלו לטעון לענין זה בהמשך. 13. לאור התוצאה, בשלב זה, כל צד ישא בהוצאותיו. הגשת ראיותביקורת פנימית