1. התובע הינו עורך דין. ביום 08/03/08 בעת שהיה בדרכו לפגישה בענייני עבודה, הותקף התובע ע"י שלושה רעולי פנים, וכדי לגונן על עצמו ירה מאקדח אישי שהחזיק ברישיון לעבר תוקפיו (להלן:"האירוע"). כתוצאה מהירי נהרג אחד התוקפים. התובע, תושב שיבלי, היה במעצר בית בביתו בין התאריכים 08/03/08 ו - 01/04/08, ובהמשך בחלופת מעצר במשרדו בעפולה בשעות היום ובשעות הערב במעצר בית בכפר כנא. לאחר הליכי חקירה הוגש כתב אישום, והתובע זוכה ביום 15/06/08 מכל אשמה. בעקבות האירוע נוצר סכסוך בין משפחת התובע ובתובע עצמו לבין משפחת התוקף שנהרג מהירי של התובע במסגרת האירוע, ובגינו נמנע מהתובע לחזור לביתו בכפר שיבלי עד אשר הושגה "סולחה" שהסכם לעניינה נחתם ביום 27/06/09. לטענת התובע, גם נכון למועד הגשת התביעה לבית הדין עדיין חושש הוא לחזור לחיות דרך קבע בביתו שבכפר, שכן הוא עדיין מאוים ע"י משפחותיהם של התוקפים האחרים שהיו מעורבים באירוע, שנשפטו לעונשי מאסר שהם עדיין מרצים אותם. לטענת התובע , הרי שבנוסף לאמור לעיל נזק לטיפולים רפואיים שונים עקב החבלות שספג מסגרת האירוע , הגם שאין חולק שלא אושפז, והטיפולים הסתכמו בביקורים אצל רופא שפחה, אורטופד, ופיזיותרפיה. 2. התביעה להכרה באירוע כתאונת עבודה ולתשלום דמי פגיעה הוגשה לנתבע ביום 21/03/10. הנתבע הודיע לתובע כי הכיר באירוע כתאונת עבודה, אולם דחה תביעתו לתשלום דמי פגיעה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. לטענת התובע, החלטת הנתבע ליישם בעניינו את סעיף 296 הייתה שרירותית, וטעה הנתבע בכך שנמנע מלתת ביטוי לנסיבותיו המיוחדות של התובע בגינן התעכב בהגשת תביעתו. עוד טען, כי היה עסוק בלהגן על משפחתו ןעל חייו, ולא התפנה לטפל בהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי. בנסיבות שכאלה, טוען התובע כי לבית הדין מוקנה שיקול דעת להתערב בהחלטת הנתבע. 3. סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק")קובע לאמור: "א. כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. ב. הוגשה תביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א) וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה." הוראות אלה שבחוק קובעות מסגרת זמן מחייבת להגשת תביעה על פי החוק והגבלת הזכות לתשלום רטרואקטיבי של הגמלה לתקופה של שנה אחת ממועד הגשת התביעה. הוראות סעיף 296 לחוק אינן מתחום הפרוצדורה או סדרי המינהל, אלא הן בעלות אופי מהותי המגבילות את הזכות לגמלה לתקופה הקבועה בחוק. אשר לשאלה באם לבית הדין מוקנה שיקול דעת להאריך המועד להגשת תובענות מהסוג מושא התביעה שבפנינו, השיב בית הדין הארצי כהאי לישנא - "מעבר לצורך יש מקום לציין כי גם אם הייתה בידינו סמכות "להאריך" את המועד הקבוע בחוק, הרי שהמערער לא הוכיח שאמנם נבצר ממנו לפעול תוך שנה מיום הפגיעה: ראשית ביום 29.4.04 הגיש המערער בקשה לזמנו לוועדה רפואית לעניין פקודת מס הכנסה וסמוך לאחר מכן הוא שב חלקית לעבודתו (סעיף 8(ב) לפסק הדין של בית הדין האזורי). מציאות זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת "נבצרות". שנית - גם אם היה המערער במצב של "נבצרות" של ממש, הרי יכול היה לפעול באמצעות מי מבני משפחתו או להסמיך מן דהוא לפעול מטעמו ולכל הדעות הוא לא הוכיח שנבצר ממנו לעשות כן. שלישית - אם אדם הינו נטול כל כושר לפעול, הרי ניתן למנות לו אפוטרופוס לצורך שמירה על זכויותיו. למרבה ההקלה, המערער לא היה במצב שכזה". עוד נקבע, כדלקמן - "אכן, הוראות החוק ופירושו הנכון עלולים להביא למצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש את זכותו בשל הגשת תביעה באיחור, אך זה גורלו של כל אדם שזכותו מותנית בעשיית מעשה תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק... טיעונו של המערער כי הוראות ונהלי המוסד אינם נהירים לו אינו טיעון, שהרי אי ידיעת החוק אינה מהווה טעם לפעולה באיחור." (ראו, עבל 1112/01 נוגידאת ראתב - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם ). "דברים אלה נכונים מקל וחומר כשמדובר בתביעת מבוטח, דוגמת המערער, שמקצועו עריכת דין". (ראו - עבל (ארצי) 140/08 עו"ד דוד ליבוביץ - המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 18/01/09). 4. בענייננו - בכל ההבנה למצב המצוקה שבו היה שרוי התובע, איננו סבורים שנכון לומר כי נבצר ממנו להגיש את התובענה למוסד לביטוח לאומי במועד, וכי היה מנוע, משך שנתיים ממועד האירוע, מלהגיש טפסים שמילויים פשוט וניתן לשגרם בדואר. דברים אלה יפים ביתר תוקף בשים לב לעובדה שמדובר שמי שהינו עורך דין, ששהה במשרדו בעפולה החל משבועיים לאחר האירוע. לא הייתה כל מניעה שהתובע ימלא טפס והטופס ישוגר ע"י מי מטעמו באמצעות הדואר או יוגש במשרדי המל"ל שגם הם מצויים בעפולה. 5. נוכח האמור לעיל אנו קובעים שלא טעה הנתבע בהחליטו לדחות את תביעת התובע לדמי פגיעה, ואנו דוחים את התביעה שבפנינו. משמדובר בתביעה למימוש זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי - לא ניתן צו להוצאות. 6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבי הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהמשפט פליליאלימותתקיפה