להלן פסק דין בנושא אחוזי נכות בגין רעש תמידי באוזניים: 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29.6.10 אשר קבעה למערער 0% נכות צמיתה מיום 4.5.08 (להלן: ההחלטה). 2. תמצית טענות המערער: 2.1 המשיב הכיר בפגיעת המערער כפגיעה בעבודה גם לגבי הירידה בשמיעה וגם לגבי הטנטון אולם הוועדה לא מצאה לנכון לקבוע אחוזי נכות בגין הטנטון על אף שהוכר כפגיעה בעבודה. 2.2 הוועדה ציטטה ממצאי בדיקת שמיעה מיום 10.4.06 שבה נמצא כי המערער סובל מירידה מעורבת בטונים נמוכים ובדיקה מיום 21.11.06 בה נרשם כי כי קיימת ירידה בטונים הגבוהים המגיעה ל-50 דציבל. אולם לא קבעה בגין ממצאים אלה שציינה כי מצאה אחוזי נכות מתאימים. 2.3 בהסכמת הצדדים מונה יועץ אשר בדק את כל החומר הרפואי בתיק וקבע חד משמעית שהתובע סובל מרעש תמידי באוזניו שנגרם עקב חשיפה לרעש וזאת בהתאם לסעיף 84(א) לחוק. המשיב הגיש הודעה שהוא מסכים לאותן קביעות של המומחה והכיר גם בבעיית הטנטון. משכך, קביעת הוועדה כי המערער אינו סובל מרעש תמידי מנוגדת לקביעת היועץ שהוכרה על ידי המשיב ואשר קיבלה תוקף של פסק דין. מן הראוי היה כי הוועדה תתייחס לאותן קביעת של היועץ שקיבלו תוקף של פסק דין. 3. תמצית טענות המשיב: 3.1 לא נפל פגם בהחלטת הוועדה בכך שקבעה, כי נכותו של המערער אינה מזכה בנכות. אין בהחלטה זו כדי לסתור את פסה"ד בתיק ההכרה. בית-הדין בתיק ההכרה התבקש לקבוע אם ליקוי השמיעה הוא בגדר פגיעה בעבודה, וקבע שאכן כך. אין באמור כדי לחייב קביעת דרגת נכות, הגם שבית הדין קובע כי הטנטון הוא בגדר פגיעה בעבודה. לו היתה מתקבלת טענת חברי, כי אז לא היה כלל צורך בכינוס הוועדה, אלא שעל פי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, הוועדה היא בעלת הסמכות לקבוע את דרגת הנכות לפי המבחנים. הוועדה קבעה בהתאם לבדיקות שערכה ושהוצגו בפניה, כי אין מדובר בטנטון תמידי וכי ליקוי השמיעה אינו מזכה בנכות וזאת באופן מנומק. לטענתנו הוועדה גם לא היתה חייבת להתייחס באופן מנומק למסמכים מתיק ההכרה, שכן אין לוועדה כל מחלוקת, כי הנכות ככל שקיימת, אכן נובעת מהפגיעה בעבודה וזאת המחלוקת שעמדה בפני בית-הדין בתיק ההכרה, לכן אבקש לדחות את הערעור. 3.2 השאלות שהופנו למומחה של בית-הדין בתיק ההכרה שתשובותיו הוגשו ע"י ב"כ המערער היו לקבוע אם המערער עומד בתנאי הסף של סעיף 84(א) לחוק לענין הטנטון. הוראות סעיף זה בחוק קובעות תנאי סף בלבד ואין במתן תשובה חיובית עליהן כדי לאפשר קביעת נכות, אלא כדי לאפשר הכרה בלבד אשר לאחריה יובא הענין להכרעת הוועדה הרפואית. 3.3 באשר לפסיקה שניתנה לאחרונה מדובר בדבר סתירות בין קביעות של וועדות רפואיות לקביעות בתי הדין בתיקי ההכרה, אציין כי פסיקה זו מתייחסת למקרים בהם הוועדה שללה קשר סיבתי שנקבע במפורש בתיק ההכרה. במקרה שבפנינו הוועדה אינה שוללת קשר סיבתי ואת עצם ההכרה, אלא קובעת בנוגע לטנטון כי הוא אינו תמידי ועל כן אינו מזכה בנכות, וזאת בהתאם לסמכותה על פי הדין. דיון והכרעה: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור. 7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 29.6.10 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין "רעשים באוזניים, צפצופים בעיקר בלילה וכשסוגר אוזניים לא מרוכז". 8. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "עובד כמתקין דלתות כ-26 שנה. מוסר שבעת התקנה לפעמים חותך את המסגרת והדלת במסור חשמלי. לשאלה אם שומע טוב עונה כי לדעתו כן. מוסר שהלילה יש לו כמו בית חרושת בתוך האוזנייםואם סוגר את האוזניים הרעש גובר. בתיקו שתי בדיקות שמיעה מ-2006. ובבדיקה מ-21/11/06: ישנה שמיעה תקינה בתדירויות הדיבור וירידה בטונים הגבוהים המגיעה ל-50 דציבל. בבדיקה מ-10/4/06 נראית ירידה מעורבת בטונים הנמוכים שלא נראתה בבדיקה המתוארת מעלה. בבדיקת BERA מ-4/5/08 : נתקבלו תגובו ב-20 דציבל ב-1,000 הרץ וב-25 דציבל בטווח 3,000 הרץ. לפי בדיקה זו שמיעתו תקינה בתדרי הדיבור וירידה קלה בטונים הגבוהים. מתאר טנטון תמידי ואף חזק מאוד ועוד מוגבר "כמו בית חרושת" בעת אטימת האוזניים. תיאור זה של טנטון עם הירידה הקלה בשמיעה אין התאמה ביניהם. גם בבדיקת מאפייני טנטון ב-10/4/06 זה נחלש בעת אטימת האוזניים דבר הנוגד את דברין בפני הוועדה. ניתן להניח שלכל היותר אם יש טנטון הוא לא תמידי". 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "לפי הממצאים כפי שתוארו בסעיף 21 הוועדה קובעת נכות בשיעור 0% לפי סעיף 72 (4) ד' 1 בגין טנטון לא תמידי לגבי השמיעה הערר נדחה". 10. סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") שכותרתו "קביעת דרגת נכות מעבודה" קובע לאמור: "א. רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות - 1. אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. 2. את דרגת הנכות לעניין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות. (א1) קביעה כאמור בסעיף קטן (א) תעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104(א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות". 11. למרות שעל פי סעיף 118 הנ"ל לועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע את הקשר הסיבתי בין הפגיעה שהוכרה כ"תאונת עבודה" לבין מצבו הרפואי של הנפגע, הרי שבתיקים של ליקויי שמיעה, בהם המבוטח הוכר בשל ליקוי שמיעה מושרה רעש, המצב הוא שונה והוא הדין לגבי טנטון. נקודת המוצא של הועדה חייבת להיות כי מדובר בפגיעה בעבודה כאמור, ואין היא מוסמכת לשלול את הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש ללקוי השמיעה, ככל שקיים לקוי שמיעה, זאת כפי שנפסק בענין אברהם ממרוד (עב"ל 386/06) ממרוד נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, פסק דין מיום 8.3.07 וכן בענין עב"ל 587/07 מרדכי יזרעאל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, פסק דין מיום 11.10.07). עיון בהחלטת הועדה מושא הליך זה, מעלה כי הועדה הרפואית לעררים אשר דנה בעניינו של המערער לא שללה את הקשר הסיבתי בין הטנטון ממנו סובל המערער לבין החשיפה לרעש מזיק, וזאת בניגוד לדברי ב"כ המערער, אולם קבעה כי אין המדובר בטנטון תמידי. משהטנטון הוכר ע"י המשיב, הועבר הענין לוועדה שתקבע אם נותרה למערער נכות בגין הפגימה שהוכרה. קביעת נכות כדרישת ב"כ המערער בגין הטנטון שהוכר כפגימה ע"י הוועדה מבלי לתת את הדעת באם נותרה נכות, נוכח קשר סיבתי שהוכר מרוקנת מתוכן את הסמכויות שהוענקו לוועדה על פי חוק לקבוע אחוזי נכות. עם זאת סבורה אני כי נושא ענין הטנטון לא נבדק באופן ראוי וממצה ע"י הוועדה, כאשר הוועדה לא התייחסה לאמור בחוות דעתו של ד"ר גולדשר באופן ענייני ומנומק ומשכך מטעם זה נפל פגם בהחלטת הועדה. 12. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225).   13. הועדה לא התייחסה בדיונה ובהחלטתה לחוות הדעת של ד"ר גולדשר על אף שמדובר במסמך מהותי שהוגש בפניה על ידי המערער כאשר על פי הפסיקה חייבת היתה הוועדה להתייחס למסמך האמור. היעדר התייחסות מספקת הינו בבחינת פגם משפטי המצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה. 14. סוף דבר - לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שבתיק, כולל דוח הועדה נשוא הערעור, פסק הדין וחוות דעת של ד"ר גולדשר הנני קובעת כי דין הערעור להתקבל. 15. אשר על כן, עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים, על מנת שתדון מחדש בנוגע לטנטון ממנו סובל המערער תוך התייחסות לחוות הדעת של ד"ר גולדשר. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה, לאחר שתזמין את המערער לדיון בפניה. 16. המשיב ישלם למערער סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום מהיום. 17. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. אוזנייםשמיעהמטרד רעש