פסק דין 1. המערער עבד בעבר כנהג. הוא לקה בבריאותו ופנה למשיב בתביעה לקבלת קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. רופאה מוסמכת, שבדקה את המערער ביום 23/2/10, קבעה כי דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערער, היא בשיעור 66%. הרופאה המוסמכת חיוותה את דעתה שלפיה המערער מסוגל לעבוד עבודה קלה באופן מלא. 3. ביום 21/3/10, חיווה פקיד שיקום את דעתו על כך שהמערער מסוכלת לעבוד במגוון עבודות בתחום הפקידותי ובעבודות אחרות, וכי יש לו כושר השתכרות. 4. עניינו של המערער הגיע לפקידת תביעות, אשר קבעה - ביום 22/3/10 - כי היא מאמצת את עמדת פקיד השיקום. לפיכך - נדחתה תביעת התובע. 5. המערער ערר על ההחלטה האמורה. הערר נדון ביום 27/6/10 על ידי ועדה לעררים לענין אי-כושר (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר. כנגד החלטתה האמורה, הוגש הערעור שבפני. בחינת החלטת הועדה 6. הועדה שמעה מפי המערער כי הוא לא מצא עבודה בתחום הפקידות, וכי הוא החל לעבוד כנהג הסעות במשך 3 שעות ביום. המערער ציין כי הוא סובל מכאבי גב, וכי הוא מתעייף במהרה (לאחר 5 צנתורי לב שהוא עבר). 7. הועדה ציינה בהחלטתה חלק מליקויי המערער והביעה את דעתה על כך שהמערער מוגבל רק בביצוע עבודה פיזית וכי אין מניעה שהוא יעבוד יום עבודה מלא בעבודה קלה מסוגים שונים (סדרן בתחנת מוניות, פקיד קבלה, פקיד מודיעין ועבודה חרושתית קלה). לפיכך, החליטה הועדה לדחות את הערר. גורל הערעור 8. לדעתי, נפלו בהחלטת הועדה טעויות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור. אפרט אותן להלן. 9. בהתאם להלכה הפסוקה, נקודת המוצא בקביעת דרגת אי-הכושר, אמורה להיות דרגת הנכות הרפואית. כלומר, מאחר שלמערער נקבעה דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 66%, היה על הועדה לצאת מנקודת המוצא שגם דרגת אי-הכושר שלו היא בשיעור 66%, ולבחון אם מוצדק לסטות מאותה נקודת מוצא. הועדה אמנם הביעה את דעתה על כך שהמערער מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא, ואמנם ציינה את דרגת הנכות הרפואית, אך שום דבר בפרוטוקול שערכה הועדה אינו מעיד על כך שהועדה היתה מודעת לכך שנקודת המוצא של הדיון שלה, אמורה להיות דרגת הנכות הרפואית. אדרבא; מהפרוטוקול נראה שהועדה בחנה את שאלת כושרו של המערער מנקודת האפס, כלומר - הניחה שיש לראות את המערער כבעל כושר עבודה, ובדקה במה ליקוייו משפיעים על ההגבלה בכושרו. בחינה כזו - אינה תואמת, לדעתי, את ההלכה הפסוקה המחייבת את היציאה מנקודת המוצא התואמת את דרגת הנכות הרפואית. 10. אשר על כן, מוצדק להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה, כדי שתשקול מחדש את שאלת דרגת אי-כושרו של המערער, באופן שיהיה ברור שנקודת המוצא היא דרגת הנכות הרפואית, ובהתבסס על אותה נקודת מוצא, תשקול הועדה אם נכון לסטות ממנה בקביעת דרגת אי-הכושר. 11. בנוסף לאמור לעיל, לא ניתן להבין מהחלטת הועדה אם היא אכן הביאה בחשבון את מלוא ליקוייו של המערער. כך למשל, למערער יש גם דרגת נכות אורתופדית בשל מצב עמוד השדרה שלו. ייתכן שדרגת נכות זו, מונעת ממנו לעבוד עבודה המצריכה ישיבה ממושכת. הועדה לא התייחסה לשאלה זו, אך קבעה כי יש לראות את המערער כמסוגל לעבוד יום עבודה מלא בעבודות פקידותיות. כך גם, למערער יש נכות בתחום רפואת הנפש. לא ניתן לראות מהפרוטוקול שהועדה הביאה זאת בחשבון כשקבעה את מגוון סוגי העבודות שהמערער יכול להשתלב בהן. בנוסף, למערער יש מחלת לב (הוא גם עבר מספר צנתורים), ולטענתו - מצב זה גורם לו להתעייפות מהירה. הועדה לא שללה את טענת המערער בענין התעייפותו, אך לא ניתן לראות מהפרוטוקול שהועדה הביאה בחשבון את שאלת ההתעייפות בעת שקבעה כי המערער מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא. 12. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה להתייחס במפורש למלוא ליקוייו הבריאותיים של המערער, ולבחון כיצד אלה משפיעים על כושר עבודתו. לכל הפחות, יהיה על הועדה להתייחס לשאלת אפשרות הישיבה הממושכת נוכח הנכות האורתופדית, לשאלת השפעת הנכות הנפשית על כושר העבודה ולשאלת השפעת ההתעייפות על האפשרות לעבוד ביום עבודה מלא. לסיכום 13. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. 14. משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה לפעול כאמור בסעיפים 10 ו-12 לעיל. 15. על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/8/10, אם לא ישולם לפני כן. 16. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום. קצבת נכותערעורנכותביטוח לאומי