1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, (תחום נפגעי עבודה), מיום 8.4.10, (להלן:"הועדה לעררים" או "הועדה"), שדחתה את ערעור המערער בענין החמרה במצבו. 2. המערער יליד 1977, שחקו כדורגל במקצועו, נפגע ביום 12.8.03 במהלך אימון קבוצתי בברך ימין. פגיעה זו הוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לו בגינה 15% נכות. ביום 10.12.09 הגיש המערער בקשה לדיון מחדש עקב החמרה במצבו. ועדה רפואית דרג ראשון, מיום 31.1.10, קבעה כי אין החמרה במצבו. המערער ערער על החלטה זו לועדה לעררים, שאף היא דחתה את ערעורו. על החלטה זו של הועדה לעררים הוגש הערעור לבית הדין. 3. עיקרי טענות המערער: א. טעתה הועדה לעררים בכך שהיא לא העניקה לו אחוזי נכות עקב חוסר יציבות של הברך. לטענת המערער, ממצאי בדיקת הועדה - "לחמן חיובי (1+) ומבחן ADS (1+)" משמעותם היא אי יציבות של הברך. לדידו, בהתאם לפריט ליקוי 48(2)(ב) אי יציבות של הברך עם התעקמות הברך תחת משקל הגוף מזכה בנכות בשיעור של 20% ולפיכך, לטענתו, חלה החמרה במצבו. ב. טעתה הועדה לעררים בכך שלא ראתה החמרה במצבו ולא העניקה לו אחוזי נכות נוספים עקב החמרת דלדול השרירים בירך הימנית שלו. לטענתו, עפ"י הממצאים הרפואיים, הקף דלדול השריר בירך ימין עלה מ - 2 ס"מ שנמצאו בעבר ל - 3 ס"מ, כפי שמצאה הועדה מדרג ראשון ובנסיבות אלו, חלה החמרה במצבו. 4. עיקרי טענות המשיב: לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה. טענת המערער שממצאי בדיקת הועדה מצביעים על אי יציבות המזכה בנכות היא טענה רפואית מובהקת אשר אינה בסמכות בית הדין. כך גם הטענה שדלדול נוסף של סנטימטר בשריר הירך מזכה באחוזי נכות נוספים, גם היא טענה רפואית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בכך. 5. הועדה לעררים, נשוא ערעור זה, שמעה את נימוקי הערעור מפי בא כוחו של המערער ומפי המערער ורשמה אותם לפניה. הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופרטה את ממצאי בדיקתה. לאור ממצאיה, קבעה הועדה : "לאור הממצאים בבדיקה גופנית ( אשר הינם זהים לחלוטין לממצאי הבדיקה בדרג ראשון) אין הועדה מוצאת עדות להחמרה. הדלדול השרירי בירך הינו ביטוי של פגיעה בברך אשר עבורה נקבעה נכות בעבר. מצבו אינו מצדיק אחוזי נכות נוספים בהקשר זה. מסיבה זו דוחה הועדה את הערעור". 6. הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על פעילות והחלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל 10014/08 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213). בית דין זה לא יעמיד את דעתו תחת דעתה של הועדה בבחינת הקביעות הרפואיות. אפילו היו בידיו את הכלים המתאימים המאפשרים לו ליצור לעצמו דעה שונה מזו שאליה הגיעה הועדה, הרכבה של הועדה לעררים מכשיר אותה לתפקידים שהטילו עליה החוק והתקנות ויש לה הסמכות המלאה ליצור לעצמה דעה משלה לעניין מצבו של הנפגע. בית דין זה לא יתערב בקביעותיה של הועדה לעררים, כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות (ד"בע ל/0 - 11 צבי סימן טוב נ' המוסד, פד"ע ב 1399). 7. לאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים, מצאתי לדחות את הערעור. טענת המערער כי טעתה הועדה לעררים בכך שלא העניקה לו אחוזי נכות בגין חוסר יציבות של הברך, נדחית. לטענת המערער, ממצאי הבדיקה "לחמן חיובי (1+) ומבחן ADS (1+)" משמעם חוסר יציבות של הברך ולכן לטענתו, יש לקבוע לו אחוזי נכות נוספים. טענה זו היא טענה שברפואה המוקנית לשיקול דעתה הרפואי של הועדה. בית הדין אינו מתערב בנושא רפואי זה. הועדה בצעה למערער בדיקה קלינית בברך, פרטה ממצאיה ועל סמך ממצאים אלו, הפעילה שיקול דעת רפואי וקבעה כי אין החמרה. קביעה זו היא קביעה רפואית ובית הדין לא יתערב בה. כך, בממצאי הבדיקה בברך נמצא בין היתר כי טווחי התנועה מלאים ויציבות פנימית/צידית תקינה. על סמך ממצאים אלו הגיעה הועדה למסקנה הרפואית שאין החמרה במצבו של המערער. גם טענת המערער כי טעתה הועדה לעררים בכך שלא העלתה לו את אחוזי הנכות בגין החמרה בדלדול בשריר הירך , נדחית. ההחלטה האם לעלות את שיעור אחוזי הנכות בגין שינוי בהיקף הדלדול ב- 1 ס"מ, היא החלטה שבשיקול דעת רפואי ובית הדין לא יתערב בה. הועדה קבעה שאין מקום לעלות את אחוזי הנכות לגבי ליקוי זה מהטעם שהוא ביטוי של פגיעה בברך, אשר עבורה נקבעה נכות בעבר. קביעה זו כאמור היא קביעה רפואית ובית הדין לא יתערב בה. 8. לאור האמור, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ברכייםכדורגלדיני ספורט