פסק דין 1. ביום 18/10/07 נפגע המערער בתאונת עבודה שבה הוא נחבל בירכו הימנית. 2. ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), קבעה כי החל מיום 1/3/09, יש למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% לפי פריט 35(1)(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים", ו"התקנות", בהתאמה). 3. המערער ערער לבית דין זה על ההחלטה האמורה של הועדה. הערעור נדון בתיק ב"ל 3120/09. ביום 9/3/10 ניתן פסק דין שבו אושרה הסכמת הצדדים על השבת הענין אל הועדה, על מנת שתפעל כאמור להלן: א. תתייחס לתלונות המערער בדבר כאבים והגבלה בחלק התחתון של עמוד השדרה. ב. תנמק מדוע מסקנתה שונה ממסקנת פרופ' צינמן בחוות דעתו, אף שהיא ציינה שהיא מסכימה עם ממצאיו. ג. תשקול את העלאת דרגת הנכות לפי תקנה 15 לתקנות. 4. בהתאם לפסק הדין, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה, שישבה בעניינו במשך עוד 3 ישיבות, אשר יתוארו בסעיפים 5-9 להלן. 5. בישיבה הראשונה לאחר פסק הדין, ביום 10/5/10, הועדה בדקה את המערער ומצאה - בין השאר - כי יש לו "הגבלה קלה עד בינונית" בתנועות החלק המותני של עמוד השדרה. הועדה החליטה לבקש חומר רפואי נוסף, כדי לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצב הגב. 6. החומר הרפואי המבוקש אכן הומצא לועדה, שהתכנסה מחדש ביום 11/10/10. במועד זה התייחסה הועדה לחומר הרפואי שהוגש לה. בין השאר - היא ציינה את הפרטים הבאים: א. אצל המערער נצפו שינויים ניווניים בעמוד השדרה. ב. בשנת 2005, נפגע המערער בתאונת עבודה קודמת, הוא אושפז והתלונן על כאבי גב. בדיקת אורתופד לא מצאה בעיות אורתופדיות, אך התלונות בדבר הכאבים - נמשכו. (בענין זה אציין כי פוסק רפואי שבדק את המערער ביום 6/11/06, קבע כי למערער נכות בשיעור 0%, זאת - לאחר שמצא כי למערער אין הגבלה בתנועות). ג. כבר משנת 2001 היו למערער תלונות על כאבי גב. ד. ממצאי בדיקות ההדמיה מלמדים על לחץ על העצבים בצד השמאלי. ה. בעת האשפוז בגין התאונה הנדונה (מיום 18/10/07) המערער לא התלונן על כאבי גב. על סמך פרטים אלה (ואולי על סמך פרטים נוספים), הביעה הועדה את דעתה על כך שהכאבים וההגבלות בחלק התחתון של הגב נובעים מדיסקופטיה כרונית רבת שנים, ולא בשל התאונה משנת 2007. 7. באותה ישיבה, ביום 11/10/10, התייחסה הועדה לחוות דעתו של פרופ' צינמן וציינה כי אכן ממצאיה היו דומים לממצאיו, אך קביעתו שמדובר בנכות בשיעור 15%, התבססה על כך שמדובר באדם צעיר ואילו הועדה סבורה שמאחר שמדובר אך בהגבלה קלה של תנועות הירך - נכון לקבוע נכות בשיעור 10% בלבד. 8. בסיום הישיבה ביום 11/10/10, החליטה הועדה להעביר את הענין אל "ועדת הרשות", לשם קבלת חוות דעת בענין תקנה 15 לתקנות. 9. בישיבתה האחרונה, ביום 22/11/10, אימצה הועדה את חוות דעתה של "ועדת הרשות", והעלתה את שיעור הנכות במחצית, לשיעור של 15%. 10. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. גורל הערעור 11. דעתי היא שנכון לקבל את הערעור בשל שתי טעויות משפטיות באופן שבו קיימה הועדה את פסק הדין הקודם. להלן אסביר את דעתי זו. בענין מצב החלק התחתון של עמוד השדרה 12. הועדה, כאמור, מצאה אצל המערער הגבלה "קלה עד בינונית" בתנועות. הגבלה מעין זו אמורה להביא לקביעת דרגת נכות בשיעור שבין 10% לבין 20%, בין הפריטים 37(7)(א) ו-37(7)(ב) למבחנים. עם זאת, הועדה קבעה שאין קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לבין המצב הגב. ברור, שקביעה בענין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצב הגב, היא קביעה רפואית המצויה בסמכותה של הועדה ואיני מוסמך להתערב בה. בנוסף, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיב שהקביעה בדבר קיומם של שינויים ניווניים בעמוד השדרה של המערער, היא קביעה רפואית שאיני מוסמך להתערב בה. עם זאת, דעתי היא שהועדה טעתה מבחינה משפטית באופן ההנמקה של שלילת הקשר הסיבתי בין ההגבלה בתנועות הגב לבין התאונה. הנמקה זו, אמורה להיות מובנת גם למי שאינו רופא, ואני - לא הצלחתי להבין את שלילת הקשר הסיבתי האמור. כשאני נסמך על ההנחה שלמערער (כפי שקבעה הועדה) יש בעיה כרונית של שינויים ניווניים בחלק המותני של עמוד השדרה, איני מצליח להבין כיצד בשנת 2006, בעת שהמערער נבדק על ידי פוסק רפואי בעקבות התאונה משנת 2005, כלל לא נמצאה אצלו הגבלה בתנועות עמוד השדרה, ואילו בעת בדיקתה של הועדה, שהיתה לאחר התאונה הנדונה, נמצאה הגבלה "קלה עד בינונית". בכל המסמכים הרפואיים שהועדה הצביעה עליהם בענין מצבו של המערער טרם התאונה מיום 18/10/07, לא דובר על הגבלה כלשהי בתנועות, אלא על שינויים ניווניים ועל כאבים. ואכן, בנוסף להעדר אזכור של הגבלה בתנועות, קיים מסמך המאשר שבנובמבר 2006 טווח התנועות היה מלא (החלטתו של הפוסק הרפואי שדן בתאונת העבודה משנת 2005). אם מדובר על בעיה כרונית רבת שנים, כדעת הועדה, תמוה שאותה בעיה לא הביאה להגבלה בתנועות בטרם התאונה מיום 18/10/07, ואילו לאחר התאונה - קיימת הגבלה בתנועות אשר היא אף חמורה מהדרגה של "קלה", ולמרות זאת - אין כל קשר סיבתי בין הדברים. 13. אשר על כן, לדעתי, נכון לקבל את הערעור ולהשיב את עניינו של המערער אל הועדה על מנת שהועדה תשקול מחדש את שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הנדונה לבין ההגבלה בתנועות החלק המותני של עמוד השדרה. אם הועדה תגיע שוב למסקנה שאין קשר סיבתי בין השניים, תרחיב הועדה את הנמקתה, ותתייחס גם לעובדה שעד אותה תאונה לא נמצאה אצל המערער הגבלה כלשהי בתנועות הגב, ואף קיים ממצא פוזיטיווי של טווח תנועות מלא (בהחלטת הפוסק הרפואי מיום 6/11/06, בקשר לתאונה משנת 2005). אם הועדה תסכים שייתכן קשר סיבתי בין התאונה מיום 18/10/07 לבין ההגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, תקבע הועדה את דרגת הנכות המתאימה להגבלה ותייחס אותה לתאונה, אלא אם תוכל - בדרך של "חשבון עובר ושב", לקבוע שאין לייחס אותה (במלואה או בחלקה) לתאונה. בענין הנמקת אי-ההסכמה לחוות דעתו של פרופ' צינמן 14. פסק הדין הקודם חייב את הועדה להסביר כיצד מסקנתה שונה ממסקנתו של פרופ' צינמן אף שהיא ציינה שהיא מסכימה עם ממצאיו. מסקנתו של פרופ' צינמן היתה שמאחר שמדובר בשבר קשה לאדם צעיר, נכון לקבוע למערער דרגת נכות בשיעור 15%, כיישום מותאם בין פריט 35(1)(ב) למבחנים לבין פריט 35(1)(ג) למבחנים. הועדה - כזכור - קבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט 35(1)(ב) למבחנים, כשהסבירה שהמסקנה שלה שונה ממסקנתו של פרופ' צינמן בשל כך שההגבלה בתנועות הירך היא בדרגה קלה בלבד, המצדיקה נכות בשיעור 10% בלבד. לדעתי, לא ניתן להסתפק בראיית ההגבלה הקלה בתנועות הירך כמסבירה את ההימנעות מלאמץ את מסקנתו של פרופ' צינמן, באשר פריט 35(1) למבחנים אינו מתייחס רק להגבלה בתנועות כקריטריון לקביעת דרגת הנכות על פיו, אלא גם לשאלת ההשפעה על כושר הפעולה הכללי. אילו דרגת הנכות על פי פריט 35(1) למבחנים היתה אמורה להימדד רק על פי הגבלת התנועות, ההסבר של הועדה היה מספק. אולם, כאשר מדובר גם בצורך לבחון את ההשפעה על כושר הפעולה הכללי - היה מקום גם לשיקול של פרופ' צינמן בענין העובדה שמדובר בשבר קשה לאדם צעיר, ולשיקול כיצד משפיע מצבו של המערער (כולל כאביו) על כושר הפעולה הכללי שלו. 15. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה לשקול מחדש את שאלת ההסכמה בינה לבין פרופ' צינמן. אם הועדה תעמוד על דעתה שאין היא מקבלת את מסקנתו, יהיה עליה להרחיב את הנמקתה בענין זה, תוך שתביא בחשבון שקביעת דרגת הנכות על פי פריט 35(1)(ג) למבחנים, אינה אמורה להתבסס רק על ההגבלה בתנועות, אלא גם על כושר הפעולה הכללי. לסיכום 16. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה על מנת שתפעל כאמור בסעיפים 13 ו-15 לעיל. 17. אעיר כי מאחר שמדובר בטעויות בקיומו של פסק הדין הקודם, שקלתי אם יהיה נכון להורות על העברת הענין להתברר בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אך הגעתי למסקנה שאין צורך בכך, שכן הועדה (הנוכחית) הוכיחה שהיא אינה "נעולה" על החלטתה המקורית, באשר לאחר פסק הדין הקודם, היא שינתה את מסקנתה המקורית בענין הפעלת תקנה 15 לתקנות. 18. אני מחייב את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,540 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/11, אם לא ישולם לפני כן. 19. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום. תאונת עבודהירך