זוהי תביעה להכיר בפגיעה בגב מיום 26.06.05 , כתאונת עבודה. להלן עובדות המקרה כפי שעלו מחומר הראיות:   1.         התובע יליד 1970.   2.         התובע עסק בזמן הרלבנטי לתביעה בעבודות צנרת וריתוך. 3. ביום 26.06.05, במהלך עבודתו, בשדה בקיבוץ עין דור, התובע הרים צינור מברזל להעברת מים באורך 70-80 ס"מ, על מנת לחברו למגוף מים שהיה מותקן לגובה. תוך כדי ההרמה של הצינור , לטענתו , נתפס גבו, והוא נפל עם הצינור על האדמה (להלן: " האירוע "). מדובר בצינור של 12 צול. 4. ביום 27.06.05 , פנה התובע לקבלת טיפול רפואי. 5. תביעת התובע מיום 26.01.06 לתשלום דמי פגיעה ולהכיר באירוע כתאונת עבודה, נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 01.08.08, וזאת על בסיס הנימוק שלא הוכח כי נגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו. 6. מינוי מומחה רפואי מטעם ביה"ד מונה כמומחה יועץ רפואי ד"ר דוד אנג'ל אשר המציא מטעמו חוות דעת מומחה לביה"ד ביום 22.08.10, בה השיב בשלילה ביחס לקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת בגבו של התובע לבין האירוע מיום 26.06.05, ואלה עיקר קביעותיו - "א. התובע סבל מכאב גב תחתון. בבדיקת C/T נראו שינויים ניווניים בגובה L 3-4 ובלטי דיסק בגובה L2-3 ו-L5S1. ב. מהרישומים בסמוך לאירוע נראה שכאבי הגב החלו לפני האירוע ולא נראה שחלה החמרה באירוע מיום 26.6.05. ברישום אצל הרופא המטפל מיום 28.6.05 נרשם כי הוא סובל מכאבי גב תחתון וכי הומלץ כבר בירור אמבולטורי (במסגרת קופ"ח). (ב-27.6.05 הוא נשלח לצילומי ע"ש מותני כחלק מאותו בירור). נרשם ב- 28.6.05 כי למרות שהומלץ ברור אמבולטורי, החולה מבקש להפנותו למיון והוא אכן מופנה לבקשתו. ברישום בחדר המיון ביום 28.6.05 נרשם כי כאב הגב לדבריו הוא מזה שבועיים. כלומר, ברור מרישום זה שכאב הגב החל לפני האירוע שמיום 26.6.05. האירוע מיום 26.6 לא מוזכר כלל ברישומים מיום 28.6.05 בקופ"ח ובחדר מיון כפי שהיה צפוי ארעה החמרה חריפה באירוע הנדון. ב- 1.7.05 רישום בקופ"ח שמציין כאבי גב תחתון מזה חודש. כלומר גם לפי רישום זה החל הכאב לפני תאריך 26.6.05. התובע נבדק גם במיון 1.7.05 והגרסה שמופיעה שם היא כי הוא נפל באותו יום (1.7.05) גם ברישומים מיום זה אין כל אזכור של אירוע מיום 26.6.05. לדעתי לכן גם אם הורגש כאב בזמן הרמת הצינור ביום 26.6.05, מדובר בהתקף שהחל קודם ולא ארעה אף החמרה ביום זה". 7. מטעם ב"כ תובע הוגשו סיכומים, ולדעתו הוכח בעניינו של התובע קיום קשר סיבתי בין פגיעת התובע בגבו לבין האירוע מיום 26.06.05. בנוסף נטען, כי קביעותיו של המומחה מטעם בית הדין מתעלמות משאר מכלול הראיות בעניינו של התובע. 8. מטעם ב"כ הנתבע הוגשו סיכומים, בהן הודגש ביחס למסקנות המומחה שבחוות דעתו, ובהתאם התבקש לדחות את התביעה. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 9.        על פי ההלכה הקיימת - קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. יחד עם זאת, בית הדין נוהג לייחס משקל מיוחד לחוות דעת שמוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (ראה דב"ע תשן/48-0 המוסד נגד עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322). כן נפסק, כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (ראה דב"ע נו/244-0 המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר, לא פורסם). לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי.   10. עפ"י חוות דעת המומחה הרפואי - ד"ר דוד אנג'ל, אין קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בגבו לבין האירוע מיום 26.06.05. מחוות דעת המומחה עולה באופן ברור ביותר, כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הליקוי ממנו סובל התובע בגבו וכי מדובר בשינויים ניווניים על רקע תחלואתי בלבד, וכי כאביו של התובע בגין כך החלו עוד בטרם האירוע. המומחה גם הדגיש כי האירוע מיום 26.06.05 לא גרם להחמרה כלשהי במצבו של התובע. אין ממש בטיעוני ב"כ התובע, לפיהן כביכול לא הונחה בפני המומחה הרפואי התמונה בכללותה לעניין הרקע העובדתי האמור לשמשו בין היתר כבסיס לקביעתו, שכן העובדות שהונחו בפני המומחה היו פרי בחינת כלל הראיות בעניינו של התובע שדי בהן לדעתינו כדי לשמש בין היתר כתשתית עובדתית בהיבט העובדתי - משפטי, בעוד מסקנותיו הסופיות של המומחה הנן בתחום הסיבתי - רפואי, הנסמכת הן על אותו רקע עובדתי והן על המסמכים הרפואיים בעניינו של התובע. המומחה עמד בפירוט על הממצאים הרפואיים העולים מהתיעוד הרפואי ששימש אותו כבסיס לקביעותיו, תוך שהפנה בין היתר לרישום הרפואי מיום 01.07.05 בו נרשם כי התובע סובל מכאבי גב מזה חודש ימים, ולדעתו אין בממצאים שבתיעוד הרפואי והליקוי ממנו סובל התובע בגבו וכאביו עובר למועד האירוע כדי להעיד על קשר סיבתי רפואי בין אותו ליקוי לבין האירוע מיום 26.06.05. בהקשר זה יש להעיר, כי אין זה מתפקידו של המומחה לבחון את הראיות שבתיק ולהסיק מתוכן מסקנות, מלאכה זו נתונה אך ורק לבית הדין. בנדון זה כבר נאמרו הדברים הבאים - "ברור שלפני הצגת השאלות למומחה הרפואי יש לגבש את העובדות, וכן יש לנסח את השאלות אשר תוצגנה לפני המומחה הרפואי. גיבוש העובדות וניסוח השאלות אשר תוצגנה למומחה הרפואי, הם מתפקידו של בית הדין. מחובתו של בית הדין ליתן הזדמנות לצדדים לטעון לעובדות בטרם יגבשן בית הדין ויעבירן למומחה הרפואי כרקע לחוות דעתו,ומחובתו לאפשר לצדדים לנקוט עמדה לשאלות שהוא, בית הדין, ניסחן ועומד להציגן בפני המומחה הרפואי". (דב"ע לה/55-0 המוסד לביטוח לאומי נגד אברהם שפיגל, פד"ע ו 379). בעניין אחר, העיר בית הדין הארצי כי לא מקובל עליו הסדר דיוני, לפיו יועבר למומחה הרפואי תצהיר העדות הראשית של התובע שעל פי העדות המפורטת בו המומחה יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו, הסדר בלשון בית הדין שיש "להימנע ממנו". (עבל 1031/04 יעקב מהדב נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג [71], 57). 11. משכך, ולאור מסקנתו של המומחה על העדר קשר סיבתי רפואי בין הליקוי ממנו סובל התובע בגבו לבין הפגיעה בעבודה ביום 26.06.05 - על כן גם לא קיים קשר סיבתי משפטי ביניהם, ולכן התביעה נדחית בזאת. 12. אין צו להוצאות. 13. כל צד רשאי להגיש ערעור על פסה"ד לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבתאונת עבודה