1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 12.7.2010 אשר קבעה למערער 0% נכות צמיתה (להלן: "ההחלטה"). 2. תמצית טענות המערער: 2.1 טעתה הוועדה עת לא התאימה למערער פריטי ליקוי התואמים פגיעתו. 2.2 טעתה הוועדה עת לא נימקה החלטתה. 3.3 קיימת סתירה בין ממצאי הוועדה למסקנתה. 2.4 טעתה הוועדה עת לא שלחה המערער לבצע בדיקות E.M.G. עדכנית שכן בדיקה מיום 15.9.10 הראתה C.T.S. דו וצדדי. 2.5 טעתה הוועדה עת לא התייחסה לבדיקת ד"ר קליגמן ממנה עולה כי נגרם למערער נזק לעצב האולנרי בכף יד שמאל. 2.6 טעתה הוועדה עת לא התייחסה לתלונות המערער ביחס לכף יד שמאל, תחושת נימול באצבעות. 3. תמצית טענות המשיב: 3.1 הערעור אינו מגלה פגם משפטי. הוועדה לא היתה צריכה להתייחס לבדיקת E.M.G. מאוחרת למועד התכנסות הוועדה. 3.2 בדיקת ה-E.M.G. שעליה הסתמכה הוועדה היא לא ישנה, היא מ-2009 והיא זמן קצר לאחר התאונה. 3.3 הבדיקה הקלינית תקינה. דיון והכרעה: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה לאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 12/7/2010 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין: "כל הזמן נימול באצבע חמישית יד שמאל, כשעובד ומרים דברים מרגיש כאבים וחוסר אפשרות להחזיק דברים. ידו הדומיננטית - ימין". 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בבדיקה: כח גס ותחושה שמורים, אצבעות כף יד שמאל, תנועת פינץ גריפ וגרספ', תקינות, תנועתיות אצבעות ללא הגבלה כולל מפרקים 4, MP PIP-4 ו-DID-4 ומפרקים MP-5, PIP-5 , DID-5-1 צלקת 3 ס"מ באזור אולנרי מעל שורש כף יד שמאל - לא רגישה במישוש ללא שינויים טרופים. בבדיקת E.M.G. 2.4.2009, נוירופטיה קלה של עצב אולנריס שמאל באזור שורש כף יד שמאל."(ההדגשה הוספה א.ק.) 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "על סמך בדיקה גופנית, ללא עדות להגבלה בתנועות אצבעות ארבע, חמש, ללא ירידה בתחושה, ללא כל ביטוי קליני של בדיקת E.M.G.. הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר קליגמן מיום 27.5.10 ואינה מקבלת את מסקנותיו בשל חוסר ממצאים קליניים במכתבו. לאור האמור לעיל הועדה דוחה את הערר ומבטלת את החלטת הועדה מדרג I; לגבי סעיף שנקבע מאחר ולא נותרה נכות המתבטאת באחוזים". (ההדגשה הוספה א.ק.). 11. אין לקבל את טענת ב"כ המערער לפיה היה על הוועדה לשלוח המערער לבדיקה קלינית, שכן על פי ההלכה הפסוקה, ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה, ככל שלא נפל בה פגם משפטי. הלכה פסוקה היא שקביעת צורך בבדיקות עזר או התייעצות עם מומחים רפואיים נוספים הם עניינים בתחום הרפואה ואין לבית-הדין סמכות להתערב בהם. בסמכותה הבלעדית של הוועדה לקבוע את סוגי הבדיקות שהיא נדרשת להם לצורך קביעת מסקנותיה, ואין לבית-הדין סמכות להתערב בכך. למערער בוצעה בדיקת E.M.G. סמוך למועד הפגיעה, כאשר הוועדה סברה כי די לה בבדיקה זו על מנת להתרשם ממצבו של המערער. לציין, כי הבדיקה שביצע המערער ביום 15.9.2010 בוצעה כחודשיים לאחר מועד התכנסות הוועדה ועל כן על פי הפסיקה אין הוועדה נדרשית להתייחס למסמכים המאוחרים למועד התכנסותה. 12. אין לקבל את טענת המערער לפיה היה על הוועדה להתאים פריט ליקוי למערער התואם את פגיעתו, שכן הלכה פסוקה היא, כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. 13. כמו כן אין לקבל את טענת המערער לפיה הוועדה לא התייחסה לבדיקת ד"ר קליגמן, שכן כעולה מהפרוטוקול הוועדה ביססה החלטתה על סמך ממצאי בדיקתה הקלינית את המערער שנמצאה תקינה וביססה החלטתה על סמך ממצאים אלה וציינה, כי היא אינה מקבלת מסקנות ד"ר קליגמן לאור השוני בממצאים הקליניים שנמצאו על ידה לעומת הממצאים שנמצאו ע"י ד"ר קליגמן. לעניין זה נקבע, כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת 'חובת הנמקה עניינית ומנומקת'".(דב"ע נא/ 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד פד"ע כג 169). יודגש לעניין זה, כי אמנם הלכה זו חלה בעת מדובר בחוות דעת רפואית, הרי קל וחומר במקרה שבפנינו, שהמדובר בסך הכל במסמך רפואי ולא בחוות דעת. 14. כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינו של המערער טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפניה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. לא מצאתי בנימוקי הערעור פגם שנפל בהחלטת הוועדה, אשר ביססה החלטתה על סמך ממצאי בדיקתה הקלינית את המערער שנמצאה תקינה. 15. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. 16. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. נכותערעורקצבת נכותביטוח לאומי