נפילת פיגום בעבודה

פסק דין      

1. התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 25.09.08, בעת שעסק בעבודתו בחיפוי אבן, נפל מהפיגום עליו עמד ונפגע בגבו ובידו השמאלית (להלן: "האירוע").

התובע ביקש להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה.
הנתבע, מצידו, דחה את תביעת התובע, וזאת על בסיס הנימוק לפיו לא הוכחה התרחשותו של האירוע.

מכאן התביעה שבפנינו.

2. לאחר ששמענו את עדותו של התובע ושני עדים מטעמו ונתנו את דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל המסמכים שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולשכנע בעצם התרחשותו של האירוע, וזאת מהנימוקים העיקריים והמצטברים כדלקמן -
א. הקושי העיקרי בגרסת התובע טמון לדעתנו בהעדר כל אזכור לאירוע בתיעוד הרפואי הסמוך למועד התרחשותו ביום 25.09.08, שכן בהתאם להלכה הפסוקה, בהוכחת האירוע יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (עבל 305/09 ברנרד אודרי נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.11.09, עבל 614/08 יהודה מרקוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.07.09).
עיון בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע מראה שנטען כי ביום 25.09.08 בעת ביצוע עבודתו נפל מפיגום עליו עמד ונפגע בגב ויד שמאל.
אולם מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי למרות שהתובע (שהינו לפי הנטען מנכ"ל חברת "מאג'ד עואודה בע"מ" ובעל שליטה בה) מייחס לאירוע הנפילה בלשונו – "פגיעה קשה", חרף זאת דבר האירוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר אותו אירוע. עולה מהתעודות הרפואית מהימים 26.09.08, 04.10.08 ו – 06.10.08 כי המדובר בביקורים רגילים על רקע כאבי גב עליהם כנראה התלונן התובע, זאת מבלי שאוזכר מאומה באותן התעודות ביחס לאירוע כלשהו במסגרת העבודה, וחשוב לציין בעניין זה, כי לאחר עיון בחומר הרפואי שהומצא בתיק משירותי בריאות מכבי עלה, כי בעניינו של התובע מתועדות תלונות בגין כאבים בגב עובר למועד האירוע הנטען (וראו, למשל, תיעוד מיום 07.08.00, ומהימים 04.12.07, 08.01.08, 18.01.08, 29.01.08, 29.02.08 ו – 06.03.08 בהם נרשמו "תלונות על כאבי גב פתאומיים בזמן עבודה לאחר הרמת משקל כבד").

ב. בתצהיר עדותו הראשית שהוגש לבית הדין, עמד התובע על גרסתו, לפיה פנה לטיפול רפואי עוד ביום האירוע הנטען – ביום 25.09.08, אולם לטענתו, מברור שעשה עם הרופא המטפל ביחס למועד הנפקת התעודה הראשונה במועד מאוחר למועד התאונה, נמסר לו כביכול על ידי הרופא המטפל כי הדבר מדווח כך בהעדר המצאת טופס 250, ורק לאחר הגשת אותו טופס לקופת החולים, רק אז ממירים את התעודה רטרואקטיבית ליום התאונה. התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה הופקה רק ביום 09.10.08 – כשבועיים לאחר האירוע.
לא קיבלנו את טיעוניו של התובע בהקשר זה. ראשית, במסגרת עדותו שנמסרה בהודעתו לחוקר המל"ל מיום 01.05.09, לאחר שהתובע עומת עם התעודה הרפואית מיום 26.09.08 השיב "יתכן ולמחרת היום ביקרתי אצל רופא מטפל ולא באותו יום", ובהמשך לשאלת החוקר ביחס להמרת הביקורים הרגילים שבתעודות הרפואיות מהמועדים הנ"ל לתעודות לנפגעי עבודה השיב "אני לא יודע מדוע הרופא המטפל עשה את התהליך הזה של מחלות רגילות קודם ואחרי זה תאונות עבודה", וזאת מבלי שהזכיר מאומה ביחס להעדר טופס 250 שהתבקש כביכול להמציאו, וכל זאת חרף העובדה שגרסתו בהודעתו לחוקר המל"ל נמסרה במועד סמוך יותר למועד בו התרחשו הנסיבות הרלבנטיות, ועוד בטרם ידע שתביעתו תדחה ע"י המל"ל.
שנית, התובע לא זימן למתן עדות את רופא המשפחה – דר' עואודה שוקרי אשר עשוי היה לשפוך אור על השתלשלות העניינים ולחזק גרסתו, ומשלא עשה כן, הרי שהעדר הכתוב במסמך הרפואי הראשון מיום 26.09.08 הופך מראיה הניתנת לסתירה לראיה חלוטה. ויוטעם, באותה פנייה התובע לא התלונן אך ורק על כאבים בגב, אולם נרשמה תלונה לגבי מחלה בדרכי הנשימה – "UPPER RESPIRATORY INFECTIONS ACUTEUNS".

ג. בהודעתו לחוקר המל"ל הנ"ל, התובע מסר גרסה, לפיה פועל בשם עארף היה עד להתרחשות אירוע הנפילה והוא אשר הסיע אותו לביתו לאחר האירוע, אולם בפועל התובע נמנע מלהעיד את אותו מר עארף על אף שעדותו הייתה עשויה לתמוך בגרסתו, ובמקומו העיד מטעמו שני עדים - פועלים אחרים – מר אבו אחמד חסן חאג' ומר מוסעב אמארה. הלכה ידועה היא כי אי הבאת עדים היכולים לאשש גרסתו של צד מקום בו ניתן להביאם פועלת לרעתו (ע"א 641/87 קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מו (1) 239).
בעניין זה עומדת לתובע לרועץ גם התהייה, לפיה משום מה בחר להעיד מטעמו דווקא את הפועל מר מוסעב אמארה שכביכול על-פי הנטען היה עד להתרחשות נסיבות האירוע, כאשר עד זה לא הוזכר בשום מקום על ידי התובע – לא בהודעתו לחוקר המל"ל ולא בטופס התביעה והודעה על פגיעה בעבודה שהוגש לנתבע, שם הוזכרו שמות שני עדים שנכחו במקום התרחשות האירוע – "נעסה עארף" ו – "עבדאלמנעם...".
לא זו אף זו, עדותו של מר מוסעב אמארה לא תמכה במאומה בגרסתו של התובע ואף עמדה בסתירה לראיות.
כך למשל, ובניגוד לממצאים העולים מהמסמכים הרפואיים, לפיהם התובע פנה לרופא המשפחה והתלונן רק על כאבים בגבו, העיד מר אמארה כי התובע נפצע בגבו וירד לו דם, ולאחר מכן פונה לבית החולים.

3. נוכח האמור לעיל, במצטבר, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את עצם התרחשותו של האירוע התאונתי הנטען.

4. משכך - לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו.
משמדובר בתביעה למימוש זכויות מתחום הבטחון הסוציאלי - לא נעשה צו להוצאות.

במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון