פסק דין בפנינו תביעה לדמי פגיעה. התובע הינו נגר במקצועו העוסק גם בהתקנת גדרות ופרגולות מעץ. לטענת התובע, ביום 11/12/08, בעת שהתקין גדר מעץ, מעד מהסולם עליו טיפס לשם התקנת הגדר, וכתוצאה מכך נחבל בברכו השמאלית. התובע הגיש תביעה להכרה בחבלה בברכו כתוצאה של תאונת עבודה, וזו נדחתה על ידי הנתבע ביום 21/06/09 מאחר ולטעמו לא הוכח אירוע חריג בעבודה. הכרעה לאחר ששמענו את הצדדים ואת עדיהם ולאחר שעיינו במלוא החומר המצוי בתיק בית הדין נוכחנו לראות כי לא עלה בידי התובע להוכיח את קיומו של אירוע חריג בעבודתו. הנתבע הפנה לרישומים הרפואיים הסמוכים ליום בו טען התובע כי נפגע בעבודתו. לטענת הנתבע לא קיימת כל התייחסות ברישומים רפואיים אלה הן לחבלה והן לעובדה שהדבר קרה בעבודה. אכן כפי שטוען הנתבע, ברישום הרפואי מיום 15/12/08 ציין ד"ר אסף דקל את תלונות התובע בזו הלשון: "כאב בברך שמאל מספר ימים, בריא, אופניים, פיזית, ללא חבלה" ביום 18/12/08 התייצב התובע בשנית אצל ד"ר דקל. אף ברישום הביקור מיום 18/12/08 לא קיימת כל התייחסות לפגיעה בעבודה ורישומי הרופא ביחס לתלונות התובע היו זהים לרישומיו מיום 15/12/08. יחד עם זאת, ניתן לראות כי ד"ר דקל הנפיק לתובע אישור מחלה עד ליום 30/12/08 והסביר לתובע על טיפול ניתוחי. בהמשך לכך נכתב "מוגבל תפקודית - ישקול". הרישום הרפואי הבא בתיקו הרפואי של התובע הינו מיום 28/12/08 ובו ניתן לראות כי התובע דיווח על פגיעה בעבודה. מהאמור לעיל ניתן לראות כי עד ליום 28/12/08, לא הייתה כל אינדיקציה המקשרת בין הפגיעה בברכו של התובע לאירוע כלשהו בעבודה. יתר על כן, הרישום מיום 18/12/08 מתייחס לשתי השלכות של הפגיעה על עבודתו של התובע - הן אישור המחלה אשר הונפק לתובע והן ההתייחסות לקשיים תפקודיים. ד"ר דקל ציין, בסמוך לרישום על המגבלה התפקודית את המילה "ישקול" - מי ישקול, ומה יישקל, ניתן רק לנחש. לרישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע ישנה חשיבות ראייתית רבה, מתוך ההנחה כי בסמוך למועד הפגיעה, ימסור המבוטח נתוני אמת על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ. המוסד, פד"ע ט"ו 281; דב"ע מט/23-0 המוסד נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349). לטענת התובע, רק לאחר הדיון הראשון בבית דין זה נודע לו תוכן הרישומים בתיקו הרפואי וכי ציין בפני הרופא כי נחבל במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה. התובע מוסיף וטוען כי אין מקום ליתן משקל רב לרישומים בתיק הרפואי מאחר ופעמים רבות נופלים בהם פגמים כאלו ואחרים. אין דעתנו כדעת התובע. אם סבר התובע כי הרישום בתיקו הרפואי אינו משקף את אשר אמר בפועל לד"ר דקל, היה עליו לזמן את ד"ר דקל לעדות. אין חולק כי הרישום הרפואי חשוף לשגגות כאלו ואחרות, אך ככל שלא יוכח אחרת, יצא בית הדין מנקודת הנחה לפיה הרישום הרפואי מהימן ומדויק. לו סבר התובע כי נפל פגם ברישום הרפואי, לא היה די בטענות בעלמא לפיהן אין להסתמך על הרישום הרפואי, אלא היה עליו להוכיח כי נפלה בו טעות אף בענייננו. התובע יכול היה להזמין את ד"ר דקל לעדות ולא עשה זאת. ודוק: הרישום של אירוע כתאונת עבודה אינו רק בעל משמעות רפואית עובדתית לבדיקת התובע, אלא יש לרישום זה השלכות פרוצדוראליות. מכיוון שכך אנו מניחות כי לו היה התובע מדווח על תאונת עבודה, ניתן להניח ברמה גבוהה של סבירות כי ד"ר דקל לא היה מתעלם מכך. התובע ביקש להוכיח את קיומו של אירוע חריג בעבודתו באמצעות עדותו של מר אייל שרון, אשר לדבריו הבחין בתובע מייד לאחר האירוע בעבודה. מר שרון תמך בעדותו של התובע עצמו, אך לדעתנו אין ליתן משקל רב לעדותו של מר שרון בעיקר מפני שקיימת היכרות מוקדמת בינו לבין התובע וכי הם עובדים ביחד מדי פעם בפעם. התובע ומר שרון טענו בפנינו כי מר שרון נתקל בתובע דרך מקרה בעת שחלף ברחוב בו התקין התובע את הגדר ובו נפגע התובע. אין באפשרותנו לדעת באם אירוע זה אכן קרה, אך ניתן להניח כי ההסתברות הסטטיסטית לכך אינה גבוהה. האפשרות לפגישה בין התובע למר שרון, מכרו, רגעים ספורים לאחר שעבר תאונה בעבודה, אירוע שאינו שכיח מטבעו הינה נמוכה למדי מבחינה סטטיסטית. הקשר המוקדם בין התובע למר שרון מחייב אותנו לנהוג זהירות מיוחדת בעדותו של מר שרון ובכגון דא היינו מצפים לקבל ראיות חיצוניות אשר יתמכו בעדויותיהם של השניים. כך לדוגמא, היינו מצפים כי התובע יציג ראיות אשר אכן ממקמות אותו במקום בו טען שהיה וראיות המסבירות את הימצאותו של מר שרון באותו המקום ובאותה העת. התובע טען כי התקין גדר בביתה של משפחת שיפמן, על כן היינו מצפים לראות מסמכים כגון טופס הזמנת עבודה, חוזה עבודה או חשבונית מתאימה. נוסף על כך, מר שרון טען כי הוא גר בסמוך, והיינו מצפים כי תוצג בפנינו תמצית ממרשם האוכלוסין מהתקופה הסמוכה למועד הפגיעה הנטען על ידי התובע. נוסף על כך, ניתן היה לצפות כי התובע היה מזמן לעדות את בני משפחת שיפמן עמם היה בקשר בכדי שימסרו עדות לגבי מועד התקנת הגדר. ניתן להניח כי לו התובע נפגע במהלך עבודה ועקב כך פנה לטיפול רפואי ונקבעה לו חופשת מחלה, היה עליו לעדכן את לקוחותיו בנושא. התובע כלל לא התייחס לעבודתו וללקוחות אליהם היה אמור להגיע בתקופה בה שהה בחופשת מחלה. המפורט לעיל מחליש את גירסתו העובדתית של התובע, אשר עליו מוטלת החובה להוכיח כי אירע אירוע חריג בעבודתו. כנגד גירסת התובע, עמד הרישום בתיקו הרפואי אשר הינו מהימן עלינו ולא עלה בידי התובע לסתור את האמור בו. התובע לא הביא ראיות בעלות משקל אשר היה בהן כדי להוכיח את תביעתו ומנגד טענות הנתבע מקובלות עלינו. סוף דבר - לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. משמצויים אנו בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-דין זה. תאונות נפילהנפילה בעבודהדמי פגיעהנפילהנפילה מגובה / מסולם