פסק דין 1. ביום 28/5/09 נפל המערער, בעת עבודתו, ונחבל במרפק ידו הימנית. כתוצאה מכך, ארע לו שבר מרוסק בעצם ההומרוס ביד הימנית. המשיב הכיר בארוע האמור כבתאונת עבודה, ושילם למערער דמי פגיעה. כפי הנראה, לפי טענת המשיב, הפגימה שהוכרה על ידי פקיד התביעות היתה הפגימה המתייחסת לאותו שבר. 2. המערער ביקש לקבוע לו דרגת נכות מעבודה. לאחר תקופת מה של קביעת דרגת נכות זמנית (תחילה בשיעור 60% ולאחר מכן בשיעור 25%), קבע פוסק רפואי, ביום 17/5/10, כי החל מיום 1/6/10, תהא הדרגה היציבה של הנכות מעבודה של המערער עקב התאונה האמורה, בשיעור של 10%, לפי פריט 35(1)(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"), וזאת בשל המצב במרפק ידו הימנית של המערער. 3. המערער ערר על ההחלטה האמורה. 4. הערר נדון ביום 7/10/10 בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר, תוך שקבעה למערער דרגת נכות זהה לזו שנקבעה למערער על ידי הפוסק הרפואי. 5. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. בחינת החלטת הועדה 6. בפני הועדה עמדה - בין השאר - חוות דעת מיום 28/7/10 של ד"ר מרדכי קליגמן, מטעם המערער. ד"ר קליגמן חיווה את דעתו על כך שדרגת הנכות שנקבעה למערער על ידי הפוסק הרפואי, אכן מתאימה למצב המרפק, אך יחד עם זאת ציין שבשל התאונה המערער מוגבל מאד בתנועות הכתף הימנית, וציין שאם הפוסק הרפואי היה בודק גם את מצב הכתף, הוא היה מגיע למסקנה שונה. ד"ר קליגמן חיווה את דעתו שבשל מצב הכתף יש למערער נכות בשיעור 25% לפי פריט 41(4)(ג) למבחנים. 7. הועדה בדקה את המערער תוך התייחסות לטווח תנועות המרפק. הועדה לא בדקה את טווח תנועות הכתף. לאחר מכן, התייחסה הועדה לחוות דעתו של ד"ר קליגמן, וציינה כך: "בהתייחס לאמור בחוו"ד ד"ר קליגמן ... הועדה המחוזית אכן בדקה המרפק בלבד מאחר וכל תלונות התובע התייחסו רק למרפק ימני. גובה השבר מתאים לתלונות היכולות להשליך על המרפק והתלונות לכתף עולות כעת לראשונה. ממצאי בדיקת הועדה שונות מאלה שנמצאו ע"י ד"ר קליגמן ולפיכך אין הועדה מקבלת את מסקנותיו ודוחה את הערר.". 8. לדעתי, קביעתה האמורה של הועדה לוקה במספר טעויות משפטיות, ולפיכך - מוצדק לקבל את הערעור, כפי שיפורט להלן. הקביעה על ממצאים שונים, אינה יכולה להתבסס בלא עריכת בדיקה 9. כמצוטט לעיל, הועדה ציינה שממצאיה שונים מממצאיו של ד"ר קליגמן וכי לפיכך היא אינה מקבלת את מסקנתו. אולם, כזכור, דווקא בענין שנבדק על ידי הועדה - ענין המרפק - מסקנתו של ד"ר קליגמן היתה זהה למסקנת הועדה. השוני בין המסקנות היה בענין תנועות הכתף. ד"ר קליגמן מצא הגבלה ניכרת בתנועות, ומסקנתו תאמה את דעתו על כך, ואילו הועדה - כלל לא בדקה את תנועות הכתף. משהועדה לא בדקה את טווח תנועות הכתף, היא לא היתה יכולה לנמק את אי-קבלת מסקנתו של ד"ר קליגמן בכך שהממצאים שונים. לועדה לא היו יכולים להיות "ממצאים" של בדיקת הכתף, מאחר שהיא נמנעה מלבדוק זאת. 10. על כן - ההנמקה שניתנה על ידי הועדה לדחיית מסקנתו של ד"ר קליגמן בענין הכתף, אינה יכולה לעמוד. עצם ההימנעות מבדיקת הכתף היתה טעות 11. הועדה, כזכור, נמנעה מלבדוק את כתפו הימנית של המערער. להימנעות זו הובאו נימוקים הן על ידי הועדה עצמה, והן על ידי ב"כ המשיב בעת הדיון היום. להלן בסעיף זה אתייחס לשתי ההנמקות האמורות. 12. הנמקת הועדה - כמצוטט לעיל - היתה שתלונת המערער בענין הכתף נולדה, כביכול, "כעת לראשונה". (כפי הנראה הועדה לא התכוונה במונח "כעת" לזמן ישיבת הועדה, אלא למועד מוקדם לכך, אולי המועד של הבדיקה אצל ד"ר קליגמן). עם זאת בחינת המסמכים הרפואיים מצביעה על כך שמבחינה עובדתית, מדובר בטעות של הועדה, שכפי הנראה לא שמה לב לכך שתלונות בענין הכתף נולדו זמן רב לפני חוות דעתו של ד"ר קליגמן. כך למשל, כבר ביום התאונה, נכתב בתעודת חדר המיון, בפרק "הבדיקה האורתופדית" כי למערער יש הגבלה בתנועות הכתף הימנית. לאחר מכן, בדו"ח לגבי טיפול פיזיותרפי מיום 22/9/09, נכתב - בין השאר - שהמערער סובל מכאבים והגבלת תנועות הכתף. משהתברר שהנמקת הועדה על כך שתלונות המערער בענין הכתף, כביכול, הועלו "כעת לראשונה", אינה תואמת את המסמכים הרפואיים - הרי שההנמקה אינה יכולה להישאר על כנה. 13. הנמקת ב"כ המשיב להימנעותה של הועדה מלדון במצב הכתף, היתה שונה מהנמקת הועדה. לטענת ב"כ המשיב, הועדה לא היתה אמורה לדון במצב הכתף, מאחר שאותה פגימה, כביכול, לא "אושרה" על ידי פקיד התביעות. ב"כ המשיב סבור כי אם למערער יש טענה שהתאונה גרמה גם לפגיעה בכתף - על המערער להגיש תביעה חדשה למשיב ולבקש "הכרה" בכתף ככזו שנפגעה בתאונה. איני מקבל את טענתו של ב"כ המשיב בענין זה, באשר היא מנוגדת להלכה הפסוקה. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר מתרחשת תאונת עבודה שבה נפגע מבוטח באיבר מסויים, אין צורך שתהיה "הכרה" של פקיד התביעות גם בפגיעה באיבר אחר לשם הקניית סמכות לועדה לדון בפגימה שבאיבר האחר. אם עולה טענה שלמבוטח יש נכות באיבר אחר כתוצאה מאותה תאונה שהוכרה על ידי המשיב, אזי שומה על הועדה הרפואית להתייחס לאותה טענה, ולבחון אם אכן נגרמה למבוטח נכות בשל אותה תאונה גם באיבר נוסף. אין צורך ב"הכרה" של פקיד התביעות בכל איבר בנפרד. הסמכות לקבוע אם יש נכות או אם לאו, היא סמכותה של הועדה, על פי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הלכה זו נפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה כבר מזמן, והיא עדיין שרירה וקיימת. כך, למשל, בדב"ע מא/01-560 נחמיאס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 114, נדון עניינו של מבוטח שהוכר כמי שנפגע בצווארו בתאונת עבודה, אך לאחר מכן התלונן על כאבי גב. הועדה הרפואית לעררים שדנה בעניינו, נמנעה מלדון בשאלת הנכות בשל מצב הגב, בטענה שפקיד התביעות לא אישר את הפגימה בגב כחלק מתאונת העבודה, אלא רק את הפגימה בצוואר. בענין זה, אמר בית הדין הארצי לעבודה - כך: "משהובא העניין לוועדה רפואית, שומה היה עליה לקבוע 'אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך' (סעיף 61(א) (1) לחוק) [היום - סעיף 118 לחוק] ... אנו בדעה, כי הוועדה נתפשה לכלל טעות, הן מעצם העובדה שלא פעלה בגדר סמכויותיה לפי סעיף 61(א)(1) לחוק והן מן הנימוק שנתנה; הוועדה לא היתה זקוקה ל'אישור' מאת פקיד התביעות כדי להתייחס לכאבי הגב, להחליט בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה והכאבים הנ"ל ולקבוע את דרגת הנכות הנובעת, אם בכלל, מהמצב בגב. הזכות לקבוע דרגת נכות 'שמורה להכרעתה של הוועדה הרפואית' ... טענת המערער, כי כאבי הגב והפרעות שהופיעו שבוע ימים אחרי התאונה קשורים סיבתית בנפילתו מהכסא, יכול שתתקבל על דעת הוועדה הרפואית ויכול שתידחה על ידה. אך העובדה, שכאבי הגב לא הוזכרו בטופס התביעה לדמי פגיעה בעבודה, אינה מעלה ואינה מורידה... ... גם מי שאינו רופא יודע, שתוצאות של מכה, חבלה או פגיעה כל שהיא, יכולות להתפתח ולהופיע באיחור מה, ולאו דווקא באותו מקום בדיוק שספג את החבלה הראשונית.". הוא הדין במקרה של המערער. גם אם פקיד התביעות לא "אישר" את הפגימה בכתף, אין הדבר יכול להצדיק את הימנעותה של הועדה מלדון בשאלה אם למערער יש נכות בשל מצב הכתף, ואם כן - האם היא נובעת מהתאונה ובאיזו מידה. גורל הערעור 14. נוכח האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. (אעיר כי לא סברתי שנכון להעביר את הענין לועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, באשר איני רואה סיבה להניח שהועדה לא תוכל להגיע למסקנה אחרת, אם אכן יוסברו לה טעויותיה ואם היא תבדוק את כתפו של המערער). 15. עם השבת עניינו של המערער אל הועדה, יהיה על הועדה לפעול כאמור להלן: א. הועדה תתן את דעתה לכך שבניגוד לקביעתה על העדר אזכורים קודמים לתלונות בענין הכתף, הרי שהיו תלונות כאלה שנרשמו ברשומות רפואיות, החל מיום התאונה. ב. הועדה תתן את דעתה לכך שהיא זו המוסמכת לדון בשאלה אם למערער יש נכות בשל מצב הכתף, ואם כן - האם נכות זו נובעת מהתאונה מיום 28/5/09 ובאיזו מידה. לשם כך, אין הועדה זקוקה ל"אישור" של פקיד התביעות על הכרה גם בכתף כאיבר שנפגע בתאונה. ג. הועדה תבדוק את מצב כתפו של המערער, ותרשום את ממצאיה בענין זה. ד. הועדה תקבע אם למערער יש נכות בשל מצב הכתף. ה. אם הועדה תמצא שלמערער יש נכות בשל מצב הכתף, היא תקבע אם נכות זו נובעת מהתאונה מיום 28/5/09, ובאיזו מידה. ו. אם הועדה לא תסכים עם מסקנתו של ד"ר קליגמן בענין הנכות בשל מצב הכתף, תנמק הועדה את מסקנתה זו. ז. אם בסופו של דבר תגיע הועדה למסקנה שדרגת הנכות היציבה של המערער עקב התאונה גבוהה מהשיעור של 10% שנקבע בהחלטתה הקודמת - תשקול הועדה מחדש גם את שאלת הפעלת תקנה 15 לתקנות. 16. על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 4,060 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/11, אם לא ישולם לפני כן. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון את דעתי על כך שנוכח ההלכה הפסוקה שפורטה לעיל, לא היה מקום שהמשיב יתנגד לקבלת הערעור. 17. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום. מרפקתאונות נפילהנפילה בעבודהנפילהשבר