להלן פסק דין בנושא נפילה בדרך חזרה מהעבודה: תובענה זו הוגשה נגד החלטת פקידת התביעות מיום 3.6.09, על פיה דחתה את תביעת המערער להכיר באירוע מיום 29.10.08, בו נחבל התובע בכתפו ובידו לאחר שנפל תוך כדי הליכתו מעבודתו למעונו, כתאונת עבודה, וזאת בשל הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של התובע כלפי מעבידו. להלן העובדות שאינן במחלוקת: א. התובע עובד כקצב במחלקת בשר בשופרסל דיל מול קניון הדר ברחוב פייר קניג. ב. התובע גר ברחוב אנטיגונוס 25. ג. התובע מגיע בכל יום מביתו לעבודה וממנה לביתו - ברגל. משך ההליכה: רבע שעה. ד. לתובע היה מסלול הליכה קבוע מהעבודה לביתו: הוא היה חוצה את הכביש ברחוב פייר קניג לכיוון קניון הדר, יורד בירידה ברחוב דב הוז, משם היה חוצה שדה לרחוב מקור חיים בו צעד עד למסילת הרכבת, ושם היה חוצה את הפסים לרחוב קנאי הגליל, מרחוב קנאי הגליל היה התובע עולה לרחוב רשב"ג ומרחוב רשב"ג היה ממשיך לרחוב יוסי בן יועזר, ומשם לרחוב אנטיגונוס עד לביתו. ה. ביום הפגיעה- 29.10.08 - התובע עזב את עבודתו בשעה 18:00 לערך. אותו יום היה יום גשום מאוד. הכביש היה רטוב. התובע נעל נעלי קרוקס ובשל כך האט בקצב הליכתו. לאחר שחצה את רחוב פייר קניג הוא החליט להיכנס לקניון הדר כדי לשלוח טופס של פיס צ'אנס. ו. התובע נכנס לקניון הדר, הלך מהכניסה עד לדוכן הפיס, מילא טופס צ'אנס וצעד ליציאה מהקניון. הוא לא עשה דבר בקניון זולת מילוי טופס צ'אנס. סך שהותו בקניון היתה בין 10-15 דקות. ז. ביציאה מן הקניון התובע המשיך בהליכה במסלול הרגיל שלו הביתה. כאשר הגיע לפסי הרכבת, שהיו רטובים מאוד, הוא החליק על הבוץ במקום ונחבל ביד ובכתף ימין. ח. בעקבות הנפילה התובע נעדר מעבודתו למשך כחוש ימים - עד ליום 28.1.08. כאמור, פקידת התביעות דחתה את תביעת התובע להכיר באירוע המתואר כ"תאונת עבודה" בהסתמך על הוראת סעיף 81(א) לחוק הביטוח הלאומי. טענות התובע התובע טוען כי קניון הדר נמצא במסלול הליכתו הרגיל של התובע הביתה מעבודתו. הוא לא עשה דבר בקניון מלבד מילוי טופס הצ'אנס וכל שהייתו בקניון לא היתה אלא 10-15 דקות בלבד. הוא נפל בהמשך המסלול הרגיל, על יד פסי הרכבת. בנסיבות אלה, אין לקבוע כי מילוי טופס ה"צ'אנס" בקניון הדר מהווה "הפסקה או סטייה של ממש" לפי סעיף 81(א) לחוק הביטוח הלאומי, אלא פעולה נלוית להליכה וכמוה כקניית עיתון או משקה קל ואין היא מגעת מבחינת משך זמן הפעולה אפילו כדי אכילת ארוחה קלה, שהוכרה כפעולה נלוית. בקניון הדר יש בתי קפה ומסעדות, ולו היה התובע קונה באחד מהם ארוחה קלה, הדבר היה אורך יותר מ-15 דקות ולא היה בכך משום "הפסקה או סטייה של ממש". גם רכישת עיתון או משקה קל באחד מחנויות הקניון היתה אורכת אותו פרק זמן שהתובע שהה לצורך שליחת טופס הצ'אנס, ואין בסיס לשוני בסיווג הפעילויות. טענות הנתבע נקודת המוצא לבחינת השאלה העומדת להכרעה היא סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר כ"תאונת עבודה" תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו של עובד אצל מעבידו. עם זאת, סעיף 80(1) מרחיב את הגדרת "תאונת עבודה" באופן שהיא כוללת גם תאונה שאירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו ועקב נסיעתו או הליכתו. מדובר בהרחבה שדינה להתפרש בצמצום, ובסעיף 81(א) קבע המחוקק גבול ברור המוציא מכלל ההרחבה של סעיף 80(1) הפסקה או סטייה של ממשל מהדרך המקובלת. בעניינו של התובע חל הסייג שבסעיף 81(א) לחוק, הואיל והתובע סטה מדרכו הרגילה מעבודתו למעונו, נכנס לקניון הדר על מנת לשלוח טופס פיס. שהות זו מנתקת את הקשר בין עבודתו לבין הליכתו בדרך שעשה. בסיווג ההפסקה שהתובע עשה בקניון הדר כ"הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת", יש לבחון את משך ההפסקה ביחס לדרכו של התובע מעבודתו לביתו. משך ההפסקה שביצע התובע שווה באורכו למשך ההליכה כולה. בנסיבות אלה, מדובר בהפסקה או סטייה של ממש. מהות הפעילות שהתובע ביצע בקניון אינה קשורה בדרך כלשהי למילוי חובותיו של התובע כלפי מעבידו. אין מדובר בפעולה אינצידנטלית, אלא פעולה המהווה ניתוק מהותי של הקשר עם הליכתו של התובע. אין להשוות אכילת דבר מה או שתייה למילוי טופס פיס. דיון והכרעה סעיף 79 לחוק את המונח "תאונת עבודה" כך: "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בסעיף 80 הרחיב המחוקק את המושג של "תאונת עבודה". סעיף 80(1) לחוק קובע כי  רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו. סעיף 81(א) לחוק קובע סייג להרחבה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק, לאמור: הפסקה וסטייה.   81 (א) תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיעות האמורות בפסקאות (1) (4) (5) ו (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו..." בפסק הדין בדב"ע תשן/0-174 ורדה אהרנפלד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 98, ששני הצדדים מסתמכים עליו, נאמר: "כדי לקבוע אם היתה "הפסקה של ממש" יש לתת את הדעת לשני גורמים: מהות ההפסקה ואורך ההפסקה, ובכל מקרה יש להעריך את משקלו של כל אחד משני הגורמים. בדיון לא/0-37 ראינו כי מימד הזמן, כשלעצמו, אף מם מדובר בהפסקה של כשעה, אינו שוקל כאשר ההפסקה לא היתה מרצונו החופשי של המבוטח. וכן להיפך, "הפסקה" מרצון לא תיחשב להפסקה "של ממש" אם המבוטח נעצר לרגע לקניית עיתון או לשתיית כוס מיץ או אף לארוחה קלה, ובלבד שההפסקה תהיה אינצידנטלית לדרכו של אדם בלכתו לעבודה". בעב"ל 329/03 רחל אספיר נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.1.05), נפסק כי ההבחנה בין סטייה "מקובלת" לבין "סטייה של ממש" תיבחן במבחנים של מידתיות וסבירות, ובעיקר על פי מטרת הסטייה (סעיף 9 לפסק הדין). נראה כי פסיקה זו שמה את כובד המשקל על מטרת הסטייה. יישום הוראות החוק, כפי שהן פורשו בפסיקה, על ענייננו מביא אותנו למסקנה שהנתבע צודק בעמדתו לפיה ההפסקה שהתובע עשה מהדרך הרגילה לביתו היתה הפסקה או סטייה של ממש שלא למטרות מילוי חובותיו כלפי מעבידו. שקלול שני הגורמים הנזכרים בפסק דין אהרנפלד, מהות ההפסקה ומשכה, תוך שימת דגש על מטרת ההפסקה, מביא אותנו למסקנה שההפסקה שהתובע עשה מדרכו הרגילה מעבודתו למעונו בקניון הדר, הייתה סטייה של ממש שלא למטרת מילוי חובותיו כלפי מעבידו, ואין מדובר בפעילות אינצידנטלית גרידא להליכתו. מטרת הפעילות של מילוי כרטיס פיס היא רכישת סיכוי לזכות בפרס כספי. לרכישה זו אין כל קשר למילוי חובותיו של התובע כלפי מעבידו, והיא אינה אינצידנטלית להליכתו בדומה לרכישת משקה או מאכל. רכישת משקה או מאכל, או אף רכישת עיתון, הם פעילויות שמשרתות את ההליכה לעבודה או למעון, לפי העניין, ולכן נתפסות כנלוות אליה. לעומת זאת, שליחת כרטיס פיס מהווה פעילות שאין לה קשר להליכה לעבודה או למעון ואין היא משרתת אותה. בנוסף לעניין מטרת ההפסקה, שהיא העיקר, יש משמעות, לעניין "ממשות" הסטייה בהיבט של משכה, גם ליחס בין משך ההפסקה לבין משך הזמן שבו מתבצעת ההליכה למעון. בענייננו משכה של ההפסקה היא כמשכה של ההליכה כולה, ובהינתן מטרתה של ההפסקה, שלדעתנו אינה נלוית להליכה, כמוסבר לעיל, אנו סבורים כי יש לסווג את ההפסקה כ"הפסקה" או "סטייה" "של ממש" לעניין סעיף 81(א) לחוק. לאור האמור אנו סבורים שפקידת התביעות לא טעתה בדחותה את תביעת התובע. התביעה נדחית. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. תאונה בדרך / חזרה מהעבודההשעיהנפילה