פסק דין 1. המערער לוקה בבריאותו. הוא פנה למשיב בתביעה לקצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. רופא מוסמך שבדק את המערער ביום 8/4/10, קבע כי דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערער היא בשיעור 60%. 3. המערער ערר על החלטת הרופא המוסמך. הערר נדון ביום 27/6/10 על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה קיבלה חלק מהערר וקבעה כי דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערער היא בשיעור 68%. 4. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. 5. אין חולק כי בהחלטת הועדה נפלה טעות משפטית המצדיקה את קבלת הערעור. המשיב מסכים כי יש לקבל את הערעור ולבקש מהועדה להתייחס גם לענין האלרגיה שהמערער טוען לה. המחלוקת היא בשאלה אם להורות לועדה להתייחס גם לעניינים נוספים. אני סבור שאכן מוצדק לבקש מהועדה להתייחס גם לעניינים נוספים, ובסעיפים שלהלן אפרט יותר את דעתי זו. בענין האורתופדי 6. לדעתי, אין מקום לקבל את טענות המערער בענין האגן . אמנם, יש תמיהה מסויימת על כך שבראש העמוד השני לפרוטוקול שערכה הועדה, נרשם כי יש "אי סדירות מסויימת במפרק" ואילו בחלק התחתון של אותו עמוד נרשם ש"אין שינוי בצורת האגן ", אך בפועל, עמדת הועדה ברורה. הועדה לא מצאה שמצבו של המערער מתאים למצב שאליו התייחס ד"ר עאוני יוסף בחוות דעתו (מטעם המערער), מצב המצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור 25% לפי פריט 46(3) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקרא להלן: "המבחנים"). אכן, בחינת הממצאים של הועדה מעלה שהם אינם כוללים ממצא של תזוזה של מחצית האגן עם הפרעות סטטיות או הפרעות בהליכה. הועדה מצאה, כאמור, שהיתה "אי-סדירות מסויימת" של המפרק, מצאה שאין הפרעות בהליכה, ולא מצאה הפרעות סטטיות. על כן, ניתן להבין מדוע הועדה לא קיבלה את עמדתו של ד"ר יוסף בחוות דעתו. עם זאת, הועדה קיבלה את התלונה על כאביו של המערער בשל מצב האגן , ולפיכך - קבעה למערער דרגת נכות בהתאם לשיקול דעתה על כך (לפי פריט 35(1)(ב) למבחנים). לא מצאתי טעות משפטית בענין זה. 7. הוא הדין בכל הנוגע להתייחסות לחוות דעתו של ד"ר יוסף בענין הזרוע. בחוות דעתו של ד"ר יוסף הומלץ לקבוע למערער נכות לפי פריט 40(1) למבחנים, בשל חיבור גרוע של עצם הזרוע, אלא שהועדה בחנה את תצלום הרנטגן והגיע למסקנה שמדובר ב"חיבור טוב" של העצם. על כן, לא היה מקום לקבוע למערער נכות כפי שהומלץ על ידי ד"ר יוסף. 8. לעומת זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המערער (בסעיף 19 לכתב הערעור), על כך שלא היתה הפרדה בין דרגת הנכות שנקבעה למערער בשל מצב הזרוע לבין דרגת הנכות שנקבעה למערער בשל מצב הכתף. אמנם, כאמור, איני סבור שהיתה טעות משפטית בכך שהועדה לא קבעה למערער נכות לפי פריט 40(1) למבחנים (שכן היא מצאה שהחיבור הוא "טוב"), אך מהפרוטוקול שערכה הועדה ניתן להבין כי עדיין יש פגימה מסויימת בזרוע (הועדה ציינה: "קיים חיבור טוב עם וריזציה מסויימת באזור החיבור". איני יודע מהי "וריזציה" אך כפי הנראה יש כאן פגימה כלשהי. מהאמור בפרוטוקול הועדה לא ניתן להבין מדוע הועדה סברה שאין זה נכון לתת משקל, בקביעת דרגת הנכות, למצב בזרוע בנפרד מאשר המצב בכתף. 9. על כן, נכון להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה גם כדי שהועדה תסביר, באופן שיהיה מובן גם למי שאינו רופא, מה המצב המדוייק בזרועו הימנית של המערער, ותשקול אם נכון לקבוע למערער דרגת נכות בשל מצב זה, בנפרד מדרגת הנכות בשל מצב הכתף. 10. בענין הכתף - קביעותיה של הועדה מצדיקות את קבלת הערעור, כפי שיפורט להלן. הועדה ציינה שיש דלדול שרירי השרוול המסובב - בעיקר של הסופראספינטוס, עם הגבלה בתנועות הכתף. הועדה קבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט 42(1)(ד)(I) למבחנים. פריט זה עוסק ב"פציעת שרירי הכתף", ביחס לסופראספינטוס, אך זאת: "באופן בינוני". לא ניתן למצוא בהחלטת הועדה ביסוס לכך שמצב השריר הוא דווקא פציעה באופן "בינוני", ומדוע לא באופן "ניכר" או "קשה", אופנים שהיו מצדיקים קביעת דרגת נכות גבוהה יותר. תמיהה זו גוברת נוכח העובדה שהועדה ציינה שיש "בואינג בולט לעין". איני יודע מהו "בואינג" אך אם בענין זה יש דבר מה "בולט לעין" הדעת נותנת שמדובר בענין שהוא "ניכר" ולאו דווקא "בינוני". הפריט שנבחר על ידי הועדה (פריט 42(1)(ד)(I) למבחנים, כאמור), עוסק בפציעה של השרירים בלא להתייחס כלל לענין ההגבלה בתנועות. הועדה ציינה שיש למערער הגבלה בתנועות הכתף (ולענין זה עוד אתייחס להלן), ולא ניתן להבין מהפרוטוקול שהיא ערכה מדוע אין היא קובעת דרגת נכות נפרדת בשל ההגבלה בתנועות הכתף. אם הטעם לכך הוא שלדעת הועדה מצב המערער מתאים למצב שמתאור בפריט 41(4)(א) למבחנים, המקנה נכות בשיעור 0%, היה על הועדה לציין זאת במפורש, ויחד עם זאת, היה עליה לשקול קביעת דרגת נכות מותאמת בשל אותה הגבלה או הכאבים המלווים אותה (כפי שהועדה ידעה לעשות לגבי מצב האגן ). בנוסף, לא ניתן להבין את טווח התנועות שהועדה מצאה. הועדה קבעה, לגבי תנועות הכתף, שהתנועה של "כיפוף קדמי" היא לפחות עד גובה השכם. לא עלה בידי להבין איזו תנועת כיפוף ניתן לעשות בכתף, אשר תגיע עד גובה השכם. ב"כ המשיב העריך שהועדה התכוונה לתנועה של הרמת הזרוע, אך גם אם הערכתו נכונה - היה על הועדה לכתוב את ממצאיה ואין מקום להשאיר זאת לפרשנות של ב"כ המשיב. 11. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה לפעול גם כך: - לציין במפורש את טווח התנועות בכתף הימנית. - לשקול אם בגין ההגבלה בתנועות הכתף, יש מקום לקבוע דרגת נכות נפרדת מאשר זו שנקבעה בענין פציעת שרירי הכתף, בין אם לפי פריט 41(4) למבחנים ובין אם לפי פריט מותאם אחר. - לשקול מחדש את הפריט במבחנים המתאים לפציעת שרירי הכתף. אם הועדה תעמוד על דעתה שהפריט המתאים הוא זה המתייחס לפציעה "בצורה בינונית" יהיה עליה להסביר, באופן שיהיה מובן גם למי שאינו רופא, כיצד הגיעה למסקנה זו. בענין הנשימתי 12. לא מצאתי טעות משפטית בקביעת הועדה בדבר נכות בשיעור 60% בגין כריתת ריאה, לפי פריט 7(ג)(III) למבחנים. לא מצאתי טעות משפטית גם בקביעה בדבר נכות בשיעור 0% בשל האסתמה, לפי פריט 6(א) למבחנים, לכשעצמה. אולם, בערר שהוגש על ידי ב"כ המערער על החלטת הרופא המוסמך, נטען כי יש לתת משקל מיוחד לצרוף שתי הפגימות האמורות. (הטענה בערר היתה בדבר "גולגולת דקה"), וייתכן שיש ממש בטענה כך שאולי נכון לראות אדם כרות ריאה הסובל מאסתמה באופן שונה מאדם כרות ריאה שאינו לוקה באסתמה, כמו שייתכן שנכון לראות אדם הלוקה באסתמה שיש לו שתי ריאות, באופן שונה מאדם הלוקה באסתמה שיש לו רק ריאה אחת. הועדה לא התייחסה כלל לטענתו האמורה של ב"כ המערער, ובכך - לדעתי - היא טעתה. 13. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה להתייחס לטענת המערער בענין "גולגולת דקה" ולשקול אם להעלות את דרגת הנכות בשל כריתת הריאה או אם להעלות את דרגת הנכות בשל האסתמה, בגין העובדה שאצל המערער יש צירוף של שתי פגימות; הן כריתת ריאה והן אסתמה. בענין אופן פעילות הועדה 14. מעבר לכל האמור לעיל, אני מוצא לנכון להסב את תשומת לב חברי הועדה לכך שהחלטתם אמורה להיות משותפת (היא יכולה להתקבל פה אחד או עם חלוקי דעות, אך בכל מקרה ההחלטה אמורה להתקבל על ידי כל חברי הועדה). אין מקום שרק אחד מחברי הועדה יחליט, גם אם מדובר בחבר הועדה שהוא המומחה בתחום הספציפי שבו מדובר. הסבת תשומת לב זו באה בעקבות העובדה שבעת ההתייחסות לחוות דעתו של ד"ר יוסף, נרשם בפרוטוקול הועדה כי מי שעיין בחוות הדעת ומי שבחר לא לאמץ את מסקנותיה, הוא "הפוסק". מכאן, עולה החשש שההחלטה בענין זה התקבלה על ידי אחד מחברי הועדה בלבד, ולא על ידי כולם. לסיכום 15. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. בהתאם למוסכם בין הצדדים, יהיה על הועדה לשקול קביעת דרגת נכות למערער בשל האלרגיה שהוא טען לה. בנוסף לכך, יהיה על הועדה לפעול כאמור בסעיפים 9, 11 ו-13 לעיל, תוך שהיא תתן את דעתה לאמור בסעיף 14 לעיל. 16. על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/8/10, אם לא ישולם לפני כן. 17. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום. רפואהנכותקצבת נכותנכות רפואיתביטוח לאומי