1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 1.7.2010 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 0% נכות צמיתה מיום 1.5.2009 (להלן: ההחלטה). 2. תמצית טענות המערער: 2.1 הוועדה לא קבעה למערערת נכות בטענה שאין מדובר בנכות כתוצאה מהתאונה מיום 3.7.2008, וכי ככל שקיימת נכות אין היא נובעת מהתאונה הנ"ל. המערערת עברה בעבר תאונה שהוכרה ע"י המשיב בעקבות פסק דין אולם מעולם לא נקבעה למערערת נכות כלשהי בגין אותה תאונה. 2.2 הוועדה לא עיינה בתיק הרפואי של המערערת ולא התייחסה בהחלטתה ואף לא ציינה לאיזה מקרה בעבר היא מייחסת את הנכות של המערערת. 2.3 למערערת נקבעה נכות זמנית בשיעור 30% בגין אותה תאונה קודמת אולם הוועדה נשוא הערעור ציינה, כי הנכות המתאימה אותה יש לנכות בגין מצב קודם, הינה בשיעור 10%. 3. תמצית טענות המשיב: 3.1 בנכות כללית נקבעו למערערת בשנת 2007 10% נכות בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה תחתון, על כן בדין נכתה הוועדה נכות בפרט שזו נקבעה למערערת בשנת 2007. 3.2 הוועדה הרפואית התכנסה בעקבות ערר המוסד שטען שיש לנכות 10% בגין מצב קודם. המערערת לא הגישה ערר על 10% הנכות שנקבעו לה במסגרת וועדה מדרג ראשון. הוועדה התכנסה בשתי ישיבות ולאחר שבדקה הסתבר שבתיק הרפואי קיימים רשומים מפורשים להגבלה בתנועות גב תחתון בשנת 2006 וכי נקבעה למערערת נכות כללית בשיעור 10% על הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני וזאת החל מ- 20.11.2007. הוועדה בסיכום הדיון מזכירה שורה ארוכה של תלונות הקשורות לגב תחתון החל משנת 1992 ועל כן סיכמה וקבעה כי יש לנכות 10% בגין מצב קודם. 3.3 טענת המערערת לפיה בגין תאונה קודמת משנת 2001 לא נקבעו למערערת אחוזי נכות אינה רלבנטית, שכן הוועדה מצאה אסמכתאות ורישומים רבים קודמים המעידים על הגבלה כאמור ואין רלבנטיות למקור ההגבלה בין אם אירוע טראומי ו/או עקב שינויים ניווניים, או שילוב של הגורמים. דיון והכרעה: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערערת ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לה. 8. הוועדה התכנסה ב- 2 ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 27.5.2010 שמעה הוועדה את תלונות המערערת ובא כוחה (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציינו, כי בעבר היתה למערערת בשנת 2001 תאונת עבודה אשר לא נקבעה בעטיה נכות, כאשר מצבה של המערערת מחמיר כל הזמן והיא סובלת מכאבים מתמשכים ביום ובלילה, מתקשה לנהוג ותלויה בבעלה ובילדים בליווי לכל מקום. 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה, כי מצורף תיק נכות כללית בו נקבעה למערערת נכות בשיעור 10% מיום 20.11.2007, מועד שקדם לתאונה נשוא הערעור וכי קיימת תאונת עבודה נוספת מ- 2001 בה נפגעה בגב. כמו כן ציינה הוועדה כי ברישומי כרטיס רפואי רישומים רבים קודם לתאונה המציינים הגבלות ניכרות בגב. הוועדה ביקשה לזמן את תיקה משנת 2001 בטרם תסכם דיוניה. 10. הוועדה התכנסה לישיבתה המסכמת ביום 1.7.2010 ומציינת בסעיף 21 (בפרק הממצאים הרפואיים), כי בתיקה רפואי מקופ"ח ישנם רישומים רבים וחוזרים על כאבי גב תחתון החל משנת 1992 לאורך השנים ועד לשנת 2006 המצביעים על הגבלות. כמו כן ציינה הוועדה כי היא עיינה בתיק נפגעי עבודה מ-26.11.2001 ובממצאי C.T. (עמוד שדרה מותני) שבוצע ב- 7.5.2006. 11. בפרק סיכום ומסקנות (סע' 23) מציינת הוועדה כי לאור הממצאים בתיקה הרפואי ובתיקים שפורטו בממצאי הוועדה, מקבלת היא את ערר המשיב וקובעת נכות בשיעור 10% מהם היא מנכה 10% נכות בגין מצב קודם. 12. הקריטריונים להפעלת סעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי ולהפחתת אחוזי נכות בגין מצב קודם, כפי שנקבעו בפסיקה, הינם כדלקמן: "אם הוכרה תאונה כ"תאונת עבודה" אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על-פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל". (דב"ע נג 01/46 מרגוליס יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו' 364). 13. ההלכה הפסוקה היא, כי רלוונטיות הניכוי בגין מצב קודם היא קביעה רפואית, בה לא יתערב בית הדין. לאחר עיון בפורטוקול הועדה ובטענות הצדדים, איננו מוצאים לנכון להתערב בקביעתה הרפואית של הועדה בגין ניכוי מצב קודם. ניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם, הינה סמכות רפואית המסורה לועדה ולה בלבד. 14. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. הוועדה מבהירה כי קיימים בתיקה הרפואי של המערערת מסמכים המצביעים על הגבלה בתנועות גב תחתון בעטיים נקבעו למערערת 10% נכות במסגרת נכות כללית לפי פריט ליקוי 37.7(א) בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני, בהתאם להחלטה מיום 28.7.2009. משלא ערערה המערערת על אחוזי הנכות שנקבעו לה בדין נכתה הוועדה מאחוזי הנכות שנקבעו במסגרת וועדה מדרג ראשון את אחוזי הנכות שסברה שהיה עליה לנכות בהתאם למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה ובהתאם לנכות הכללית שנקבעה למערערת בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני. 15. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. 16. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. נכות צמיתהנכותביטוח לאומי