פסק דין 1. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 1/4/84. ביום 7/5/86, נבדק המערער על ידי ועדה רפואית, שקבעה לו דרגת נכות מעבודה בשיעור משוקלל של 42%. בשנת 1988 או בסמוך לכך ביקש המערער להיבדק מחדש, בטענה של החמרה במצבו, וביום 23/10/89 נקבעה למערער דרגה משוקללת של נכות מעבודה בשיעור 54%. לאחר מכן, ביקש המערער לבדוק אותו מחדש בשל טענתו על החמרה נוספת במצבו והוא אכן נבדק מחדש. ביום 20/2/08 קבעה ועדה רפואית לעררים שאין החמרה במצבו של המערער. המערער ערער על ההחלטה האמורה לבית דין זה, וביום 17/8/08 קיבלתי את ערעורו והחזרתי את עניינו לועדה הרפואית לעררים האמורה. עניינו של המערער הוחזר אל הועדה האמורה, אשר החליטה ביום 11/2/09 שאין החמרה במצבו. על החלטתה המערער שב וערער לבית דין זה, וביום 1/7/09, החליטה הנשיאה ורד שפר לקבל את הערעור ולהעביר את עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. 2. לפיכך, התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (שתיקרא להלן: "הועדה"), ביום 11/8/09, וקבעה שאין החמרה במצבו. גם על החלטה זו ערער המערער לבית הדין, ושוב קיבלתי את הערעור והוריתי על השבת עניינו אל הועדה. 3. ביום 16/2/10, התכנסה הועדה מחדש, ודנה בעניינו של המערער, ושוב הגיעה למסקנה שאין החמרה במצבו. המערער ערער לבית דין זה (תיק 39693-04-10), על החלטתה של הועדה מאותו יום. 4. ביום 16/6/10, בדיון בערעורו של המערער, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה עניינו של המערער יוחזר אל הועדה, כדי שתערוך למערער בדיקה קלינית מקיפה וכן כדי שתבחן את מצבו הנוכחי ותערוך השוואה למצבו, כפי שמשתקף מהפרוטוקול מיום 7/5/86, לענין האורתופדי. ההסכמה האמורה קיבלה תוקף של פסק דין, על ידי הרשם מוסטפא קאסם. 5. בהתאם לפסק הדין, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה, שהתכנסה מחדש ביום 27/7/10. 6. בישיבת הועדה מיום 27/7/10, היא בדקה את המערער, בדיקה שכפי הנראה היא מקיפה. לאחר מכן, כתבה הועדה כך: "הועדה התייחסה לפרוטוקול מ-7.5.86 בצורה מפורטת בתאריך 16.2.10. הועדה מביעה את פליאתה על הצורך בבדיקה חוזרת כעבור פחות משנה מאז הבדיקה האחרונה וזאת 26 שנה אחרי פציעתו. הועדה חוזרת ומדגישה כי בשתי ועדות שבהן התנהל 11.8.09 ו-16.2.10 נקבע במפורש כי מצבו טוב יותר ממה שהיה במועד הועדה ב-86.". בסיום הפרוטוקול כתבה הועדה גם כך: "לענין האורטופדי כפי שעולה מהממצאים הרפואיים, אין החמרה במצבו של הנ"ל לעומת הועדה מיום 7.5.86. ". 7. הערעור שבפני כעת, הוא על החלטתה של הועדה מיום 27/7/10. גורל הערעור 8. לדעתי, נכון לקבל את הערעור מאחר שהועדה לא קיימה את פסק הדין מיום 16/6/10, והדבר בולט לעין. 9. אמנם, כפי הנראה, קיימה הועדה את המוטל עליה בענין בדיקתו המקיפה של המערער. אולם, כאמור לעיל, על פי פסק הדין מיום 16/6/10 לא היתה הועדה אמורה להסתפק בכך, אלא בנוסף לבדיקה, היה עליה לערוך השוואה בין הממצאים העדכניים לבין הממצאים שנמצאו ביום 7/5/86 (בתחום האורתופדי). הועדה, כפי הנראה (כמשתמע מהאופן שבו ניסחה את הפרוטוקול), התרעמה על תוכנו של פסק הדין. במקום לערוך את ההשוואה כפי שהיה עליה לערוך, הסתפקה הועדה בהפניה לפרוטוקול שערכה ביום 16/2/10 (כלומר לפני פסק הדין מיום 16/6/10), ואמרה שאת ההשוואה היא כבר ערכה באותו פרוטוקול. 10. אין לקבל את עמדת המשיב שלפיה ההשוואה היתה בעצם עריכת הבדיקה המקיפה, שכן - כאמור - פסק הדין מיום 16/6/10 חייב את הועדה לערוך את ההשוואה בנוסף לבדיקה. אין לקבל את עמדת המשיב שלפיה ההשוואה היתה בקביעה שאין החמרה במצב, מאחר שקביעה זו היא המסקנה שהיתה יכולה להיות לועדה אחרי ההשוואה, ואין היא יכולה לבוא תחתיה. 11. אילו הועדה היתה מקיימת כראוי את פסק הדין מיום 16/6/10, היה עליה לציין בפרוטוקול, לצד הממצאים העדכניים, את הממצאים מיום 7/5/86, או להפנות אליהם במפורש, כך שיהיה ניתן לבחון את אותה השוואה שהועדה חוייבה לערוך. הועדה, לא עשתה זאת, אלא - כאמור - הסתפקה בהפניה לפרוטוקול שנערך על ידיה לפני פסק הדין מיום 16/6/10, כשברור שאין בו כדי להוות קיום של פסק הדין שניתן לאחריו. 12. משהועדה לא קיימה כראוי את פסק הדין מיום 16/6/10, וזאת - לאחר שלא קיימה כראוי גם פסקי דין קודמים שהחזירו אליה את עניינו של המערער, הרי שנכון לקבל את הערעור ולהורות על העברת עניינו של המערער להתברר בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (הרכב שייקרא להלן: "הועדה החדשה"). 13. אעיר כי איני יכול לקבל את טענת ב"כ המערער בענין העברת הענין ל"ועדה חיצונית". אין ועדה כזו, והדין אינו מאפשר קביעת דרגת נכות מחוץ למערכת הרגילה של הועדות הרפואיות על פי חוק הביטוח הלאומי. 14. על המשיב לדאוג לכך שהועדה החדשה לא תכלול מי מבין הרופאים שנכללו בהרכבים הקודמים של הועדה הרפואית לעררים (שהיו החל מיום 20/2/08) ושאף לא תקבל לידיה העתק של הפרוטוקולים שנערכו על ידי אותם הרכבים. 15. הועדה החדשה תדון מחדש בעניינו של המערער, ותקבע אם יש החמרה במצבו. 16. על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/2/11, אם לא ישולם לפני כן. 17. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום. אחוזי נכותנכותביטוח לאומי