פסק דין 1. ביום 10/9/07 נפגע המערער במהלך עבודתו בכך שידו הימנית נלכדה בשרשרת מסוע ונמשכה בכח. המשיב הכיר בארוע זה כבתאונת עבודה. 2. ביום 20/10/09, קבע פוסק רפוןאי כי החל מיום 1/4/09, דרגת הנכות היציבה של המערער עקב אותה תאונה היא בשיעור 20%, לפי פריט 31(1)(א)(I) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים" ו"התקנות", בהתאמה). דרגת נכות זו הועלתה על ידי הפוסק הרפואי בשליש, לפי תקנה 15 לתקנות. 3. המערער ערר על ההחלטה האמורה של הפוסק הרפואי. לערר צורפה חוות דעתו של ד"ר דוד קרת, מיום 13/12/09. בחוות הדעת חיווה ד"ר קרת את דעתו על כך שלמערער יש דרגת נכות בסיסית משוקללת בשיעור 28%, וזאת בשל שקלול דרגת הנכות בשיעור 20% לפי פריט 31(1)(א)(I) למבחנים שנקבע גם על ידי הפוסק הרפואי, וכן דרגת נכות בשיעור 10%, לפי פריט 41(10)(ה) למבחנים, בשל הגבלה בתנועות שורש כף היד הימנית. כן חיווה ד"ר קרת את דעתו שיש להפעיל את תקנה 15 במלואה, בשל הפגיעה ביכולת התפקוד של המערער, שעיקר עיסוקו הוא עיסוק פיזי. 4. הערר נדון על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). בישיבתה הראשונה של הועדה, ביום 11/2/10, בדקה הועדה את המערער ופירטה את ממצאיה. היא התייחסה גם לחוות דעתו של ד"ר קרת וקבעה שהיא אינה מקבלת את ממצאיו בענין הגבלה בתנועות שורש כף היד, באשר היא לא מצאה הגבלות בפרק כף היד. הועדה ביקשה לקבל את חוות דעתה של "הרשות" (שלצורך נוחות הניסוח, תיקרא להלן: "ועדת הרשות"), בענין הפעלת תקנה 15 לתקנות. 5. ועדת הרשות התכנסה ביום 9/8/10, והמליצה להעלות את דרגת הנכות בשיעור של שליש. ועדת הרשות ציינה, בין השאר, כי המערער עובד אצל מעביד אחד החל מחודש ינואר 2010, וכי יש ירידה של 54% בהכנסותיו. ועדת הרשות ציינה שהמערער מוגבל חלקית בעבודות הכרוכות בהפעלת כח של היד, עבודות שנדרשו בחלק מפעילותו בעבודתו הקודמת. 6. ב"כ המערער השיג על עמדתה של ועדת הרשות, וביקש להפעיל את תקנה 15 במלואה. 7. הועדה התכנסה לישיבה נוספת, ביום 16/9/10, והחליטה לדחות את הערר, תוך שציינה שהיא מקבלת את המלצת ועדת הרשות. 8. הערעור שבפני, הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. גורל הערעור 9. לדעתי, נכון לקבל את הערעור בשל טעויות משפטיות של הועדה הן באופן ההתייחסות לאמור בחוות דעתו של ד"ר קרת בענין הגבלת התנועות בפרק כף היד, והן באופן ההתייחסות לתקנה 15 לתקנות. להלן אסביר את הטעמים לכך. ההתייחסות לחוות הדעת בענין ההגבלה בפרק כף היד 10. בפני הועדה, כאמור, היתה חוות דעתו של ד"ר קרת, שחיווה את דעתו שלמערער יש נכות בשיעור 10% בשל הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין, לפי פריט 41(10)(ה) למבחנים. עמדתו האמורה של ד"ר קרת נסמכה על ממצאי בדיקתו, כפי שפורטו בעמוד 4 לחוות דעתו. בעמוד זה פירט ד"ר קרת את טווח התנועות בשורשי כפות שתי הידיים, לגבי כל התנועות הבאות: כיפוף גבי, כיפוף כפי, הטיה אולנרית, הטיה רדיאלית, פרונציה וסופינציה. 11. בחינת סעיף 21 לפרוטוקול שנערך על ידי הועדה ביום 11/2/10, אינו מעלה שהיא ערכה למערער בדיקות של טווחי תנועת שורש כף היד הימנית בכל התנועות שפורטו בחוות דעתו של ד"ר קרת או אף בחלק מהן. הועדה פירטה שם את תנועות הכתף הימנית, ובהמשך - את ממצאי הבדיקה הנוירולוגית של הידיים. אין בפרוטוקול פירוט כלשהו של בדיקת תנועות שורש כף היד. המקום היחיד בפרוטוקול שממנו ניתן ללמוד שעמדת הועדה היא שלמערער לא היתה הגבלה בתנועות, הוא בסעיף 23 לפרוטוקול, שבו ציינה הועדה שהיא לא מצאה הגבלה בפרק כף היד. 12. מקובלת עלי עמדתו של ב"כ המשיב על כך שכאשר ממצאי הועדה שונים מממצאיו של מומחה מטעם המבוטח - אזי ברור מדוע מסקנת הועדה שונה, ואין צורך להסביר את השוני במסקנות מעבר לכך. אולם, הדברים אמורים במקרה שבו ניתן ללמוד מפרוטוקול הועדה שהממצאים אכן שונים. כאשר בפני הועדה מצויה חוות דעת שבה יש פירוט של טווחי התנועות במספר סוגי תנועות, ולעומת זאת בפרוטוקול הועדה נרשם רק כי אין הגבלה בתנועות, אזי לא ניתן לערוך ביקורת שיפוטית יעילה על דחיית מסקנת חוות הדעת, שכן לא ניתן לראות מה השוני בין הממצאים. 13. לפיכך, במקרה של המערער איני יכול לקבוע שהועדה יצאה ידי חובת ההנמקה בענין דחיית מסקנתו של ד"ר קרת על הצדקה לקבוע דרגת נכות בשל הגבלה בתנועות שורש כף היד, מאחר שאיני יכול לערוך השוואה בין הממצאים ולראות שהם אכן שונים. 14. אשר על כן, נכון להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שהועדה תערוך למערער בדיקת טווח תנועות שורש כף היד הימנית, בכל התנועות הבאות: כיפוף גבי, כיפוף כפי, הטיה אולנרית, הטיה רדיאלית, פרונציה וסופינציה. הועדה תרשום את ממצאיה לגבי תנועות אלה, ולאחר מכן תשקול מחדש את עמדתה בענין חוות דעתו של ד"ר קרת בדבר נכות בשיעור 10% לפי פריט 41(10)(ה) למבחנים. שיקול הדעת בענין תקנה 15 לתקנות 15. כאמור לעיל, הועדה החליטה לאמץ את חוות דעתה של ועדת הרשות. מעבר לכך, הועדה לא ציינה כל נימוק משל עצמה בשאלה מדוע להפעיל את תקנה 15 רק בשליש ולא באופן מלא (מחצית). לא ניתן לדעת מה המשקל שהועדה ייחסה לגילו של המערער, אם הביאה זאת כלל בחשבון. לא ניתן לדעת מה המשקל שהועדה ייחסה למקצועו של המערער (או שהועדה היתה כלל מודעת למהות מקצועו (בסעיף 5 לפרוטוקול מיום 11/2/10 נרשם כי מקצועו הוא "עובד"). לא ניתן לדעת מה המשקל שהועדה ייחסה, אם בכלל, לעובדה שהיתה ירידה בשיעור 54% בהכנסותיו של המערער. לא ניתן לדעת מאומה בשאלה מה שיקול הדעת שהופעל על ידי הועדה בענין תקנה 15 לתקנות. 16. על פי ההלכה הפסוקה, ועדה הדנה בענין תקנה 15 חייבת להפעיל שיקול דעת עצמאי, ואין היא רשאית להסתפק באימוץ חוות דעתה של ועדת הרשות. בדב"ע מג/01-790 ח'ליל - המוסד לביטוח לאומי, פדע" יז 58, נאמר: "בית-דין זה פסק, וחזר ופסק, שוועדה רפואית אינה 'מאמצת' 'המלצה' של הרשות. חובתה להתייעץ אתה - ולהחליט על-פי שיקוליה היא.".   17. בעניינו של המערער לא רק שלא ניתן ללמוד מהפרוטוקול כי הועדה הפעילה שיקול דעת עצמאי, אלא שכל הסימנים מראים שהיא בחרה - בניגוד לחובתה - להסתפק ב"אימוץ" חוות דעתה של ועדת הרשות. 18. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה להחליט מחדש בשאלת הפעלת תקנה 15 לתקנות. על הועדה יהיה לאפשר למערער לטעון בפניה (בעל פה או בכתב) בענין זה, ולאחר מכן לשקול את מלוא השיקולים הרלוונטיים; גילו של המערער, מקצועו, הירידה בהכנסותיו וכד'. הועדה תפרט בפרוטוקול את שיקוליה ותקבע את מסקנתה ואת הנימוקים לה. לסיכום 19. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, כדי שהועדה תפעל כאמור בסעיפים 14 ו-18 לעיל. 20. על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/2/11, אם לא ישולם לפני כן. 21. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום. נכותביטוח לאומי