נזק במיניסקוס - תאונת עבודה

פסק דין 1. ביום 19/10/08 נחבלה המערערת בברכה השמאלית במהלך עבודתה. המשיב הכיר בארוע זה כבתאונת עבודה. 2. ביום 4/2/10, קבע פוסק רפואי כי החל מיום 1/1/10, דרגת הנכות היציבה של המערערת עקב התאונה, היא בשיעור 5%, לפי יישום מותאם שבין פריט 35(1)(א) לבין פריט 35(1)(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"). 3. המערערת עררה על החלטת הפוסק הרפואי מיום 4/2/10. בין הטענות שהועלו בערר, היתה הטענה שבממצאי בדיקה מיום 31/1/10 - נקבע שיש נזק במיניסקוס בברך השמאלית. 4. הערר נדון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). בישיבתה הראשונה של הועדה, ביום 26/4/10, בדקה הועדה את המערערת, מצאה כי הממצאים הם תקינים, והביעה את דעתה שאין הצדקה לשיעור הנכות שנקבע. על כן, עצרה הועדה את הדיון, והמשיב הודיע למערערת שיש כוונה להפחית את דרגת הנכות. 5. המערערת עברה בדיקת אולטראסאונד ביום 18/8/10. בממצאי הבדיקה נאמר כי נמצאו נוזל יתר ואזורים דלקתיים מסביב למיניסוקס המדיאלי, וכי קיים חשד לקרע. בסיום פירוט הממצאים ציין הרופא הבודק כי הוא ממליץ על עריכת בדיקת MRI לשם בירור מדוייק. 6. הועדה התכנסה לישיבה נוספת ביום 6/9/10. במועד זה היא התלוננה בפני הועדה על כך שיש לה החמרה בכאבים. בנוסף, היא הציגה לועדה את ממצאי בדיקת האולטראסונד מיום 18/8/10 עם ההמלצה בענין בדיקת ה-MRI. הועדה פירטה את הממצאים האמורים ואת ההמלצה וציינה כי החשד לקרע אינו ספציפי, וכי אין לו תמיכה בבדיקה הגופנית. על סמך אלה, קבעה הועדה כי החל מיום 1/1/10, דרגת הנכות היציבה של המערערת, היא בשיעור 0%. 7. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. גורל הערעור 8. דעתי כי כי בהחלטת הועדה נפלו טעויות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור. להלן אפרט את דעתי זו. שקילת האפשרות של נזק במיניסקוס 9. פריט 48(ז)(I) למבחנים, מקנה נכות בשיעור 10% על נזק במיניסקוס, בצורה קלה. פריט זה אינו מחייב את קיומה של הגבלה בתנועות, אינו מחייב ממצא של חוסר יציבות או תפליט וכד'. כאמור לעיל, בערר שהוגש לועדה, הועלתה טענה של קיומו של נזק במיניסקוס, תוך הסתמכות על אישור רפואי מיום 31/1/10. בישיבתה הראשונה של הועדה, ביום 26/4/10, היא ציינה (בסעיף 23 לפרוטוקול) שלא ניתן לקבוע קיומה של פגיעת מיניסקוס על סמך בדיקת מיפוי עצמות בלבד. נראה שהועדה שללה את האפשרות שהנזק קיים, על סמך הבדיקה הקלינית שהיתה תקינה. כבר בכך, נראה לי שייתכן שנפלה טעות בעמדתה של הועדה, שכן ייתכן שהיה עליה ליזום אפשרות של בדיקה לשם בירור קיומו של נזק במיניסקוס. אולם, איני סבור שיש צורך להכריע בשאלה זו, לאור ההתפתחויות שהיו לאחר מכן. 10. כאמור לעיל, בישיבתה השניה של הועדה, כבר היה בפניה ממצא של בדיקת אולטראסאונד שלפיו יש חשד לקרע במיניסקוס, עם המלצה לבדיקת MRI לשם השלמת הבירור. ישיבתה השניה של הועדה היתה בטרם עריכתה של בדיקת ה-MRI שהומלצה. לדעתי, כאשר מצד אחד ברור שעצם קיומו של נזק במיניסקוס אמור להקנות דרגת נכות (גם כשהבדיקה הקלינית תקינה), ומצד שני ידוע שיש חשד לקיומו של קרע (בהתבסס על בדיקת אולטראסאונד) ויש צפי לכך שבקרוב המערערת תעבור בדיקת MRI לשם אישוש החשד או שלילתו, היה על הועדה לשקול את האפשרות להשהות את החלטתה, עד להשלמת הבירור. החלטתה של הועדה להגיע למסקנה סופית בשאלת דרגת הנכות היציבה, בטרם השלמת הבירור, מחייבת הנמקה המתייחסת הן לצורך לקבוע דרגת נכות בשל "נזק" גם כאשר אין הגבלה בתנועות ואין חוסר יציבות, הן לאפשרות הממשית שקיים נזק כזה, והן לידיעה על כך שסמוך לאחר ישיבת הועדה - אמור להסתיים הבירור. הנמקה כזו - לא ניתנה, ולפיכך, לא היה מקום שהועדה תגיע כבר באותו שלב למסקנה סופית בשאלת דרגת הנכות היציבה. אי-מתן משקל לשאלת השפעת הכאבים על כושר הפעולה הכללי 11. כאמור לעיל, המערערת טענה בפני הועדה על כך שהיא סובלת מכאבים, ובישיבה מיום 6/9/10 - המערערת אף טענה כי הכאבים הוחמרו. הועדה לא שללה את התלונה על הכאבים, למעשה, החלטתה של הועדה מתעלמת כליל משאלת הכאבים. 12. סביר להניח שקיומם של כאבים, עשוי להשפיע על כושר הפעולה הכללי של המערערת. למרות אי-שלילת התלונה בענין הכאבים, הועדה החליטה לבטל את דרגת הנכות שנקבעה על ידי הפוסק הרפואי, דרגת נכות לפי פריט 35(1) למבחנים, העוסק בהשפעת הפגימה על "כושר הפעולה הכללי" גם במקרה שאין הגבלה בתנועות. החלטתה האמורה של הועדה, לא כללה הנמקה לשלילת הנכות שנקבעה קודם לכן באופן המתייחס גם לכאבים (ולא רק להעדר הגבלה בתנועות וקיומה של יציבות בברך). גם בכך טעתה הועדה. לסיכום 13. אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינה של המערערת אל הועדה. משיוחזר הענין אל הועדה, יהיה על הועדה לפעול כאמור להלן: א. הועדה תשקול מחדש את השאלה אם היה נכון לקבוע דרגת נכות יציבה בטרם השלמת בירור שאלת הקרע במיניסקוס. אם הועדה תגיע למסקנה שלא היה נכון לעשות זאת, יהיה עליה לברר האם בינתיים הושלם הבירור בענין החשד לקרע, ובהתאם לכך - לקבוע קביעה בענין דרגת הנכות, תוך התייחסות גם לפריט 48(ז)(I) למבחנים. אם הועדה תגיע למסקנה שהיה נכון לקבוע דרגת נכות יציבה עוד בטרם השלמת בירור שאלת הקרע במיניסקוס, יהיה על הועדה לנמק את מסקנתה זו, בהנמקה שתתייחס הן לצורך לקבוע דרגת נכות בשל "נזק" גם כאשר אין הגבלה בתנועות ואין חוסר יציבות, הן לאפשרות הממשית שקיים נזק כזה, והן לידיעה על כך שסמוך לאחר ישיבת הועדה - היה אמור להסתיים הבירור. ב. הועדה תשקול מחדש את השאלה אם היה נכון לשלול את דרגת הנכות שנקבעה למערערת על ידי הפוסק הרפואי, וזאת - תוך התייחסות גם לתלונות המערערת בענין הכאבים ולאפשרות שהכאבים משפיעים על כושר הפעולה הכללי של המערערת, ותוך מודעות לכך שקביעת דרגת נכות על פי פריט 35(1) למבחנים עשויה להיות גם כאשר אין הגבלה בתנועות, אלא יש השפעה על כושר הפעולה הכללי. 14. על המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/2/11, אם לא ישולם לפני כן. 15. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום. מיניסקוסתאונת עבודה