1. התובעת הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) להכיר באירוע מיום 1.1.08 כפגיעה בעבודה וכן להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרו טראומה. 2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק - "1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו למחלתך. 2. מחלתך נגרמה עקב גורמי תחלואה טבעיים והשפעת העבודה אף לו היתה כזאת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה", הגישה היא תביעה לבית הדין. 3. עובדות המקרה, כפי שנקבעו על ידי בית הדין הינן - א. התובעת עבדה כנהגת במשך 12 שנה ועד שנת 2007; ב. התובעת נהגה 7 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע באוטובוסים ישנים; ג. באוטובוסים עליהם נהגה התובעת לא היו כיסאות הידרואליים אלא מנגנון עם קפיץ ובולמי זעזועים ואפשרות לכוון על פי משקל גוף הנהג; ד. הדרכים עליהם נהגה התובעת היו, בחלקן, משובשות; ה. חלק מהדרכים כללו פסי האטה, שלא תמיד ניתן היה להתכונן לקראתם במובן זה שמאטים את הנסיעה לפני ההגעה לפסי ההאטה; ו. במשך השנים הרגישה התובעת כאבי גב אשר התעצמו והתחזקו בשנת 2006 לערך. התובעת הרגישה כאבים בעיקר בנסיעות ארוכות. 4. ד"ר בלנקשטיין מונה לשמש כמומחה יועץ רפואי בתיק זה (להלן - המומחה) ונתבקש להשיב לשאלות כלהלן - "א. ממה סובלת התובעת בגבה? ב. האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתה של התובעת כפי שתוארו בהחלטת בית הדין לבין מחלה? ג. אם התשובה לשאלה ב' חיובית - האם כל מאמץ פיזי שעשתה התובעת במסגרת עבודתה גרמה לפגיעה כלשהי בגבה של התובעת שאפשר לייחסה לזמן מסוים ולאירוע מסויים? ד. אם התשובה לשאלה ג' חיובית - ההיתה אותה פגיעה זעירה ובלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים או שמא המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך? ה. אם התשובה לשאלה ד' חיובית - האם תנאי עבודתה הנ"ל של התובעת השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניה האישיים (גורמי סיכון) אם היו כאלה? ו. האם יש להכיר במחלת התובעת כמחלת מקצוע?" 5. בחוות דעתו מיום 22.8.10 (להלן - חוות הדעת), לאחר שהמומחה עבר על החומר הרפואי שהועבר אליו והתייחס לעובדות המקרה, השיב לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין וקבע, בין היתר - "4א. התובעת סבלה מכאבי גב תחתון... טופלה באופן שמרני על ידי טיפולים פיזיותרפיים ונטלה תרופות נגד כאבים. לא נמצאה הפרעה נוירולוגית. לא אושפזה ולא היה צורך בניתוח. ב. לדעתי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לכאבי הגב התחתון. מדובר בכאבי גב תחתון טבעיים שכיחים, כשהממצאים בצילומי הרנטגן קלים מאוד. סבלה מכאבי גב תחתון טרם תחילת עבודתה כנהגת. כבר בשנת 1991 - בצילומי רנטגן (30/05/1991) עמוד שדרה מותני - אובחנה עקמת קלה קמורה ימינה. ו. אין להכיר במחלת התובעת כמחלת מקצוע. מדובר בכאבי גב רגילים, טבעיים, ללא הפרעה נוירולוגית בגפיים התחתונות, ללא DROP FOOT. מצבה היה קל, לא הצריך בירור מעמיק יותר כמו C.T., M.R.I., או מיפוי עצמות" (ההדגשה במקור - א.ס.). 6. משהצדדים לא ביקשו להפנות שאלות הבהרה למומחה, סיכמו הצדדים בעל פה. 7. ב"כ התובעת, בסיכומיו, טען שהמומחה, לכל הפחות היה לחומרא שכן גם אם לא להכיר בכל כאבי הגב לפחות היה עליו להכיר בחלקם. בהתייחס לצילום הרנטגן משנת 1991, טען ב"כ התובעת כי משנת 1991 עד שנת 2008, המועד בו ביקשה התובעת להכיר בכאבי הגב כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרו טראומה עברו 17 שנים, כאשר גם בבדיקות משנת 2010 נראה שחלה החמרה ועל פי המסמכים הרפואיים גם ביחס למצב שהיה בשנת 2008. 8. ב"כ הנתבע, בסיכומיה, ביקשה לאמץ את חוות הדעת ומסקנתו הרפואית של המומחה. לטענות ב"כ התובעת ציינה ב"כ הנתבע שמדובר על תובעת שיש לה עבר של כאבי גב עשיר ביותר והחומר הרפואי כולו היה בפני המומחה. בסיום טענה ב"כ הנתבע שהדבר היחיד שניתן לתהות לגביו היא מדוע, אם סבר ב"כ התובעת שיש מסמכים שיש לעמתם עם המומחה, לא הגיש הוא בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה. 9. ב"כ התובעת בתשובתו לסיכומי ב"כ הנתבע הבהיר שאין בידיו מסמכים רפואיים מעבר לאלו הנמצאים בתיקה הרפואי של התובעת שהועבר למומחה. 10. לאור עובדות המקרה, לאור החומר הרב שבתיק בית הדין ולאור קביעותיו הבהירות, החד משמעיות והמנומקות היטב של המומחה, שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לכאבי הגב התחתון וכי מדובר בכאבי גב תחתון טבעיים ושכיחים וכי אין להכיר במחלת התובעת כמחלת מקצוע - אין להכיר במחלת התובעת כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. 11. בטרם אסיים אוסיף שהלכה פסוקה היא כי חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הידן נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון). משבמקרה מושא פסק הדין אין מתקיימים נימוקים כבדי משקל או נסיבות מיוחדות שיצדיקו סטיה של בית הדין ממסקנות המומחה - הננו מאמצים את חוות הדעת. 12. סוף דבר - התביעה נדחית. 13. אין צו להוצאות. עמוד השדרהמשפט תעבורהכאבי גב / בעיות גבאוטובוס