ליקוי שמיעה 0 אחוז נכות

פסק דין לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן: החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.12.09, שקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 0%. הרקע לערעור: המערער, יליד 1946, מורה למכניקה במקצועו, הוכר כנפגע עבודה בגין ליקוי שמיעה שהוכר כמחלת מקצוע, החל מיום 27.12.03. פגיעה זו הוכרה במסגרת הליך בל 6927/05, בו ניתן תוקף של פסק דין ביום 29.1.07 להסכמת המוסד לפיה הוא "מוכן להכיר עקרונית, כמחלת מקצוע, פגיעה בשמיעה, שלא מקנה אחוזי נכות. אין המוסד מכיר בטנטון שהופיע אם בכלל אחרי 7 שנים לאחר עבודתו ברעש". בהמשך לכך, הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות בגין ליקוי השמיעה. הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 11.10.07 קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין טנטון לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן: התקנות), החל מיום 28.12.03, ונכות בשיעור 5% בגין ליקוי שמיעה לפי פריט ליקוי 72(1)(ב)(3) לתקנות, החל מיום 22.11.04. לאחר שקלול נכויות אלה, נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 14.5%, החל מיום 22.11.04. באשר לתקנה 15, קבעה הועדה כי "אין מקום להפעיל התקנה - יש עליה בשכר בשיעור 98%". על החלטת הועדה מדרג ראשון מיום 11.10.07 הנ"ל, הוגש ערר על ידי המוסד. ביום 11.12.07 התכנסה הועדה הרפואית לעררים, בנוכחות המערער ובא כוחו, ערכה למערער בדיקה קלינית, וקבעה בממצאיה (סעיף 21 לדו"ח): "בבדיקת שמיעה מ- 22.11.04 נראה לקויי עצבי דו"צ בשמיעה סף השמיעה תדירות הדיבור 27 דציבל LT 20 דציבל RT סף שמיעה זה מתאים ל- 0%. בבדיקת שמיעה ראשוני 10.7.84 נראה ליקוי עצבי בשמיעה סף השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור 10 דציבל LT 5 דציבל RT סף שמיעה זה גם הוא מתאים ל- 0%. מכאן שמבחינת אחוזי הנכות לא חלה החמרה בשמיעה. הועדה עיינה בפס"ד מיום 27.1.07 ומתייחסת אליו: לא היתה הכרה במקרה זה בתחושת הטנטון ולכן לא ניתן לקבוע % נכות בגין תלונה זו". על כן הועדה הרפואית לעררים קיבלה את הערר בקובעה כי היא "משנה החלטה של דרג ראשון בגין תחושת הטנטון אין נכות וזאת בהמשך לפסק הדין מיום 29.1.07". הועדה פסקה למערער אחוזי נכות בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 72(1)(ב)(3) לתקנות, החל מיום 22.11.04. על החלטה זו של הועדה הרפואית לעררים מיום 11.12.07 ערער המוסד לביטוח לאומי. למרות שהמערער לא הגיש ערעור בעניין הטנטון, בית הדין החליט לדון גם בעניין זה, וקבע כי הנמקת הועדה בנוגע לעצם הזכאות לנכות בגין הטנטון שגויה, מאחר שמדובר בתביעה שקדמה לתיקון 79 בו הוסף סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, ועל כן היה עליה לבחון האם קיים קשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית לרעש והטנטון כליקוי משני לפגיעה זו, ולא להסתמך על החלטת פקיד התביעות שלא להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה. בפסק דינו של בית הדין האזורי (בל 1017/08, השופט אילן איטח) נקבע כי - עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים: א. הוועדה תסביר הכיצד מתיישב פרוטוקול הוועדה וממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול עם החלטתה לקבוע למבוטח 5% נכות קבועה בגין ליקוי בשמיעה. ב. הוועדה תבחן את טענות המבוטח לגבי הטנטון, וככל שתקבע כי אכן ישנו טנטון, תבחן האם הוא תוצאה של ליקוי השמיעה שהוכר. ככל שכן, תשקול האם יש מקום להעניק אחוזי נכות. בעקבות פסק דינו הקודם של בית הדין, התכנסה הועדה הרפואית לעררים ביום 15.12.09 וקבעה בממצאיה כי - [הוועדה] עיינה בחומר הרפואי שהוצג בפניה מקופ"ח. בחומר זה נמצאה עדות על כך שסבל מפונל טראומה בשנות ה- 80 אך לא נמצאו תלונות על תחושת טינטון. מכאן שתחושת הטינטון הופיעה לאחר גמר החשיפה לרעש ואיננה קשורה יותר. נכותו כפי שנקבע בועדה קודמת לענין תחושת הטינטון. לענין הליקוי בשמיעה עפ"י בדיקות השמיעה שנבדקו בועדה מתאריך 11.12.07 נכותו השמיעתית היא אכן 0%". על יסוד אלה קבעה הועדה כי - "המצב סופי. נכותו השמיעתית הינה 0% עפ"י בדיקות השמיעה שנבדקו בועדה מתאריך 11.12.07". המערער טוען כי קביעת הועדה, עם הרכבה נמנה מומחה א.א.ג, פרופ' קרוננברג, לפיה נכות המערער בגין ליקוי השמיעה היא בשיעור 0% אינה עולה בקנה אחד עם קביעה קודמת שלה כי למערער נכות בשיעור 5%, שהיא זהה לקביעת הועדה מדרג ראשון ואף מוצאת תימוכין בחוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי המערער; הועדה לא נימקה את "חזרתה" מהחלטות קודמות אלה וכן אי קבלת מסקנותיה של חוות הדעת הנ"ל; לטענת המערער, לא היה מקום לשנות מהחלטת הועדה לקבוע לו נכות בשיעור 10% בגין טנטון, ועל הועדה היה להכריע בעניין זה על פי הדין שנהג במועד הגשת התביעה ולא על פי המבחנים המחמירים הנוהגים כיום; הכרעת הועדה בעניין הטינטון על סמך העובדה כי לא מצאה תיעוד לתלונות המערער בעניין זה בחומר הרפואי שגויה מאחר שהיא לא התייחסה לטענה כי המערער סבל מטינטון לאורך כל השנים ואי תיעודו נבע מהסיבה שחשש לאבד את עבודתו ומקור פרנסתו ואף החלטתה בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם קביעות הדרג הראשון שפסק אחוזי נכות בגין טנטון ומתעלמת מחוות הדעת בעניין זה; בשל פגמים אלה, עותר המערער להחזרת עניינו לוועדה רפואית בהרכב אחר שתדון בו מחדש. המשיב טוען כי בהתאם לפסק דינו הקודם של בית הדין היה על הועדה לבחון כיצד מתיישבים ממצאיה בנוגע לליקוי השמיעה עם ההחלטה בנוגע לקביעת אחוזי הנכות ולבחון את הטענות הנוגעות לטנטון לרבות קיומו של קשר בינו לבין ליקוי השמיעה שהוכר על ידי המשיב; הועדה קבעה על סמך עיונה בבדיקות השמיעה כי למערער נכות בגין ליקוי השמיעה בשיעור 0%; הועדה שעיינה בחומר הרפואי הקיים בתיקו של המערער, קבעה כי לא מתועדות בו תלונות על תחושת טנטון אלא רק לאחר שהסתיימה החשיפה לרעש המזיק ומכאן הסיקה העדר קשר סיבתי בין עבודתו של המערער והטנטון ממנו הוא סובל; הועדה פסקה בעניין הטנטון לפי הדין שחל במועד הגשת התביעה, ופסקה כפי שפסקה בשל העדר קשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית לרעש לבין תחושת הטנטון ולא בשל העדר נכות בגין ליקוי שמיעה; הועדה מילאה באופן מלא אחר הוראות פסק דינו הקודם של בית הדין, שכלל לא הורה לוועדה להתייחס לחוות הדעת, ועל כן לא נפל פגם בכך שלא התייחסה אליה בהחלטתה; החלטת הועדה מנומקת וברורה ולא נפל בה פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, אני סבורה כי דין הערעור על החלטת הועדה להתקבל חלקית, וזאת לעניין קביעת דרגת נכות בגין הטנטון. בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לעררים, כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית [סעיף 123 לחוק; עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213]. באשר לדיון מחודש בוועדה בעקבות פסק דין קודם נקבע כי משהוחזר עניינו של מערער לוועדה לעררים עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. משכך, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין [דב"ע נא/29-01 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.08]. כאמור, בהתאם לפסק דינו של בית הדין היה על הועדה לנמק את החלטתה לפסוק נכות בגין ליקוי השמיעה בשיעור 0% בניגוד לקביעתה הקודמת בעניין זה וכן לבחון שוב את טענות המערער לגבי הטנטון, ובכלל זה לבחון האם הוא תוצאה של ליקוי השמיעה שהוכר וכפועל יוצא מכך לבחון האם יש להעניק אחוזי נכות בגינו. כן נדרשה הוועדה לנמק את החלטתה. לענין נכות בגין ליקוי השמיעה: כפי העולה מפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 11.12.07, הועדה מצאה אצל המערער, בהסתמך על ממצאי בדיקות שמיעה שביצע מיום 22.11.04 ומיום 10.7.84 שפורטו על ידה בהחלטתה, נכות בגין ליקוי השמיעה בשיעור 0% ועל כן לא ברור מדוע מלכתחילה נקבעה לו על ידה נכות בגין ליקוי זה בשיעור 5%, ועל פני הדברים היה מדובר בטעות. הועדה מושא הליך זה נימקה את החלטתה לקבוע נכות בשיעור 0% בכך ש"עפ"י בדיקות השמיעה שנבדקו בועדה מתאריך 11.12.07 נכותו השמיעתית היא אכן 0%" וכי המדובר ב"מצב סופי". בכך מילאה הועדה אחר הוראות פסק דינו הקודם של בית הדין. יש לדחות את הטענה כי "לא יעלה על הדעת" שמומחה אף אוזן גרון דר' קרוננברג שינה את קביעת הוועדה בה הוא היה חבר. תכלית החזרת עניינו של מבוטח לוועדה היא שהוועדה תבחן מחדש ובפתיחות את החלטתה הקודמת, בהתאם להנחיות שנקבעו בפסק הדין, וכפועל יוצא מכך קיימת אפשרות כי תשנה את מסקנתה שנקבעה על ידה. לעניין הנכות בגין הטנטון: כאמור, בישיבתה ביום 11.12.07 הוועדה לא דנה כלל בעניין הטנטון, כיון שסברה שהיא מנועה מלקבוע דרגת נכות בעניין הטנטון בשל העדר הכרה בו בפסק הדין מיום 27.1.2007. בפסק דינו הקודם של בית הדין נקבע כי על הוועדה לבחון את טענות המערער בעניין הטנטון וכי תנמק את החלטתה. בוועדה מושא הליך זה נדון איפוא עניין הטנטון לראשונה על ידי הוועדה. גם אם הדבר לא נקבע במפורש בפסק הדין היה על הוועדה להתייחס לחוות דעתו של דר' בן טובים אשר הייתה בפניה. חובה זו נגזרת מההוראה להתייחס לטענות המערער בנוגע לטנטון, אשר חוות דעתו של דר' בן טובים היא חלק מהן ומההוראה לנמק את החלטתה. בנסיבות המקרה הנדון, בהתחשב בעובדה כי הוועדה הרפואית דנה בעניינו של המערער פעמיים ושללה באופן פסקני את נכותו בשל טנטון, אני סבורה כי מן הראוי להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר. המערער ובא כוחו יזומנו לוועדה ותינתן להם האפשרות להעלות את טענותיהם בפני הוועדה. בפני הוועדה לא יובאו הפרוטוקולים של הוועדות הקודמות וכן פסקי הדין בעניינו של המערער, אלא סעיף 14 לפסק דין זה בלבד. סוף דבר: עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר על מנת שתבחן אם יש מקום להעניק לו דרגת נכות בגין הטנטון. המערער ובא כוחו יזומנו לוועדה ותינתן להם האפשרות להעלות את טענותיהם בפני הוועדה. תשומת לבה של הוועדה מופנית לכך שלא חלות במקרה הנדון הוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי. הוועדה תתייחס לחוות דעתו של דר' בן טובים. הוועדה תנמק את החלטתה. המוסד לביטוח לאומי ישלם למערער הוצאות בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למוסד לביטוח לאומי. רשות ערעור - כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. נכותשמיעהאחוזי נכות