1. לפנינו שתי תביעות שנדונו במאוחד, ומושא שתיהן החלטות של המוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע. התובע הינו צעיר בן כ - 23 שנים, אשר במהלך שירותו הצבאי כלוחם לקה בלוקמיה (NK LEUKEMIA להלן: "המחלה"), ובעקבות זאת גם שוחרר מהצבא. במהלך שנת 2008 עבר התובע השתלת מוח עצם, ומאז הינו בטיפול רפואי ומעקב תכוף, ונקבעו לו 100% נכות מיום 26/07/08 עד ליום 30/11/10. לטענת התובע - לקה במחלה לא רק תוך כדי שירותו הצבאי אלא גם עקב חשיפתו בשירות הצבאי, טענה שנכון למועד הדיון בתביעות טרם התקבלה, וטרם הוכר ע"י הגורם המוסמך קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי. בתביעה בתיק בל 46348-10-10 טוען התובע כי עם שחרורו מהצבא היה על הנתבע לשלם לו מענק עבודה נדרשת (להלן:"התביעה למענק"). בתביעה בתיק 46238-10-10 טוען התובע כי טעה הנתבע בהחליטו לאשר את התביעה למתן שירותים מיוחדים ביחס לתקופה הקצרה מפרק הזמן המקסימלי שמאפשר החוק, וזאת בשל עיתוי הגשת התביעה (להלן: "התביעה לשירותים מיוחדים"). 2. אשר לתביעה למענק - הזכאות למענק מוסדרת בסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). על פי הוראות הסעיף, הזכאות למענק מתקיימת בתנאים הבאים - "(ב)מבוטח שמתקיימים בו כל אלה, זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג): (1) אילו התקיים בו האמור בסעיף 163(א), הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לענין זה, יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף אם לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161; (2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת". החוק מאפשר תשלום המענק גם למי שעבד בעבודה מועדפת או נדרשת תקופה הפחותה מ - 6 חודשים, ובלבד שבוצעה עבודה והתקיימו תנאים נוספים ביחס אליה. החוק לא העניק שיקול דעת לתשלום המענק לחייל משוחרר שלא עבד כלל בעבודה מועדפת או נדרשת, מכל סיבה שהיא, ושיקול דעת בעניין זה אינו מוקנה לא למוסד לביטוח לאומי ולא לבית הדין. זה מכבר נפסק כי - "תכלית חקיקת סעיף 174 לחוק לעניין מענק עבודה מועדפת הייתה לעודד חיילים משוחררים לאחר שירות החובה, שנכפה עליהם מכוח חוק שירות הביטחון, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שנקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצורכי המשק. אותה תכלית אינה מתאימה לגבי המשרת בצבא הקבע, שכן מן הבחינה המהותית לעניין הזכאות למענק עבודה מועדפת - אין כל הבדל בין החותם על חוזה עבודה לתקופה קצובה לבין המסכים מרצונו לשרת שירות קבע. וכשם שעובד שעבודתו מופסקת אינו בגדר חייל משוחרר, כך משרת מכוח הסכמתו לשירות הקבע אינו ראוי להיחשב כחייל משוחרר על-פי חוק שירות הביטחון". (ראו, עב"ל 20344/97, המוסד לביטוח לאומי-אלון מלכה, ניתן 12/08/99). לטענת התובע, שיוצג ע"י אביו, הסיבה בגינה לא עבד הייתה שהיה נטול כושר עבודה ומאושפז לטיפולים קשים שבגינם היה מנוע מלעבוד, והכל עקב שירותו הצבאי ותרומתו למדינה, ואין זה הוגן שבנסיבות אלה תישלל ממנו הזכאות למענק. נאמר כי הגם שליבנו עם התובע ועם הוריו, אין בידינו לסייע לו, שכן כאמור לעיל, מילותיו של החוק ברורות, ואינן מקנות שיקול דעת ליתן משקל לנסיבות האישיות של החייל המשוחרר, וכפי שאין בידיו לקבוע כי חייל שהחליט להוסיף ולתרום למדינה על דרך שירות קבע - זכאי למענק בחלוף התקופה שבחוק (הנסיבות שהתקיימו, למשל, בפסה"ד בעניין מלכה ), הרי שאין בידיו את שיקול הדעת להעניק זכאות למי שלא עבד כלל בשל מחלה בה לקה בעת שירותו הצבאי. על כן לא נותרה לנו ברירה אלא לדחות תביעה זו. 3. אשר לתביעה הנוגעת לקצבת שירותים מיוחדים - אין חולק כי התובע עבר השתלת מח עצם מתורם זר ביום 21/05/08. בנסיבות אלה זכאי היה לקצבת שירותים מיוחדים לתקופה בת שנה, דהיינו עד ליום 21/05/09. התובע הגיש את התביעה לקצבה ביום 26/10/09, ועל פי התקנות ניתן לשלם קצבה רק בגין התקופה שקדמה בששה חודשים לכל היותר למועד הגשת התביעה. בכל מקרה, למבוטח מוקנית זכות לערור על החלטת פקיד התביעות לועדת ערר לעניין שירותים מיוחדים (כפי שגם נרשם בטופס באמצעותו הודיעה פקידת התביעות לתובע דבר החלטתה בדבר גדרי זכאותו) , וסמכותו של בית הדין קמה רק ביחס להחלטות של ועדת הערר. בענייננו לא הוגש ערר, ומכאן טענת הנתבע לפיה בהקשר זה בית הדין נטול סמכות. התובע, מצידו, טען כי היה מקום להתחשב בעובדה שמצבו הרפואי בתקופה הרלבנטי היה גרוע, וגם הוריו היו מרוכזים כליל בהחלמתו , וכי תחילה התמקד בתביעות כלפי משרד הביטחון ורק לאחר מכן התפנה לפנות למוסד לביטוח לאומי, וכן כי בזמנים הרלבנטיים לא ידע ולא נאמר לו שהינו זכאי לשירותים מיוחדים. ושוב, גם בעניין זה מבקש התובע לנהוג בו לפנים משורת הדין, על בסיס טענתו לפיה בריאותו נפגעה קשות בשל שירותו הצבאי. גם בעניין זה חוששים אנו שבכל ההבנה אין בידינו לסייע לתובע. נפנה להלכה הפסוקה אשר קבעה, בין היתר, כדלקמן - "חובתו של המוסד לעשות ככל יכולתו כדי ליידע את ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם, וחזקה עליו כי ינחה את המבוטח ואף יתווה לפניו את האפשרויות השונות למיצוי זכויותיו. עם זאת, מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה לפי חוק, שהוא בלבד מכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך, לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד, בהתנהגותו, זכויות או מניעות. כ"כ, הלכה היא כי התנהגותו של גוף ציבורי דוגמת המוסד, אינה יכולה ליצור עילה לזכות שאינה קיימת בחוק. ככלל, אין חובה על המוסד ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרויות התביעה את המוסד העומדות בפניהם, אלא על המבוטח עצמו לברר זאת ולהגיש תביעה כנדרש בדין. כ"כ, יש חזקה בדבר ידיעת הדין ע"י המבוטחים, ואי ידיעת החוק אינה יכולה להצדיק שינוי הוראותיו והרחבת התשלום למפרע, שלא בהתאם לחוק. הוראות החוק ופירושו הנכון עלולים להביא למצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש את זכותו בשל הגשת תביעה באיחור, אך זה גורלו של כל אדם שזכותו מותנית בעשיית מעשה תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק. כ"כ, אי ידיעת החוק אינה מהווה טעם לפעולה באיחור. חובת המוסד ליידע את ציבור המבוטחים אודות זכויותיהם אינה מקימה חובת תשלום גמלאות למבוטחים, שלא לפי הוראות החוק וההסכמים הרלוונטיים, המחייבות, לעניין עצם הזכאות במועד מסוים, הגשת תביעה למוסד עובר לאותו מועד". (וראו - עבל (ארצי) 284/09 חסן חלבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 07/02/10). אין בידינו לקבוע, אם כן, שיש מקום ליתן נפקות לנסיבות הרלבנטיות כדי להקים לבית דין זה סמכות לדון בערר על החלטת פקיד התביעות מבלי שהעניין נדון בפני ועדה לעררים, או להתעלם מהוראות התחולה שנקבעו בחוק. אשר על כן אנו נאלצים לדחות גם את התביעה לעניין התקופה בגינה שולמה קצבת השירותים המיוחדים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 4. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ביטוח לאומיסרטן