תביעה זו הוגשה נגד החלטת פקידת התביעות מיום 22.7.09, על פיה נדחתה תביעת התובע (מיום 10.5.09) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שאירעה לו, לטענתו, ביום 5.4.09. התובע הינו נהג ב"אגד". ביום 5.4.09 הופנה התובע באופן דחוף לחדר מיון על ידי רופאת משפחה לאחר שהיא אבחנה אצל התובע היפרדות רשתית בעין שמאל. בעקבות ההפנייה, התובע התקבל לאישפוז ביום 5.4.09 לביצוע ניתוח לתיקון היפרדות רשתית בעין שמאל. הניתוח בוצע ביום 6.4.09 והתובע השתחרר מבית החולים ביום 7.4.09. לטענת התובע, הפגיעה בעינו אירעה בשעה 5:40 בבוקר ביום 5.4.09, בעת שעלה לאוטובוס והדלת נסגרה עליו בפתאומיות והיכתה בצד השמאלי של פניו, סמוך לעין שמאל. הנתבע מכחיש את טענת התובע בדבר התקיימותו של האירוע הנטען. על פי בקשת הצדדים בדיון הערכה מוקדמת מיום 14.3.10, התקיים הליך הוכחות בשאלה האם ביום 5.4.09 אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו אשר גרם לו להיפרדות הרשתית בעין שמאל. גרסת התובע בתצהירו היא כי בעת שפתח את דלת האוטובוס על מנת להכנס אליו ולהתחיל בנסיעה, הדלת נסגרה בפתאומיות על הצד השמאלי של פניו עם עלייתו לאוטובוס, באזור עין שמאל. הוא חש בכאב עז במקום הפגיעה והודיע לסדרן על התאונה, אך בשל מחויבותו לעבודה בקו הוא התעלם מן הכאב והחל את נסיעתו בקו. זמן קצר לאחר שהחל בנסיעה הוא חש כאב עז שלאחר מכן הפך לאפלה של ממש, והודיע לסדרן כי איננו יכול להמשיך במסלול הקו ועליו להתפנות מיידית לטיפול רפואי. הוא פנה לרופאת משפחה במרפאת מקור ברוך, ד"ר אלה סקומורבסקי, וזו היפנתה אותו לחדר מיון. לתמיכה בגרסתו הביא התובע עדים והציג מסמכים. העדים שהובאו על ידו הם הסדרן אלכסיי קיסליוק, נהג נוסף מאגד בשם עמיקם מימוני ובת זוגו של התובע - הגב' ידידה מזרחי. המסמכים שהציג התובע הם רשומות רפואיות ותעודות שחרור של האוטובוס מהמוסך. מר קיסליוק העיד בתצהירו כי זכור לו שביום 5.4.09 בשעות הבוקר פנה אליו התובע טלפונית והודיע לו כי נחבל בעינו, וכי זמן קצר לאחר שיחה זו התקשר התובע שנית והודיעו כי אינו מסוגל להמשיך בעבודתו וכי הוא פונה לקבלת טיפול רפואי וביקש ממנו לשבץ נהג מחליף לקו עליו נסע. מר מימוני העיד כי הינו שותפו של התובע על אותו קו נסיעה ועל אותו אוטובוס וכי זכור לו כי כשנה וחצי לפני מתן תצהירו (ביום 29.6.10) נתגלו תקלות בדלת האוטובוס שהיתה נסגרת או נפתחת בפתאומיות בלא שהיא הופעלה, וכי הוא פנה מספר פעמים לטכנאי כדי שיתקן את התקלה, אך היא חזרה על עצמה גם לאחר התיקון. הוא אף הלך בעצמו למוסך לצורך תיקון הדלת. השאלה בה עלינו להכריע היא האם התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את האירוע מיום 5.4.09 לו הוא טוען? לצורך הכרעה בשאלה זו, עלינו לקבוע אם גרסת התובע בדבר התרחשות האירוע מסתברת יותר מהכחשת הנתבע את האירוע, בהתחשב במכלול הראיות שבאו בפנינו. לאחר ששמענו את העדים ועיינו בראיות שהוגשו לנו ושמענו את סיכומי הצדדים, אנו סבורים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את גרסתו. בהתחשב במכלול הראיות, עמדת הנתבע המכחישה את האירוע מסתברת יותר מגרסת התובע. על פי הפסיקה, יש ליתן משקל מיוחד לרשומות הרפואיות הסמוכות ביותר לאירוע הנטען מתוך הנחה שהמבוטח הפונה לטיפול רפואי ימסור דיווח מדוייק אודות הסיבות שהביאו לפנייתו לטיפול רפואי, על מנת לקבל טיפול רפואי מיטבי (עבל 507/07 יניב אפרוני נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 25.3.08). בענייננו, הרשומות הרפואיות הסמוכות ביותר לאירוע הנטען אינן תומכות בגרסת התובע והן אף מהוות ראיות לחובת גרסתו. בביקור של התובע אצל ד"ר סקומורובסקי מיום 5.4.09, האנמנזה הרפואית שנרשמה מפי התובע היא "טשטוש בראיה בעין שמאל מאתמול". ברשומות הרפואיות מבית החולים הדסה מאשפוזו של התובע החל מיום 5.4.09 עד לשחרורו ביום 7.4.09, אין תיעוד לכך שהתובע מסר לרופאי בית החולים כי נחבל בעינו השמאלית. הרשומה הרפואית הראשונה בה תועדה טענה של התובע בדבר אירוע חבלתי כתוצאה מתאונת עבודה היא מיום 12.4.09. מרשומה זו עולה כי התובע מסר לד"ר סקומורובסקי בשיחה טלפונית כי נחבל בתאונת עבודה ("לדבריו - זה ת.ע.). ביום 14.4.09, כאשר ביקר במרפאה אצל ד"ר חנה מאירוביץ, מופיעה גרסת התובע לראשונה ("לדבריו כשבא לעלות לאוטובוס הדלת נפתחה ונסגרה, קבל מכה בסמוך לעין שמאל, לאחר כשעה שם לב לחצי שדה ראיה בעין שמאל שחור - פנה למקור ברוך והפנה למיון הדסה עם אבחנה של הפרדות רשתית שם אושפז עד 7 לאפריל"). מקובלת עלינו טענת הנתבע בסיכומיו כי קשה ליישב את גרסת התובע עם הרשומות הרפואיות הסמוכות ביותר לאירוע הנטען, ואיננו מקבלים את הסברי התובע בחקירתו הנגדית לפיהם הוא מסר לד"ר קרומובורסקי ביום 5.4.09 את שמסר לד"ר מאירוביץ ביום 14.4.09, אך בשל הלחץ בו היתה שרויה ד"ר קרומובורסקי, לאור חומרת מצבו הרפואי של התובע, היא לא רשמה את הדברים כפי שהוא מסרם (עדות התובע, פרוטוקול מיום 1.12.10, עמ' 2 שורות 4-12). לכך שאין בתיעוד הרפואי מאישפוזו של התובע בין 5.4.09 עד 7.4.09 כל תיעוד לתלונה של התובע על חבלה בעין, לא היה לתובע כל הסבר. בנסיבות העניין, אנו סבורים שלרישומים הרפואיים ערך ראייתי גבוה יותר מעדותם של התובע ושל מר קיסליוק. מר קיסליוק אמנם עמד בחקירתו הנגדית על טענתו כי שמע מן התובע כי התובע נחבל על ידי הדלת הקדמית של האוטובוס וכי האירוע זכור לו בהיותו אירוע חריג (עמ' 6, שורות 16-17, עמ' 7, שורות 2-4), אך לאור העובדה שעד זה אישר כי התבקש על ידי התובע לתת תצהיר סמוך למועד מתן התצהיר בפועל ביום 24.6.10 (עמ' 6, שורות 21-22), איננו מייחסים משקל רב לעדותו. העובדה שהעד ידע בתצהירו לנקוב בתאריך בו התקיימה אותה שיחה נטענת, אף היא פוגמת במהימנות עדותו. מסמכי המוסך אינם תומכים כלל בגרסת התובע. מדובר על דוחו"ת של מספר טיפולים שבוצעו באוטובוס שכללו בין היתר טיפול בדלת, שהאחרון שבהם הינו מ-16.2.09, למעלה מחודש וחצי מיום האירוע הנטען, ובלא שהובא דו"ח המתעד תיקון ממועד שהינו סמוך לאחר מועד האירוע הנטען. לפיכך, גם לעדותו של מר מימוני אין ערך ראייתי חיובי לטובת גרסת התובע. לאור כלל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה. התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה הינו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. דמי פגיעה