זכאות לביטוח בריאות

התובע טוען כי ביטוח לאומי הפסיק את ביטוח הבריאות בניגוד לחוק ולנהלים הקבועים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. לטענתו לא נשלח לו כל מכתב שימוע, או החלטה רשמית בדבר גריעתו מספר המבוטחים. להלן פסק דין בנושא זכאות לביטוח בריאות:פסק דין 1. בפני בית הדין תביעת התובע להכיר בו ובבני משפחתו המתגוררים עמו כתושבי ישראל בתקופה שבמחלוקת משנת 1995 ועד 31.1.05 וטען כי התגורר ברובע הנוצרי בעיר העתיקה הנתבע טען כי הכיר בתובע כתושב מיום 1.2.05 וכי לפני כן ומשנת 1995 לפחות התגורר התובע בנכס המשפחה באל רם אשר מחוץ לתחום ולא ברובע הנוצרי כטענת התובע. ביום 22/9/08 ניתנה החלטה בהסכמת הצדדים כי :"בפנינו מצוייה תביעה נוספת של הבן פאדי סעיד שמספרה 10247/07 אשר שולבה יחד עם תביעה זו. לנוכח הצהרת ב"כ התובעים לרבות הבן בהסכמת הנתבע כל מה שיוכרע בתיק בל 11328/06 יחול גם לגבי תיק בל 10247/07. פרו' הדיון ישא איפא את שני המספרים של שני התיקים."(פרו' ע' 18 ש' 3-12) על כן פסק דין זה יתייחס לשתי התביעות שנשמעו בהינף אחד. 2. העובדות התובע מוכר כתושב ישראל מיום 1/2/05. התובע, כיום תושב ירושלים נולד בה מתגורר כיום עם משפחתו בבית חנינא בשכ' נסייבה החל מסוף חודש ינואר 2005 בבית שרכש בחודש 12/04. בחודש 9/05 נודע לתובע על הפסקת ביטוח הבריאות ללא כל הודעה מוקדמת. 3. המחלוקת היכן היה מרכז חייהם של התובע ומשפחתו מאז ומתמיד, האם בעיר העתיקה כטענתם, או באלראם שמחוץ לישראל כטענת הנתבע לפחות מ 1995 עד 1.2.05. 4. גרסאות הצדדים תיק זה מרובה תובעים ועילות. על כן יפורטו בקליפת אגוז גרסאות הצדדים בטרם תינתן הכרעת הדין. 5. טענות התובע התובע טוען כי הנתבע הפסיק את ביטוח הבריאות בניגוד לחוק ולנהלים הקבועים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. לטענתו לא נשלח לו כל מכתב שימוע, או החלטה רשמית בדבר גריעתו מספר המבוטחים. לטענתו לאחר בירורים הודיע לו המוסד כי אינו מכיר בו כתושב רטרואקטיבית החל מינואר 1995. בחודש 5/06 הושב התובע לקובץ המבוטחים בביטוח בריאות וזאת החל מ-1/2/05. התובע טען כי בשנים 1995 -1/05 לא השתנה מצבו וכי הוא נשאר תושב ירושלים על כן לטענתו נטל ההוכחה בדבר הפסקת תושבותו מוטל על כתפי המוסד. באשר לגרסת המגורים טוען התובע כי החל משנת 1988 התגורר ברובע הנוצרי ברח' אלרוסול בית מס' 14, בשכירות מכנסיית מאר יעקוב וממשפחת בראמקי, והמשיך להתגורר שם עד לחודש 8/04. לטענתו בשל תקלה במערכת הביוב היתה הצפה בביתו שמקורה בקו ביוב ראשי ולכן נאלץ התובע לפנות את ביתו עד אשר תיפתר הבעיה. הוא פינה את הבית אך הבית נותר בחזקתו והוא עומד בתשלומי השכירות. לגרסתו בתאריך 23/3/04 רכש התובע בית בכפר עקב ממר עודה והדאן אך היות והבית לא היה גמור התגורר עם משפחתו בבית אחר של המוכר עד סוף שנת 2004, אז גילה כי הבית שרכש נמכר לאנשים נוספים וכי הוא נפל קורבן למעשה מרמה ועקב כך הסתכסך עם המוכר. בתאריך 24/12/04 רכש התובע בית בבית חנינא בבנייני נוסייבה ובסוף חודש 1/05 עבר לגור בו והוא ממשיך לגור בו עד היום. לאבי התובע נכס באלרם ושם בנוי בניין בן חמש קומות והוא שלד עדיין ולא גמור. אביו ואמו של התובע התגוררו באלרם עד שנת 1998 עת נפטר אביו ואמו המשיכה לגור שם עד שנת 2000. במקום ישנם מחסנים וכן מכשור עבודה לנגרות ומסגרות לתיקון רכבים וכן לעיבוד אלומיניום עבודות שנוהג התובע לבצע בעצמו. בתו הסטודנטית של התובע לומדת בביר זית כאשר לא היתה מצליחה לחזור הבית עקב סגר או קשיים במחסום היתה לנה במקום. בתו של התובע סיימה את לימודיה בשנת 2004. התובע עבד כמורה מטעם עיריית ירושלים באלרשידיה ושועפט תיכון עד שנת 1998. הוא עבד כמורה בנצרת בשנות השבעים. התובע טוען כי נחקר בביתו בעיר העתיקה בין השנים 1966-1998. 6. טענות הנתבע הנתבע רואה בתובע תושב המבוטח החל מיום 1/2/2005 המועד בו עבר לנכסו הפרטי אשר בשכונת בית חנינה. הנתבע טוען כי קודם למועד זה ומשנת 1995 לפחות התגורר התובע בנכס המשפחה באלרם אשר מחוץ לתחומי ישראל. הנתבע טוען כי יש לדחות טענת התובע כי התגורר עד לחודש אוגוסט 2004 בעיר העתיקה. כי לא יתכן שהתובע ומשפחתו התגוררו בנכס אשר על פי אישורי הארנונה בגודל 18 מ"ר. בנוסף טוען הנתבע כי יש לדחות את טענת התובעים כי לאחר מועד זה גרו בבית אדם בשם עודה והדאן, כאשר כלל לא ברור היכן אותו בית בו גרו נמצא, ובמילא הדבר סותר את גרסת אשת התובע לחוקר כי גרו באלרם קודם למעבר לבית חנינא. הנתבע טוען כי הטענה כי רכשו בית מאדם שרימה אותם ושגרו אצלו בשכירות עד שגילו הרמאות כלל לא עלה בגרסת אשת התובע לחוקר. כמו כן חלק הנתבע על קיומם של מחסנים ומכשור עבודה בבית באל רם. הנתבע מכחיש טענת התובע כי נחקר בביתו בעיר העתיקה במהלך השנים 1998-1996 , ובכל מקרה יטען הנתבע כי בבדיקה מקיפה בענף משפחתו של התובע, לא עולה כי נערכו חקירות בשנים הללו בעיר העתיקה. התובע לא ידע להצביע על מועדן . 7. טענות בן התובע: פאדי בתיק בל 10247/07 התובע תושב ירושלים יליד 1981. התובע היה סטודנט בגרמניה החל משנת 1999 ועד לחודש 8/06. במהלך לימודיו חזר וביקר בארץ כמעט כל שנה. במהלך לימודיו היה מבוטח בגרמניה כסטודנט. לטענתו הוריו גרו בעיר העתיקה עד לשנת 2004 עת עברו לגור בבית פרטי בבית חנינה. לטענתו הנתבע שלל להוריו של התובע תושבות בגין השנים הקודמות ובעטיים מתנהל הליך נוסף בפני בית הדין (11328/06) שבו הוגשו תצהירים. לטענתו לגבי עצמו בעקבות קבלת מכתב מאת הנתבע הנושא תאריך 10.9.06 פנה למוסד ושם הודע לו לראשונה על ביטול תושבותו החל מחודש 1/2000 בשל שהייתו בחו"ל, זאת מחד; ומאידך מייחס לו המוסד חוב דמי ביטוח בשיעור של 15,469 ₪ בגין אותה התקופה, שתי קביעות בלתי ניתנות ליישוב. בנוסף טוען התובע כי בעניין החוב, הרי בתקופה הנ"ל התובע היה סטודנט ואף המציא לנתבע מסמכים בענין זהו ואף הגיש תצהיר בעניין זה. התובע מציין כי ישראל וגרמניה חתומים על אמנה בינלאומית בתחום הבטחון הסוציאלי מיום 1.5.75 ובה כל ענפי הביטוח נשוא חוק הביטוח הלאומי, דבר שפוטר את התובע בתקופה הרלבנטית מחובתו לשלם דמי ביטוח. התובע טוען כי בכל מקרה מעולם לא פסקה תושבותו והעובדה כי שהה בחו"ל היתה אך ורק למטרת לימודיו וכי הוא לא ניתק קשר עם ישראל. 8. גרסת הנתבע בתיק פאדי סעיד פאדי (הבן של תובע 1) מתגורר עם הוריו מאז חזרתו מחו"ל ב- 2006, בבית חנינא. למען הסר ספק , סעיד פאדי התגורר עם הוריו לפני הלימודים ואחריהם.(מוס' פרו' הש' אגסי מיום 8/5/07). לטענת המוסד התגורר עם הוריו באלרם עד יצאתו ללימודים ב-1999.(פלו' שם). 9. הכרעת הדין הליך זה עיסוקו בחוב שזקף הנתבע לתובע בגין שלילה רטרואקטיבית של תושבותו, תושבות בה הכיר מ 1.2.05 בגין מגוריו בבית חנינא. התובע הגיש תצהיר מפורט אליו צרף מסמכים רבים, שיש בהם כדי לתמוך בגרסה אשר בתצהיר. 2. הנתבע סמך את שלילת התושבות על חקירת אשת התובע (נ/5). שנגבתה ביום 5.5.05. בה פירטה כי לא גרו העיר העתיקה שכן הדירה לא התאימה למגורים והתגוררו באלרם. 3. הנתבע טוען כי נטל ההוכחה על התובע להוכיח מגורים בתחום ואילו התובע טוען כי נטל ההוכחה על הנתבע מאחר והתובע הוכר כתושב ישראל ותושבותו נשללה רטרואקטיבית לעשר שנים. 4. סוגייה זו היא הראשונה לדיון - על מי מוטל הנטל להוכיח מקום המגורים במצב חריג זה בו לא תובע התובע זכויות אלא את ביטול החוב שנזקף לו ואת הקביעה הרטרואקטיבית שנקבעה בנוגע אליו. 5. בנסיבות עובדתיות אלה בהן היה מוכר כתושב ובשנת 2006 נשללה זו רטרואקטיבית ל1995- ההנחה היא כי גם המוסד סבר שהוא תושב בשנים אלו.סבורים אנו כי יש לקבל את עמדת התובע שנטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבע ועליו לבסס שלילה זו . לכתב ההגנה לא צורף מסמך המצביע על הבסיס לשיקול הדעת שהופעל לעניין שלילת התושבות ואילו המסמך שצורף לכתב התביעה (מזכר שנשלח מהמוסד-כתוב בכתב יד מיום 10.4.06) מנוסח במענה לסיוע המשפטי, כלהלן: "במענה למכתבכם הריני להודיעכם כי ביטוחם של בני הזוג בוטל החל מ 1.1.95 ועד 31.1.05. חודש מ 1.2.05". אין במזכר כל הנמקה או אסמכתא בגין ביטול הביטוח. שיקול דעת מנהלי ומעין שיפוטי כמו של פקיד תביעות או פקיד גבייה ביחס לסטאטוס של המבוטח חשוף לבקורת שיפוטית על פי הכללים של סבירות מידתיות ושיקולים שעמדו בבסיס קבלת החלטה. הנטל אם כן מוטל על כתפי המוסד להוכיח כי שיקול דעתו בוסס כראוי וכי התובע לא היה תושב מ- 1995 עד 2005 עת הוכרה תושבותו. 6. נבחן אפוא את הראיות שהובאו בפנינו כדי לקבוע גם האם כדין נשללה התושבות ונזקף החוב והאם והיכן התגורר בפועל התובע, גם לגוף הזכויות וגם לעניין הפעלת שיקול הדעת. 7. אין מחלוקת כי החדר הנטען למגורים על ידי התובע בעיר העתיקה הינו בקומת קרקע מקום בו יש דליפת ביוב, בגודל של כ-20 מ"ר, (תמונות נ/8 צילום מבחוץ). מדובר למעשה בחדר אחד. לתובע הנשוי חמישה ילדים. 8. אשת התובע בחקירתה נ/5 , בביתה בבית חנינא במאי 2005 אומרת "ש.ת. בתאריך 1.2.05 באנו להתגורר בדירה הזאת בבנייני נוסיבה הפרוייקט הראשון עם בני ואשתו בבית חנינא ועד עכשיו... בעלי הגיע ואני אומרת לך (בנוכחות בעלה אמרה) שיש לנו חדר בעיר העתיקה בחצר ברובע הנוצרי בשטח של 20מ"ר בערך, ויש בו מטבח ושירותים ומתגוררים בו מיום נשואינו וזה בשכירות מוגנת מכנסיית "מאר יעקוב" ואנחנו משלמים את הארנונה שלו וחשבונות המים והחשמל על שם בעל הנכס, ג'אמל סאבא אל יוסף אבל החדר זה ריק מריהוט מלפני שנה וחצי בערך והוצאתי את הריהוט ממנו והלכנו להתגורר בבית השייך לאבי באלרם ירידת המחצבות והנכס הזה באלרם מורכב מחמש דירות ואני ואחיי "כרים ומוסא" ואמי אנשראח ירשנו אותו מאבי וקניתי דירה בבית חנינא כניסת גן עדן בבנין השייך לעודא ווהדאן אבל לא התגוררנו בה בפועל והיינו גרים באל רם בביתנו וכאשר בני התחתן התגורר באלרם בביתי הפרטי דרך המחצבות אבל אנחנו מתגוררים כאן באופן תמידי בדירה הזו.... ש.ת. כי ישנן חמש דירות באלרם וכמובן ישנה צריכת חשמל עד היום ויש מונה חשמל ומים אחד בכל הדירות". (דגש שלי ש.ש.). לדבריה גרו בנישואיהם שם ועברו לאלרם "לפני שנה וחצי" דהיינו ב-2004. גרסה זו לא מתיישבת עם גרסת התובע לגבי השכירות בירושלים עקב תרמית בעסקא שביצע .כפי שנראה בהמשך כבר ב-1997 עזבו את הרובע הנוצרי עקב שיפוץ ואין מועד חזרה כך שבחקירת אשת התובע יש הודעת בעל דין לגבי העזיבה ומניעיה ועל כך רשאי הנתבע להסתמך. שאלת המועדים תידון מטה. 9. התובע טען לאי תקפות ההודעה נוכח פגמים שנפלו בגבייתה.טענה זו ראויה לבדיקה. החקירה בוצעה בערבית ונכתבה בערבית נחתמה על ידי אשת התובע. בסופה נכתב כי נגבתה גם בנוכחות כלתה עמאל סעיד. אין בחקירה סימון אם החקירה הוקראה לה או שהיא קראה אותה ובכך לוקה החקירה בחסר, מדובר בעניין מהותי שעה שזו חובת החוקר שלא בוצעה ומשהנתבע מסתמך על חקירה זו עלינו לדקדק ולבדוק מה משקלה לנוכח אופן גבייתה. בחקירת הנחקרת בפנינו היא אומרת "ש.את חתמת על זה, ת. אני אמרתי לו לקרוא , לא קראתי. ערבית אני בטח יודעת לקרוא. האמנתי וסמכתי על החוקר". (עמ' 17 שו' 11,12). (דגש שלי ש.ש.) משהתובעת יודעת לקרוא ערבית ולא בחרה בכך, אין לזקוף זאת לחובת הנתבע וגם אם כשל בסימון. יחד עם זאת, יתייחס בית הדין לחקירה זו בזהירות ולא ינתן לה משקל מלא. בנוסף, בתחילת החקירה מצוין בסוגריים (עמ' 2 לתרגום) כי בעלה של התובעת נמצא דהיינו התובע, אולם אין אזכור בסוף החקירה כי היא נגבתה בנוכחותו. 10. פסיקתו של בית הדין הארצי קובעת כי יש ליתן משקל לחקירות שבוצעו על ידי הנתבע בזמן אמת באשר אז לא היו ערים התובעים לתביעה התלויה ועומדת. פסיקה זו הינה הנחת היסוד אולם הנחה זו ניתנת לסתירה מקום בו המידע העולה מאוחר יותר מצביע על משקל אחר שיש ליתן לחקירה. 11. אשת התובע נחקרה בחקירה נגדית לפנינו. היא אישרה את חתימתה על נ/5. היא ציינה כי בעלה הגיע בסיום החקירה (עמ' 16 שו' 2, 8-10). אכן בתרגום מצוין בסוגריים ביחס לנוכחות הבעל בערך במחצית החקירה. יתכן כי בשל כך לא נכתב על ידי החוקר שהחקירה נערכה בנוכחות הבעל מאחר וגם לדברי אשתו וגם מנ/5 עצמו עולה שלא נכח במשך כל החקירה. משכך, הפסול הזה אותו הטיל בא כח התובע בחקירה לאו פסול הוא. יתר על כן, אשת התובע אישרה כי בעלה והחוקר לא דברו בנושא ביטוח לאומי. (שו' 17 עמ' 26-28). בכך חיזקה עדותה את מהימנות החקירה. 12. אשת התובע מאשרת כי ההודעה נגבתה ממנה ומכלתה וכי כלתה נכחה. (עמ' 16 שו' 4-6). גם בכך עדות אשת התובע תומכת בגרסת הנתבע. 13. בא כח התובע טען כי יש פגם בחקירה וכי הדברים לא נרשמו מפיה אלא הומצאו לכאורה על ידי החוקר שכן הוא כתב את קרים כאח שלה ומוסא כגיסה ואת אנשארח כחמותה. אולם בחקירה נגדית היא נשאלת "ש. מוזכרים השמות קרים מוסא וג'ארח ת. קרים ומוסא גיסים שלי וג'ארח חמותי." (עמ' 16 שו' 13-14). בענין זה יש התאמה בין נ/5 בחקירה הנגדית פרט לקרים המצוין בחקירה כאח. בסוף חקירתה היא נשאלת "ש. אין לך אח בשם קרים ומוסא. ת. הם אחי בעלי". לא נראה לנו כי בכך יש כדי לפגום במהימנות החקירה או החוקר. 14. אשת התובע מאשרת בחקירתה את הדברים שאמרה עד לשאלה בדבר המגורים באלרם. ומאשרת גם את הוצאת הרהיטים מהבית באלרוסול (עמ' 16 שו' 20-24). בשאלת המגורים באלרם היא משנה גרסה ואומרת "... אמרתי לו אנחנו לא גרנו שם אף פעם. הבית שייך לחמי, יש שם שעון אחד מים ושעון אחד חשמל". הנה כי כן, יש עוד בסיס לנ/5 הנתמך גם בחקירתה הנגדית של הנחקרת. 15. משכלל האמירות בחקירה נ/5 אושרו על ידי התובעת פרט לעניין המגורים באלרם הרי שברי כי יש ליתן תוקף לחקירתה בנ/5 כפי שצוטט לעיל חלה חזקת הפסיקה כאמור לעיל לתוקף תוכן חקירה זו גם אם המשקל מופחת. 16. כלתו של התובע גב' עמאל סעיד התייחסה בעדותה לחקירה וציינה כי לא היתה נוכחת שכן היתה בחדר אחר. חתימתה על נ/5 לא הוסברה כראוי על ידה. היא הכחישה מכל וכל את מגוריה אי פעם באלרם. זאת בניגוד לעדות בדברי חמותה בנ/5. החוקר מר חממי עבד נחקר אודות החקירה ואישר שחלק מהזמן נעדרה הכלה. כמו כן הכחיש כי הבטיח טובת הנאה בגין חתימתה (עמ' 38 לפרו'). בנסיבות אלו של טענות הצדדים לגבי נוכחות הכלה וחשיבותה מצאנו כי אין לייחס להם כל משקל באשר החוקר סתר את עדות הכלה ואין בכך להעלות או להוריד לגופם של דברים. 17. מנגד, ישנם מסמכים נוספים שהוגשו ושיש בהם להטיל אור על עניין המגורים. בנ/4 דין וחשבון רב שנתי מציין התובע בעצמו כי גר בכתובתו הנוכחית עליה אין מחלוקת מינואר 2005 ועד היום, ובאשר לכתובות קודמות הוא מציין מ -1950 "ברצף" בעיר העתיקה בירושלים.לנוכח השיפוץ ב97 כבר אין נכונות בשימוש ברצף. במסמך זה הוא מציין כי קנה דירה ב 23.3.2004 והקבלן מכר אותה עוד פעם לאדם אחר ויש תלונה במשטרה. מסמך זה נחתם ביום 2.10.05 הרבה לפני התביעה ויש ליתן לו משקל לעניין נכונות גרסתו ביחס לדירה שנקנתה והתלונה במשטרה. אך אין בהם להצביע על מקום המגורים בתקופה זו. 18. בנ/3 נחקר התובע במשרדי המוסד. בכתובת המגורים נרשם "אלרם בית פרטי". בהודעה זו כן יש רישום שהיא הוקראה ונחתמה לאחר שהוקראה ותורגמה. על כן ההנחה כי ב 19.5.97 מועד נטילת הודעה זו אכן התגורר התובע באלרם בבית פרטי. החוקר מר רפי אמסלם נחקר בגין חקירה זו והוא מציין כי בתאריך 13.5.97 בשעה 10:00 ערך ביקור ברובע ובתחקור התברר שהתובע עורך שיפוצים בביתו ומתגורר באלרם ובעקבות כך זומן למוסד למתן עדות. לגבי אופן גביית כתובת המגורים ציין מפורשות "ת. כותבים את שם הישוב שהוא גר. אני שואל אותו. ממלא את הרובריקה לפי מה שהוא אומר". (עמ' 35 לפרו'). 19. החקירה נעשתה בהתייחס לתאונה בעבודה ועל כן מן הסתם אמר זאת התובע עצמו כ-משיח לפי תומו- שכן שאלת התושבות לא עלתה אז. בכך יש לתמוך בגרסת המוסד. עוד הגיש המוסד את נ/2 חשבון חשמל המתייחס לתובע ממנו עולה כי יש שימוש רצוף בחשמל באל רם מ 16.1.78 וכי שימוש זה הוא בערכים ריאליים אף בכך יש לתמוך בטענת המוסד. מסמכים אלה הם בלתי תלויים ויש להם משקל של ממש. 20. הנתבע תמך עמדתו בהודעתו של נגר גאבי, (נ/1) שם הוא אמר שהחדר נטוש ולא ראוי למגורים כבר שנים ומלא לכלוך וריקבון ואינו מאוכלס. מהעולה מהחקירה זיהה בתמונה את התובע. בכל הכבוד, בתחילת החקירה אמר שאינו מכיר את התובע ובסופה נזכר שראה אותו לפני שנתיים. 21. גם בחקירתו בפנינו לא התרשמנו שיש לעדותו בסיס מוצק. (עמ' 3,4 לפרו'). ניתן עם זאת לבסס את חקירת אשת התובע בנ/5, שהדירה ננטשה נוכח היותה קטנה ובלתי ראויה למגורים שכן עניין זה עבר כחוט השני בחקירת מר גאבי ויש בה כדי לחזק את נ/5. 22. חקירה נוספת אותה הגיש המוסד הינה של מר באסם סעיד, המתגורר בשכונת הנוצרים בעיר העתיקה (נ/6). חקירה זו היא מ- 2006. ממנה עולה כי העד אינו מכיר את התובע ואת משפחתו כדיירי השכונה למרות שהוא ראש ועדה לפיתוח שכונת הרובע הנוצרי מכיר את דייריו (עמ' 29, 30 לפרו'). אולם ציין בפנינו כי מכיר את התובע בפנים. גם עדות זו היא כללית ולא היה בה כדי להטות את הכף לכאן ולכאן, פרט להסכמה כי מדובר בנכס ש"מהגג יש בו ביוב" והוא לא טוב למגורים. אבחנה זו כאמור לעיל חוזרת כחוט השני ובה בעצמה יש להצביע על כך שהתובע לא התגורר בעיר העתיקה שכן עמדה לרשותו אפשרות אחרת של מגורים ראויים באלרם ובנוסף הנכס עצמו בעיר העתיקה פשוט לא היה ראוי למגורים. 23. חקירה נוספת שנעשתה היתה של מר עטילה וסים אשר צילם את המקום (נ/8). הרושם העולה מהתמונות הגם שנעשו מחוץ לנכס ולא בתוכו הוא על מקום מוזנח ומלוכלך שהמקרר בחוץ (תמונות 6-10) ויש בכך כדי לחזק במראה עיניים את כלל העדויות של הגורמים השונים בעלי אינטרסים שונים כי הנכס אינו ראוי למגורים אף אם אין משקל רב לתחקור השכנים שלא זוהו. התמונות מדברות בעד עצמן. 24. הוסף לכל אלו את הודאת התובע עצמו כי באלרם ישנם מחסנים וכן מכשור עבודה לנגרות ומסגרות לתיקון רכבים וכן לעיבוד אלומיניום עבודות שנוהג התובע לבצע בעצמו שם, המהווה נדבך עובדתי נוסף מפיו לנוכחותו באלרם ושהותו שם. 10. סוף דבר 1. את הנטל הטלנו על כתפי הנתבע, ועליו היה להוכיח כי עד ה-1.2.05 לא היה התובע תושב וליתר דיוק כי עד מועד זה לא התגורר התובע בדירה אשר ברובע הנוצרי, ברחוב אלרוסיל בית מספר 14, וכי לא התגורר שם מ-1988 ועד 8/04.נכונים הדברים בהתאמה גם לפאדי הבן שהתגורר עמם. 2. לאחר שסקרנו את העדויות ואת הראיות שהוגשו מצאנו כי הנתבע הרים את הנטל. במהלך כל העדויות והמסמכים, להם נקבע משקל יותר או פחות לפי הענין, כפי שפירטנו בגוף פסק הדין, עולה כי הדירה ברח' אלרוסול ברובע הנוצרים , בה טען התובע שהתגורר אינה ראויה למגורים, גם בשל גודלה ומיקומה וגם בשל בעיות אחרות בה וזאת ללא קשר להרכב משפחתו של התובע ולצפיפות או להיותו בעל נכס אחר באל רם. משכך, האמור ב-נ/5 מפי אשת התובע לפיה עברו משם כי לא היה ראוי הנכס למגורים, בוסס כראוי על ידי הנתבע. התקופה מתחילה לפחות ב1997 בה מודים כולם כי היו שיפוצים אולם לא הוכחו מגורים קודם שכן תכלית השיפוצים לפי העדויות היתה להכשירה למגורים. על כן, גרסה זו של התובע למגורים שם,לפני 1997 וגם לארי מועד זה הופרכה ונסתרה, באופן השולל תושבותו משהנכס בו טען למגורים אינו הנכס בו התגורר בפועל ומשיש די ראיות למגורים, ופעילות באלרם כמרכז חיים. 3. לכך יש להוסיף כי הנכס באל רם מרווח , מתאים לגודל המשפחה, ובעיקר ראוי למגורים. הנתבע הוכיח בו צריכת חשמל ריאלית, ברצף ולאורך השנים נשוא המחלוקת. הכתובת באלרם מופיעה גם בחקירת התובע בהקשר לתאונת עבודה, מפיו ב- 1997 ומופיעה גם ב-נ/5. אביו ואמו של התובע התגוררו באל רם, אמו עד שנת 2000 ויש להם נכס דהיינו פרט לכך שהנתבע הוכיח שהתובע לא התגורר ברובע הנוצרי הוא הוכיח גם מגורים באל רם. התובע טען כי רק בשיפוצים גר באל רם אולם לא תחם את מועד השיפוצים בזמן קונקרטי והשיפוצים היו לכאורה ב-1997 כך שלכתחילה לא התגורר שם בסמוך ל-1995 מועד שלגרסתו החל להתגורר בו ברצף , רצף שהופרך גם בגרסתו . 4. המסקנה היא כי לא נפל פגם בשיקול הדעת שהופעל על ידי המוסד בדחיתו את התביעה על סמך נ/5 המשקף את דברי אשת התובע בפשטות שהוכחה כנכונה במרבית העדויות ולפיה הנכס באלרוסול לא שימש ולא היה ראוי למגורים. לפיכך גם אם לא נערכה לתובע לכתחילה החקירה בבית המגורים באל רם המסקנה מן המידעים השונים שהיו בידי הנתבע היא כי עד לכניסה לבית שנרכש בבית חנינא לא היו התובע ומשפחתו תושבים. משהנחנו כי גם לגבי הבן פאדי שחי עם הוריו מתקיימות אותן מסקנות אזי גם הוא לא היה תושב עד 1/2/05 ולמעשה עד חזרתו מחו"ל ב- 2006. 5. בנסיבות אלה, החוב שנוצר ונזקף לתובע ולפאדי, כל אחד בנפרד, כתוצאה משלילת התושבות רטרואקטיבית נוצר כדין. 6. התביעה נדחית . כל צד ישא בהוצאותיו. רפואהביטוח בריאות