בפני בית הדין תביעת התובעת להכרה בתושבותה ולהחלת חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות, וכנגד החלטת הנתבע שלא לראות בה תושבת. הנתבע טען כי כתב התביעה נעדר עילה ומכל מקום נשלח לה מכתב שימוע ביום 27.5.08 בדבר שאלת תושבותה מאחר ולא התגוררה בכתובת המוצהרת בדוח רב שנתי שהגישה בחודש 6/08 וכי כדין נדחתה תביעתה. העובדות התובעת הגישה ב 6/08 דין וחשבון רב שנתי בו מסרה כתובת שנבדקה ובה לא נמצאה. ב 11/08 הגישה התובעת הצהרת שינוי כתובת ובה אותה כתובת שנבדקה בעבר. בתאריך 27.5.08 נשלח לתובעת מכתב שימוע. תושבותה נשללה מחודש 6/07 ואילך. התובעת נשאה ביום 25.5.07. (להלן מועד נישואיה).             מחלוקת מהו מקום מגוריה של התובעת בתקופה שמאז נישואיה ועד היום. הכרעת הדין בתצהיר התובעת שהוגש בהליך זה נאמר "הנני ילידת 3.4.1989. אני גרתי ביחד עם משפחתי (משפחת אשחאם) בעיסאוויה". ובהמשך "ביום 25.5.07 נערך טכס הנישואין" ועוד "לאחר נישואינו התגוררנו באלעזרייה במשך שלשה חודשים אצל משפחת חמי ... לאחר נישואינו בשלשה חודשים בערך שכרתי אני ובעלי בית בתחום ירושלים...". (דגש שלי. ש.ש.). גרסה זו מתיישבת עם סעיף 7 לדו"ח הרב שנתי אותו הגישה, נ/1. שם היא מצינת את כתובת ההורים בעיסאוויה וכן היא מצינת כי החל מתאריך הלידה ועד 2007 היתה כתובתה בעיסאוויה בירושלים. (עמ' 5 שו' 10,11). אולם, בחקירתה הנגדית, בפנינו נשאלה התובעת: "אמרת שנולדת בעיסאוויה, בחקירה שנערכה על ידי החוקר מטעמנו את ואמך אמרתן שהתחלתם לגור בעיסאוויה רק בשנת 97. ת. אבא שלי הוא תושב שטחים, אני אימא שלי ואחים שלי עברנו לגור בעיסאוויה בשביל ביטוח הבריאות בשנת 90". (דגש שלי ש.ש.). (עמ' 5 שו' 8-9). בהמשך אותה חקירה נגדית נשאלת התובעת ועונה "נולדתי בקלנדיה בשטחים. ב 97 עברתי עם אמי ואחי לירושלים כי אבי נפטר וזאת בשביל תעודת הזהות. איני זוכרת מתי אבי נפטר. אני גרה משנת 97 בעיסאוויה. אני לא זוכרת בדיוק איזה שנה עברתי כי הייתי קטנה". (עמ' 9 שו' 6-9). לית מאן דפליג, כי מי שנולד מחוץ לתחום והוריו התגוררו מחוץ לתחום וטוען לתושבות נטל ההוכחה מוטל על כתפיו ועל כן יש לדחות את טענת התובעת כי משהיא נושאת תעודת זהות ישראלית, נטל ההוכחה נופל על המוסד. בחקירה נגדית התברר כי האמור בנ/1 - הדין וחשבון אותו הגישה למוסד בחתימתה - אינו נכון כלל, באשר אבי התובעת היה תושב שטחים והיא נולדה בקלנדיה אשר מחוץ לתחום והתגוררה שם לפחות עד שנת 97. כמו כן עולה כי גם האמור בתצהירה אינו מדויק. שכן בסעיף 2 לתצהיר שצוטט לעיל לא נאמר במילה וחצי מילה על קלנדיה אלא על עיסאוויה בלבד. וזאת גם בניגוד לנ/4 הצהרתה לפיה גרה בעיסאוויה מ 1997 בלבד. מסקנתנו אפוא היא כי אין גרסת תושבות אחידה או יחידה לתובעת מפיה עצמה ומטעם זה בלבד דין תביעתה להדחות. יודגש כי הפלוגתא היא היכן התגוררה מאז נישואיה והיא הודתה כי לפחות בתחילה התגוררה בעזרייה אצל חמיה אחרי מועד נישואיה. (עמ' 6 שו' 18-24). מר מוחמד עלי מטר נתן תצהיר מטעם התובעת בהליך זה. בתצהירו הוא מפרט כי "הגב' סוהא פרעון ומשפחתה הכוללת את בעלה ואת בנה התינוק מאז התאריך 1.9.07 משפחת פרעון גרים בדירה בקומת הקרקע הכוללת חדר שינה, מטבח, שירותים ושני סלונים". לתצהירו צרף שני הסכמי שכירות. עוד ציין כי על פי הידוע לו חשבון הארנונה הועבר על שמה של התובעת מאז שהחלה לגור בו וכי הוא מוכר בעיריית ירושלים. כל זאת בשדה התעופה עטרות בירושלים. גרסתו זו מתיישבת לכאורה עם תצהיר התובעת בו נקבע כי ביום 25.5.07 התחתנה ושלשה חודשים היתה אצל חמיה וגם עם נ/5 שם מתייחסת למגורים בקלנדיה מ 1.9.07. דא עקא, שהתובעת בנ/3 חקירתה מיום 22.11.06 מצינת שבעלה שוכר בית בעיסאוויה על מנת לגור בו כשיתחתן ואינה מזכירה את שדה התעופה עטרות. חמיה פאיז פרעון אשר נחקר (נ/8), ציין כי התובעת ובעלה התגוררו אצלו שבוע אחד ועזבו. אם אכן גרו אצלו שבוע, היכן התגוררו מנישואיהם ועד 1.9.07, ומה עם הבית ששכר בעלה בעיסאוויה? גם גרסתה זו הופרכה בחקירתה הנגדית ונמצאה לטעמנו לא מהימנה (עמ' 6 שו' 5-11) היא גם לא ידעה להסביר מדוע לא ציינה זאת בדו"ח. חמיה גם העיד כי הרהיטים שקנו התובעת ובעלה לנישואיהם נותרו בדירה בעזרייה וגם בכך יש להצביע כי לא באמת עברו לקלנדיה, או בכלל. כמו כן עולה מעדות החם כי לתובעת ובעלה היתה דירה שלמה בעזרייה, ואילו התובעת טענה כי התגוררה בחדר אחד בלבד בדירת חמיה. (נ/8) זאת בניגוד לעדותה בפנינו כי גרו בדירה מעליו "גרנו בבית של גיסי בחדר, כי הבית הזה של גיסי , ואז עברנו משם. גיסי היה רווק, הוא גר עם משפחתו של בעלי , הוא לא גר אתנו בקומה..." (עמ' 7 שו' 5 -13). ובהמשך (שו' 19) "לפני החתונה קנינו רק חדר שינה ושמנו אותו בבית של גיסי...". דהיינו בעזרייה יש דירה. גם בענין זה לא היתה לתובעת גרסה אחידה, וגם לא לחמיה, אולם הוכח לנו לכל הפחות כי אחרי נישואיה התגוררה בדירה בעזריי השל הגיס ולשם נקנה גם סט חדר השינה. גרסתה בדבר שלשה חדשים אל מול גרסת חמיה שומטת את המהימנות מעניין תקופת המגורים שם. גם אם נאמין לתובעת כי התגוררה בבית מוחמד עלי מטר מיום 1.7.09 הרי שעולות התמיהות הבאות. הדירה עצמה היא דירת מרתף שגודלה אינו עולה על 27 מ"ר. (נספח ג' לתצהיר). התובעת וגם מר מטר טענו כי יש בדירה שני סלונים, חדר שינה, מטבח ושירותים. חרף זאת, לא נמצאה שם התובעת בשום ביקור ספונטני של החוקר וכאשר זומנה למקום על ידיו חכתה לו בבית השכנים. לעדותו "מדובר בדירת מרתף, שני חדרים, דירה ממש עלובה, לא ניתן לשהות זמן רב בדירה" (עמ' 15 שו' 15-18). סימוכין לכך ניתן למצוא בנ/9 - תמונות המצביעות על ארונות מטבח ריקים, מקרר כמעט ריק, ארונות בגדים ריקים כמעט, ומיטה בחדר שינה ללא כל אביזרי לוואי. לפיכך, גם מראה הדירה וגם עדות החוקר תומכים בגרסת הנתבע כי הדירה אינה מיושבת והתובעת לא התגוררה בה. לא למותר לציין כי לזוג ילד אשר גם אין סימן למגוריו שם. (סעיף 15 לתצהירה ונספח ד' לו). התובעת סמכה טענותיה על חשבונות חשמל המעידים לכאורה על נשיאתה בתשלומי חשמל כמי שצורכת אותו. אולם, הנתבע הציג חשבונות חשמל מיום 19.6.08 (נ/5) שמהם עולה כי אינם עולים בקנה אחד עם החשבונות שבידי התובעת ובעל הבית. עוד, הנתבע הפריך חשבונות אלה לפחות חלקית בנ/5, עת צרף חשבונות חשמל המסתיימים בספרות 002, ו-003 והמתייחסים לבעל הבית מר מטר בכתובת זו. התובעת ובעל הבית לא ידעו להסביר תופעת רישום זו. התובעת תמכה גרסתה בכך שכשהושכר לה הבית היה ריק מריהוט והיא ובעלה ריהטו את הבית, לרבות חדר השינה שלם, טלוויזיה, סלון ושהועבר לבית השכור אחרי שכירתו. (סעיף 9לתצהיר). בתמונות לא ניכר כי הרהיטים האלו המנויים על ידה בתצהיר נמצאים בו מה שנמצא אינו חדר שינה שלם כאמור בסעיף 9 לתצהיר וגם לא סלון, וגם אביזרי מטבח מועטים. על כן גם גרסתה בסעיף 9 לתצהיר נסתרת בתמונות, אשר כאלף עדים דמי. בעדותה בפנינו היא מציינת "לפני החתונה קנינו רק חדר שינה ושמנו אותו בבית של גיסי וכשעברנו לבית מוחמד מטר קנינו את שאר הריהוט". גרסה זו מתיישבת עם סעיף 9 לתצהירה. אולם, אינה מתיישבת עם עדות החוקר לגבי מצב הבית (עמ' 18 שו' 16-21). שכן הארון עם מעט בגדים, לא היה סלון, מעט דברים במקרר וכו', כאמור שם. למעשה בחקירתה הנגדית היא מאשרת את דלות הדירה (עמ' 7 שו' 29, עמ' 8 שו' 1-4), כך שברור שהתיאור שלה בתצהיר שונה בתכלית מהעדות שנתנה בפנינו בה עומתה עם התמונות. לא למותר לציין, כי עדותה בפנינו לא היתה אמינה ולא קוהרנטית ובוודאי שלא עם התצהיר מטעמה, כפי שציינו עד כה לא לעניין מקומות המגורים וגם לא לעניין נושאים אחרים כמו ריהוט וכדומה. עוד יש להוסיף כי בהסכם הנישואין צוין מקום המגורים המתוכנן לירושלים עיסאוויה (עמ' 6 שו' 2,3). וגם זאת הופרך. לטובת התובעת נזקף נספח ג' לתצהירה על פיו הבית השכור רשום על שמה בחשבון הארנונה אולם בכל מה שנוגע למונה החשמל והמים רשומים אלה על שם מר מטר ולא הופרדו על שמה. משכך, גם בהיבט זה לא הורם הנטל. יתר על כן, התובעת בהתייחס לשעוני החשמל אומרת "לא יודעת. יש עוד בתים מסביב. לי ולמוחמד יש שעון אחד משותף. חשבתי שלכל דירה יש שעון נפרד" (עמ' 8 שו' 16-17) (דגש שלי ש.ש.). וזאת בניגוד לסעיף 12 בו היא מציינת "לבית שלנו מותקן מונה חשמל ואנו משלמים מדי חודש למר מוחמד מטר" כאשר שם היא אומרת שהיא מחוברת לאותו שעון חשמל. אז כיצד חשבה שלכל דירה יש שעון נפרד? תמהני. לא למותר לציין כי גרסת מר מטר בתצהירו היתה צלולה לגבי מונה החשמל אולם משעומת עם חשבונות החשמל (נ/6), בחקירתו הנגדית לא היו תשובותיו ברורות די צרכן. כך גם לגבי החשבוניות (ראה כל החקירה מעמ' 10 שו' 3-10 ובהמשך עמ' 10 שו' 29,30 , עמ' 11 שו' 1-27). מהם עולה למשל כי אחד החשבונות הוא על שם סבתו אף שאין לכך כל אזכור בסעיף 9 ו-10 לתצהירו הנוגעים לחיבור לחשמל וגם בכך יש להצביע על חוסר אמינות בגרסת התובעת ועדיה. גם לגבי חשבונות המים - הנתבע הוכיח כי התובעת הגישה לו דוחות מונה מים שמספרם שונה. (נ/5 שצורף לדוח שהגישה התובעת לנתבע ולנספחיו). "ש. איך את מסבירה שמס' המונה שונה מהמספר במונה השני ת. יש יותר משעון אחד. ש. יש יותר ממונה אחד לנכס שלך ושל מטר ביחד. ת. אני לא יודעת כמה שעונים יש, אני לא מתערבת בעניינים האלה..." (עמ' 8 שו' 25-30). גרסתה זו לא עולה בקנה אחד עם סעיף 14 לתצהיר שם היא אומרת בוודאות שחלוקת החיוב בחשבון המים נערכת בהתאם למס' הנפשות בכל בית וכי היא ובעל הבית מחוברים למונה מים אחד. בחקירה נגדית ברור כי אינה יודעת מה כתוב בתצהיר וגרסתה בפנינו שונה. סיכומם של הדברים המפורטים לעיל מצביע על כך כי גרסתה של התובעת בעניין מגוריה, בביתו של מר עלי מטר בשדה התעופה רעועה, לשון המעטה. כפי שציינו ברישא הדברים משלא נולדה בישראל ומשהחלה לגור בה לכאורה רק מ- 97 נטל ההוכחה מוטל על כתפיה ונטל זה לא הורם. התובעת תקפה את עדות החוקר מטעם הנתבע ואת התמליל שהוגש מטעמו. אולם גם ללא עדותו כלל ולו מגרסת התובעת ועדיה, יש מקום לדחות את התביעה. הנטל אינו מונח על כתפי הנתבע. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי החוקר ביקר ביקורים ספונטניים בדירה הנטענת למגורי התובעת ולא מצאה שם, גם כשהגיעה בתיאום המתינה לו בדירת השכנים. עוד יודגש כי התמונות שצולמו (נ/9) כפי שציינו לעיל, מדברות בעד עצמן. סוף דבר, הוכח כי לתובעת היתה דירה בנכס חמיה בעזרייה בה התגוררה ובה גם היה חדר השינה שנקנה לנישואיה כמקובל. מנגד, לא הורם הנטל על ידי התובעת בדבר מגורים בדירת מטר, למרות חוזה השכירות נוכח כל הסתירות שבגרסתה אותן פרטנו לעיל בכל אחד מהיבטי המגורים והתושבות. לאור האמור, התביעה נדחית במלואה. לאחר ששקלתי מצאתי כי כל צד יישא בהוצאותיו. משרד הפניםתושבותביטוח לאומי