הכרה בצרידות כתאונת עבודה

התובעת הגישה תביעה להכיר בצרידות ממנה היא סובלת כפגיעה בעבודה.         התובעת הינה ילידת 1963.         התובעת עבדה בין השנים 8/2001 עד 3/2009 בחברת רב בריח מוצרי בטחון בע"מ כפקידת שירות לקוחות.         עבודתה של התובעת הצריכה מענה טלפוני בלתי פוסק ללקוחות החברה. בחלק מהזמן נדרשה התובעת להרים את קולה וזאת על מנת להשמיע טוב יותר את קולה או להבהיר את דבריה, וכן בשל תנאי הסביבה בהם עבדה, אשר הצריכו לעיתים את הרמת קולה.         התובעת עבדה 5 ימים בשבוע, כ- 9 שעות כל יום ובכלל זה הפסקה בת חצי שעה לארוחת צהריים .         התובעת טוענת כי החלה לסבול מצרידות בקולה בחצי שנה האחרונה לעבודתה .         התובעת עישנה בין 5 ל- 10 סיגריות ביום מאז היותה בת 23 ועד שנת 2009. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי ועל כן, מינינו את ד"ר דן ניר כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:- א. ממה סובלת התובעת במיתרי קולה. ב. האם קיים קשר סיבתי בדרך של גרימה או החמרה בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הצרידות ממנה היא סובלת. ג. האם ניתן לראות בתיאור עבודתה של התובעת פגיעות חוזרות ונשנות שהצטברותן הביאה לצרידות ממנה סובלת התובעת? ד. האם מחלת התובעת היא מחלת מקצוע? . 9. חוות דעתו של המומחה נתקבלה בבית הדין ביום 13/7/10 ולהלן תשובותיו:- "א. לפי התיעוד בבדיקות חוזרות של ד"ר יוסף בבניק, מומחה א.א.ג. שבדק אותה בקופת החולים, אצל התובעת קיימת בצקת שקופה על פני מרכז שני מיתרי הקול, יותר מימין, המתנפנפת בנשימה (16/2/09) עם שיפור בצרידות ובבצקת לאחר תקופה קצרה (שבועיים) של מנוחה קולית, הפחתה בעישון ותרגול טכניקת דיבור אצל קלינאית תקשורת (בדיקה מ-5/3/09) בבדיקה מ-4/6/09, לאחר שהפסיקה לעבוד והפסיקה לעשן, עדיין ממצא של בצקת שקופה, עדינה, לאורך שני מיתרי הקול, בעיקר מימין. ב. תיאור מיתרי הקול של התובעת מתאים לבצקת על שם Chronic Reinke`s) Edema ) המכונה גם "פוליפים של מעשנים". מדובר במחלה אופיינית לעישון ממושך יחד עם דיבור רב, המופיעה לקראת גיל העמידה (לאחר כ-20 שנות עישון) ומפריעה בעיקר לנשים שקולן הופך למעובה ולעיתים נתפס כ"גברי". אין ספק שעבודתה של התובעת כטלפנית במוקד שירות תרמה להיווצרות מצבה, אך זאת רק בנוסף ל-20 שנות עישון (גם אם רק כ-10 סיגריות ליום) שנים רבות של שיעול ליחתי כרוני עקב אסתמה ועישון (ראה תיעוד בתיק) צרבת עקשנית (ראה תיעוד בתיק) והרגלי דיבור לקויים (ראה מכתב קלינאית תקשורת מיום 3/3/09). ג. כן. השימוש הרב במיתרים במהלך עבודתה, על רקע גירוי המיתרים מעישון ושיעול כרוני, תרם להיווצרות הבצקת ברירית מיתרי הקול. יודגש שלא מדובר במצב בלתי הפיך. הפסקת העישון והמאמץ הקולי יביאו לשיפור ניכר במצבה, כמו גם תרגילי דיבור אצל קלינאית תקשורת. במידה שהצרידות לא חלפה במלואה, ניתן לתקנה בניתוח קל וקצר, שאף הומלץ לתובעת ע"י הרופא המטפל בקופת החולים. כאמור לעיל, בבדיקה חוזרת מ-4/6/09, לאחר הפסקת העישון והדיבור המאומץ, תיאר רופא א.א.ג. מטפל שיפור במצב המיתרים. ד. כן, חלקית. אין לי ספק שעבודתה של התובעת כפקידת שירות לקוחות תרמה לפגיעה (ההפיכה) במיתרי קולה, אך עיקר הפגיעה נובעת מהעישון הממושך, מהשיעול הכרוני, מהצרבת המטרידה ומטכניקת הדיבור הלקויה של התובעת - כולם מצבים שאינם קשורים לעבודתה והיו גורמים לה לצרידות גם אם לא היתה מועסקת בעבודה הכרוכה בדיבור רב. " ביום 16/9/10 התרנו הצגת שאלות ההבהרה הבאות למומחה הרפואי: א.         מצורפים בזאת מסמכים רפואיים שהציגה התובעת המתייחסים למצבה הרפואי. האם יש במסמכים אלו כדי לשנות ממסקנותיך בחוות הדעת, ומדוע? ב.         מחוות דעתך עולה כי מצבה של התובעת הוא תוצאה של שילוב בין גורמים הקשורים בעבודתה של התובעת, לגורמים אחרים הקשורים בתובעת עצמה. מה לדעתך שיעור ההשפעה, באחוזים, שהיה לתנאי עבודתה של התובעת על התפתחות מצבה הרפואי, זאת לעומת שיעור השפעתם של כלל הגורמים הנוספים שפרטת בחוות הדעת? תשובותיו של המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה נתקבלו ביום 1/11/10 כדלקמן:- "א. בחנתי בעיון את כל המסמכים שהועברו אלי כעת, ולא מצאתי אף מסמך שלא היה בפני במועד כתיבת חוות הדעת המקורית. לאור זאת, אינני רואה סיבה לשנות את מסקנותיי. ב. בתשובותיי לשאלה ד' בחוות הדעת המקורי כתבתי שעיקר הפגיעה של התובעת נובעת מהעישון הממושך, מהשיעול הכרוני, מהצרבת המטרידה ומטכניקת הדיבור הלקויה שלה - כולם מצבים שאינם קשורים לעבודתה והיו גורמים לה לצרידות גם אם לא היתה מועסקת בעבודה הכרוכה בדיבור. עוד כתבתי באותה תשובה עצמה שעבודתה של התובעת כפקידת שירות לקוחות תרמה לפגיעה ההפיכה במיתרי קולה . בתשובה לשאלה א' כתבתי, על סמך התיעוד הרפואי, שלאחר שבועיים של מנוחה קולית, הפחתה בעישון ותרגול טכניקת דיבור נכונה, חל שיפור בצרידות ובבצקת של המיתרים - עדות לכך שחלק מההפרעה הקולית היה הפיך. המסקנה מהאמור לעיל הינה שלעבודתה של התובעת היתה השפעה חלקית על המרכיב ההפיך בצרידותה של התובעת. בצורה גסה אני מעריך השפעה זו כפחות מ-30% . עם זאת, בדיון על הנזק הקבוע אשר נותר במיתרי הקול של התובעת אחרי סיום עבודתה כפקידת שירות, אני מעריך את שיעור השפעתם של תנאי עבודתה כמזערי. לצורך המחשה בלבד אנקוב בערך של 5% לכל היותר. " לאחר דברים אלה סיכומו הצדדים את טיעוניהם בכתב. התובעת טוענת כי יש לקבל את תביעתה ולהכיר בקשר הסיבתי בין עבודתה לצרידות בקולה. הנתבע טוען כי חוות דעתו של המומחה הרפואי ובעיקר תשובתו לשאלות ההבהרה לא מותירה צל של ספק כי אין קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת למחלתה, על כן יש לדחות את התביעה. הכרעה על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321. דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374. בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. ראה: דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק פרבר, (לא פורסם). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. ראה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. לאחר שבחן את החומר הרפואי שהועבר אליו, קבע המומחה הרפואי כי התובעת סובלת מ"בצקת על שם Chronic Reinke`s) Edema ) המכונה גם "פוליפים של מעשנים". עוד קבע המומחה כי "אין ספק שעבודתה של התובעת כטלפנית במוקד שירות תרמה להיווצרות מצבה, אך זאת רק בנוסף ל-20 שנות עישון (גם אם רק כ-10 סיגריות ליום) שנים רבות של שיעול ליחתי כרוני עקב אסתמה ועישון (ראה תיעוד בתיק) צרבת עקשנית (ראה תיעוד בתיק) והרגלי דיבור לקויים (ראה מכתב קלינאית תקשורת מיום 3/3/09)" (ההדגשה אינה במקור). בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על דעתו כי עיקר פגיעתה של התובעת נובע מהעישון הממושך, מהשיעול הכרוני, מהצרבת המטרידה ומטכניקת הדיבור הלקויה שלה - כולם מצבים שאינם קשורים לעבודתה והיו גורמים לה לצרידות גם אלמלא עבדה בעבודה הכרוכה בדיבור. המומחה העריך כי עבודתה תרמה למצבה הרפואי פחות מ- 30 אחוז. עוד פירט המומחה כי למעשה מדובר בנזק הפיך ולאחר מנוחה קולית ותרגול טכניקת דיבור נכונה חל שיפור במצב צרידותה. מאחר ובהתאם לחוות הדעת הנזק למיתרי קולה של התובעת נגרם בעיקרו מגורמים תחלואתיים טבעיים והמומחה קבע כי מדובר בנזק הפיך, הרי שדין התביעה להידחות. אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהצרידותתאונת עבודה