פסק דין 1. בני הזוג פרחאנה ומנסור סאלם אשוי התגרשו זה מזה בפסק דין לגירושין של בית הדין השרעי, בתאריך 31.5.04. החל מחודש יוני 2004 שולמה לגברת פרחאנה אשוי (להלן: "התובעת") תביעה להבטחת הכנסה, כנפרדת. 2. באוגוסט 2009 הודיע הנתבע לתובעת על חוב שנוצר על שמה בשל תשלום גמלת הבטחת הכנסה ביתר, מקום שלא נזקפו לחובת התובעת הכנסה רעיונית מנכס בבעלותה והכנסות מבן הזוג אשר לטענת הנתבע השתתף בהוצאות המים, הארנונה והחשמל. 3. בעקבות ההודעה מאוגוסט 2009 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. בתמצית טוענת התובעת כי בניגוד לעמדת הנתבע, אין בן הזוג משתתף בתשלומי הארנונה והמים. התובעת הוסיפה, כי הנכס שבבעלותה בשכונה 13 ברהט מיועד למגוריה העתידיים ולא ניתן להפיק ממנו הכנסות או למוכרו. לאור האמור לעיל, עמדת התובעת היא כי אין לכלול את תשלומי בן הזוג או הכנסה הרעיונית מהמגרש שבבעלותה בחישוב הכנסותיה בעת קביעת זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה. 4. את הדיון בפסק דין זה מבקשים אנו לערוך תוך התייחסות לשתי סוגיות נפרדות; בירור היקף הסיוע של מר אשוי במימון הוצאות הקשורות לבית המגורים של התובעת והכרה במגרש שבבעלותה כמקור להכנסות , לעניין זכויותיה לפי חוק הבטחת הכנסה. תשלומי בן זוג: 5. התובעת מתגוררת עם חמותה, הגברת גאזיה אשוי, בבית דו קומתי המשמש גם לטובת מגוריהם של ילדי הגברת גאזיה אשוי. בהקשר זה הצהירה התובעת כי: "אני גרה עם חמתי. יש לנו 2 קומות, בקומה הראשונה אני גרה עם חמתי כל אחת בחדר. בקומה 2 גרים הילדים של חמתי." (נ/5) 6. אין מחלוקת, כי מר סאלם אשוי נושא בהוצאות החשמל בדירה המשפחתית, לטובת כל הדיירים בה (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מתאריך 22.10.10, בשורות 22-23). 7. עם זאת בעדותו בפנינו הכחישו התובעת ובן זוגה לשעבר, מר אשוי, כי האחרון השתתף ביתר הוצאות הבית מאז הגירושים. עמדה זו אין בפנינו לקבל מהנימוקים הבאים. 8. ביום 7.12.08 הגישה התובעת הצהרה לצורך אישור זכאותה לקצבת הבטחת הכנסה כהורה יחיד / נפרדת, בה הצהירה כי: "הוא משלם הוצאות הבית. חשמל טלפון, מים, גז. ציוד לילדים אני משלמת." 9. בעדותה בבית הדין לא יכלה התובעת להסביר את ההצהרה לפקיד הנתבע ולפיה בעלויות הוצאות המים נושא בן הזוג. בהקשר זה נשאלה התובעת והשיבה: "ש. אז הבנתם אחד את השני, הוא כתב דברים שלא אמרת לו? ת. לא יודעת מה הוא כתב. ש. אני מפנה אותך לנ/5, לפני שנתיים גם כן מסרת הצהרה לפקיד התביעות ששם את אומרת שאת לוקחת חשמל ומים מבעלך. למה את אומרת שאת לוקחת מים אם יש מים בבית? ת. לא. אני לא לוקחת ממנו מים. ש. למה אמרת ככה? ת. לא יודעת." עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מתאריך 12.10.10, בשורות 5-11. 10. בחקירה לה הוזמן בן הזוג לשעבר, התבקש האחרון להסביר כיצד הכנסותיה של התובעת הספיקו לנשיאת נטל הוצאות הבית והילדים. בהקשר זה נשאל בן הזוג והשיב: "לשאלתך ממה התקיימה משנת 2004 שהתגרשנו עד שהגיעה לביטוח לאומי אני לא יודע ממה התקיימה. אני משלם מזונות... אני משלם חשמל לבית. אבא שלי הכתיב לי שאני צריך לשלם לחשמל ואני משלם חשמל, חשמל בין הבתים - לא מחובר ואני צריך לשלם בנפרד... " (נ/6) 11. לטעמנו יש להעדיף את הגרסה הראשונית אשר נתנה התובעת, עוד לפני שהבינה את ההשלכות המשפטיות של גרסתה ולפיה בהוצאות המים נושא בן הזוג לשעבר. בפרט הדברים נכונים שעה שהגרסה לפיה התמיכה היחידה בתובעת על ידי בן הזוג קיבלה ביטוי בתשלום הוצאות החשמל על ידו, איננה נתמכת בניסיון החיים. 12. בנסיבות הללו, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת פקיד התביעות ולפיה יש לזקוף על חשבון הכנסות התובעת את התמיכה של בן הזוג המקבלת ביטוי בהשתתפותו בהוצאות החשמל והמים בסכום של 788 ₪ כאמור בסעיף 20 לסיכומי הנתבע. הכנסות מנכס: 13. בתאריך 10.7.95 רכשה התובעת ממנהל מקרקעי ישראל מגרש מגורים שמספרו 11, בשכונה 11 ברהט. 14. נכון למועד פסק דין זה המגרש בבעלותה של התובעת והוא נותר ריק ופנוי. 15. בחוות דעת שאיננה במחלוקת, העריך השמאי מר אלי נטל-כהן, את שווי הנכס, נכון לחודש מרץ 2009, בסכום בסך של 85,000 ₪. על יסוד חוות הדעת האמורה, חישב הנתבע את הכנסותיה מהמגרש, בהתאם להוראת תקנה 10 (א) לתקנות הבטחת הכנסה,תשמ"ב-1982 - בסכום חודשי של 567 ₪ לחודש. 16. לא יכולה להיות מחלוקת כי התובעת מטעמים השמורים עימה, מבקשת להשאיר את המגרש בבעלותה (ראה: עדות התובעת עמ' 3 לפרוטוקול מיום 12.10.10, שורה 14 שם בתשובה לשאלה אומרת התובעת: "אני לא רוצה למכור אותו"). 17. בפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין מוחמד אמין, חזר בית הדין הארצי על ההלכה ולפיה נכס המניב הכנסות רעיוניות יקבל משקל בחישוב ההכנסות לצורכי גמלת הבטחת הכנסה; אף אם אין המבוטח מממש בפועל את פוטנציאל ההכנסות מהנכס; וזאת בהתחשב בתפיסה החברתית הבאה לביטוי בחוק הבטחת הכנסה כדלקמן: "חוק הבטחת הכנסה הינו חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעיקרו של דבר, להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ'רצפה' הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, רמה מינימלית של הכנסה לצורך קיום בסיסי. אין החוק מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו. משכך, נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה ממבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא שניתן להפיק הימנו הכנסה מינימאלית. ההשקפה הגלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק, למצער, הכנסה מינימאלית. כך, לשם המחשה, אם מבוטח הוא בעל דירה נוספת על זו שבה הוא מתגורר, עליו להשכירה ולהשתמש בדמי השכירות לשם סיפוק צרכיו הבסיסיים ולא לתבוע קצבת הבטחת הכנסה." (ההדגשים במקור - מ.ט.). עב"ל (ארצי) 332-09 המוסד לביטוח לאומי נ' ג'בארין מוחמד אמין (פסק דין מיום 14.12.10). 18. הוא הדין בענייננו, משנקבע בחוות הדעת כי למגרש שבבעלות התובעת שווי שוק של כ-85,000 ₪ והתובעת משיקוליה האישיים בוחרת שלא לממש את הפוטנציאל הכלכלי שיש למגרש בבעלותה - יש לכלול בהכנסותיה של התובעת את ההכנסה הרעיונית מהמגרש שבבעלותה. סוף דבר: 19. מהמקובץ עולה כי אין מקום להתערב בהחלטת פקיד התביעות, אשר כלל בשווי הכנסותיה של התובעת בעת קביעת זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה, את תרומת בן הזוג לשעבר בהוצאות התובעת (חשמל ומים) ואת ההכנסה הרעיונית מהמגרש שבבעלותה. 20. לאור האמור התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 21. הערעור על פסק דין זה בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום ממועד ההמצאה לצד המבקש. פסק הדין ניתן במותב חסר משהוזמן נציג עובדים ולא התייצב. הבטחת הכנסה