המצב המשפט בארה"ב ובאנגליה הטלת אחריות בנזיקין גם על חולה נפש, היא ההשקפה הנפוצה במדינות ארה"ב, מתוך שיקולים של תקנת הציבור ותוך התרחקות מדרישת האשם המסורתית שבדיני הנזיקין - AMERICAN JURISPRUDENCE V.53 P. 605.. המערער הפנה למספר פסקי דין שניתנו במדינות ארה"ב בטענה שאלו תומכים בעמדתו, כגון פסק הדין Cooperative Fire Insurance Ass'n v. Combs.162 V. 443;648 a.2d 857 (1994). אלא שבאותו מקרה, היה מדובר בעתירה של חברת ביטוח לסעד הצהרתי בשאלה אם עליה לשלם תגמולי ביטוח למבוטח שלה, שירה למוות באדם אחר, שעה שהיה במצב של אי שפיות, נוכח חריג בפוליסה הפוטר את המבטחת ממקרה הנובע במישרין או בעקיפין ממעשה מכוון של המבוטח. דהיינו, השאלה שעמדה לדיון הייתה אם יש מקום לשלול תגמולי ביטוח או הטבות כספיות ממי שגרמו במתכוון לפגיעה. בית המשפט קבע כי החריג לא חל מקום בו אדם לא מסוגל לשלוט בהתנהגותו, תוך שהוא מסתמך גם על כללי הפרשנות לפיהם יש ליתן פירוש צר לתניות פטור בפוליסה. איני סבור כי ניתן להקיש ממקרה זה, כמו מפסקי דין אחרים שעניינם בדיני הביטוח, על אחריותו של חולה נפש בנזיקין. דיני הביטוח לחוד ודיני הנזיקין לחוד. משהזכרנו את המשפט במדינות ארה"ב, נאמר מילים מספר על המצב המשפטי באנגליה. עמדנו על שלוש הגישות בדין האנגלי בסוגיה שבפנינו. הגישה המקובלת כיום היא זו שהובעה בפסק הדיןMorris v. Marsden [1952] ALLE.R. 925 כפי שסוכמה בHalsbury's Laws of England Vol 45(2) P. 240 ;Vol 30 P.724 Forth Ed. (London 1999; 1992) ולפיה אין לפטור את חולה הנפש מאחריות, אלא אם פעולתו הייתה אי רצונית ואוטומטית לחלוטין. זאת, בכל הנוגע לעוולה של תקיפה, ובצריך עיון באשר לעוולת הרשלנות. גם המחברים Salmond and Heuston בספרם - On The Law of Torts" 21Ed.P. 414 - 416 " מצביעים על העדר הלכה ברורה בנושא זה, אם כי ניתן לומר במידה של וודאות שאי שפיות אינה כשלעצמה בסיס לפטור בנזיקין, ונראה כי אין תחולה לכללי מק'נוטן בדין האזרחי. עם זאת, ייתכן ואי השפיות תהווה הגנה בעוולות המבוססות על כוונה מיוחדת או זדון, כמו נגישה. לא כך לגבי עוולות כמו תקיפה, גזל, לשון הרע, השגת גבול במיטלטלין או במקרקעין, שאז לא תעמוד למזיק הטענה שלא ידע כי המעשה שעושה הוא אסור. אך כאשר אי השפיות של המזיק היא כה קיצונית כדי כך שמנעה כל כוונה לבצע את המעשה נשוא העוולה, הרי שאין כלל אקט רצוני, ולכן לא תחול אחריות. כך, נזק שנגרם על ידי חולה אפילפטי או על ידי אדם אחוז קדחת חום או סהרורי בשנתו, אינו בר תביעה. ואילו כאשר בעוולת רשלנות עסקינן, הרי שיש לבחון את ההתנהגות של המזיק תוך התייחסות לכך שצפה או צריך היה לצפות, ולכן, טענת אי שפיות יכולה להיות רלוונטית כראיה לכך שהמזיק הלא שפוי לא צפה ולא יכול היה לצפות. התחום הנפשירפואהחולי נפשנזיקין