ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.9.09 אשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 10%. רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. הוועדה נשוא הערעור התכנסה מכוח פסק דין שניתן בהסכמה ביום 14.12.08 (בתיק בל 2057/08) ואשר קבע - "עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתתייחס לחוות דעתו המפורטת של ד"ר רפי טין מיום 22.10.06. הוועדה תתייחס באופן ענייני ומנומק לכל האמור בחוות דעת זו. הוועדה תזמן את המערערת וב"כ לדיון בפניה, תפרט ותנמק החלטתה". 2. לטענת המערערת, הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין - א. הוועדה התכנסה בהרכב שונה ולא באותו הרכב כפי שנקבע בפסק הדין. ב. הוועדה לא נימקה כנדרש מדוע אינה מקבלת את האמור בחוות דעת המומחה ד"ר טין. ג. הוועדה לא התייחסה לאמור בחוות הדעת של ד"ר טין בכל הנוגע להפעלת תקנה 15 בעניינה של המערערת. 3. לטענת המשיב, דין הערעור להדחות - א. תביעת המערערת התיישנה שכן המערערת הגישה נימוקי ערעור מפורטים לאחר המועד שלגביו ניתנה הסכמת המשיב. בהתאם להסכמת המשיב על המערערת היה להגיש נימוקי ערעור עד ליום 23.12.09 ואלה הוגשו רק ביום 20.1.10. ב. לטענת המשיב לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוועדה התייחסה לחוות הדעת מאת ד"ר טין ונימקה החלטתה. ג. המשיב נתנה הסכמתה להחזרת עניינה של המערערת על מנת שהוועדה תשקול בשנית עמדתה בנוגע להפעלת תקנה 15. הכרעה 4. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 5. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213). היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 6. משהוחזר עניינה של המערערת על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/0-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160). 7. באשר לטענת ההתיישנות, לא מצאתי בה כל ממש. בדיון ביום 10.1.11 עמדה ב"כ המשיב על טענת ההתיישנות. לטענתה, ניתנה למערערת אורכה להגשת הערעור עד לחודש דצמבר 2009, אולם נימוקי הערעור הוגשו רק בחודש ינואר 2010. 8. עיון בתיק מעלה כי ב"כ המערערת הגיש לבית הדין את כתב הערעור עוד ביום 22.11.09 וזאת לאחר שציין כי עותק קודם שהוגש לבית הדין הוחזר מאחר ולא צורף לכתב הערעור מכתב הדחיה מאת המשיב. ב"כ המערערת ציין כי פנה בכתב למשיב בנוגע להמצאת הפרוטוקול עוד בחודש נובמבר 2009 אך לטענתו לא נשלח אליו הפרוטוקול. ב"כ המשיב מסר כי הפרוטוקול נשלח ישירות לכתובת המערערת ביום 23.9.09, ולאחר פנייתו של ב"כ המערערת נשלח הפרוטוקול למשרד ב"כ המערערת. 9. בנסיבות העניין, משכתב הערעור הפורמאלי הוגש לבית הדין ביום 22.11.09, פחות מחודשיים ממועד המצאת ההחלטה, שהוא המועד הקבוע כיום בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) התשל"ז - 1977, ולדבריה נבע העיכוב בשל אי קבלת פרוטוקול הועדה לידיה, אין מקום לראות את המערערת כמי שאיחרה בהגשת הערעור (על אף שבמועד הרלוונטי עמדה תקופת הערעור על 30 יום ורק מחודש ינואר 2010 הועמדה התקופה על 60 יום). זאת ועוד, בהתאם להנחיות הפנימיות הנהוגות אצל המשיב, עובר לתיקון התקנות, לא היה המשיב מעלה טענת התיישנות ככל שהערעור הוגש לבית הדין תוך מועד של עד שלושה חודשים מיום קבלת ההחלטה. מאחר ומדובר בחוק סוציאלי ושעה שהוגש כתב הערעור הפורמאלי לבית הדין תוך ציון כי לא נמצאים בידי המערערת מלוא המסמכים, אין מקום להעתר לבקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת ההתיישנות. 10. לגופו של הערעור סבורה אני כי יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה ואפרט - מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה רשמה את תלונות המערערת. הוועדה ציינה בפרק סיכום ומסקנות: "בהתאם לבקשת בית הדין מיום 14.12.08 הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר טיין מתאריך 22.10.06 ובבדיקת וועדת ערר מתאריך 27.5.08 - המימצאים שתוארו ע"י ד"ר טיין כמעט זהים לממצאי הוועדה. הדילדול של השרירים של 25 ס"מ של הרגל האחת לשניה זה דילדול קל ולא בחומרה בינונית ולכשלעצמו לא מצדיק נכות. כמו כן, הצלקת לכשעצמה כ-10 ס"מ שלא דביקה לעומק וללא סימני גרד גם לא מצדיקה נכות נוספת. שינויים ניווניים במפרק פטלי פמורלי מפרק קטן כשלעצמם גם לא מצדיקים מתן נכות והם בהתאם לסעיף 35 (1) בין א' ל- ב'. אך מכלול הבעיות כולן ביחד מצדיק את הנכות שנקבעה בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1) (ב), לפיכך הוועדה לא משנה את החלטתה והחלטתו של ד"ר טיין מבחינת חומרת המצב לא מתקבלת ע"י הוועדה". 11. מקבלת אני את טענת ב"כ המערערת כי הנמקת הוועדה אינה עומדת בכללי הפסיקה בכל הנוגע לקביעה לגבי צלקת. בהתאם להלכה הפסוקה שעה שלמבוטח קיימת צלקת, על הוועדה הרפואית להתייחס בהחלטתה לשאלה אם הצלקת מכאיבה או מכערת, ואין די בהתייחסות לאחד משני המרכיבים האמורים (דב"ע נז' 01-70 יעקב בוגנים - המוסד (לא פורסם). במקרה דנן, הוועדה לא בחנה כלל האם הצלקת מכערת או מכאיבה. יתרה מכך, קביעת הוועדה כי ממצאיה כמעט זהים לממצאיו של ד"ר טין אינה מתיישבת עם האמור בחוות הדעת בכל הנוגע לצלקת. ד"ר טין ציין בממצאיו - "רגישות וכי ניתן להגיע ליישור מלא כאשר הדבר מלווה בכאב" קרי, ממצאי הוועדה לגבי הצלקת שונים מממצאיו. שונה הדבר בנוגע להגבלה התפקודית. הועדה אינה חולקת על הממצאים הפיזיים של ד"ר טין אלא רק על מידת ההשפעה על כושר הפעולה. מדובר בהחלטה רפואית של הוועדה שאין להתערב בה. 12. מאחר ועניינה של המערערת הוחזר כבר בעבר לוועדה עם הוראות והוועדה לא מילאה אחר ההוראות, הנני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש שיכלול בין היתר מומחה פלסטיקאי או לחילופין הוועדה תשקול להיוועץ עם מומחה פלסטיקאי או רופא עור. הוועדה תפעל בהתאם להוראות פסק הדין מיום 14.12.08, וכן תבחן את נושא הפעלת תקנה 15 בעניינה של המערערת תוך התייחסות לאמור בחוות הדעת של ד"ר רפי טיין מיום 22.10.06, ולמסמכים שיוצגו מאת המערערת בנוגע להפסקת עבודתה בשל מצבה הרפואי. המערערת ובא כוחה יוזמנו לטעון טענותיהם בפני הוועדה והוועדה תנמק החלטתה. 13. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 14. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אחוזי נכותנכותביטוח לאומי