להלן פסק דין בנושא איחור בהגשת ערר לועדה רפואית עליונה בביטוח לאומי: 1. בתביעה שבפנינו, מלין התובע על החלטת הנתבע מיום 08.09.09 שלא להעמידו בפני וועדה רפואית לעררים אשר תדון בערר שהגיש ביום 22/12/08 על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 27.06.06 (להלן: "הוועדה הרפואית"). התובע אינו חולק על עצם האיחור בהגשת הערר ונפקויותיו המשפטיות בהיבט זה, אולם לגישתו, חרף אותו איחור, משטעותה של הוועדה הרפואית יסודה בפגם משפטי הנוגע בשקלול אחוזי הנכות שביצעה ביחס אליו, הרי שטעה הנתבע בהחלטתו הנ"ל. התובע הפנה לפרוטוקול הוועדה הרפואית שטעתה, לגישתו, במובן זה שקבעה לו דרגת נכות כללית משוקללת בשיעור 61% בעוד שהנכון הוא לקבוע 71% נכות. 2. בכתב ההגנה שהוגש לבית הדין, עמדה ב"כ הנתבע על כך שלא נפל כל פגם בהחלטת הנתבע ביחס לתובע שלא להעמידו בפני וועדה רפואית לעררים וזאת מחמת השיהוי הניכר בהגשת עררו. בנוסף טענה, כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית בחישוב אחוז הנכות המשוקלל, שכן קיימים סעיפי ליקוי מנופים שאינם באים בחישוב הנכות המשוקללת. 3. במעמד הדיון שנערך בפני בית הדין, שב ב"כ התובע והבהיר כי לגישתו טעות הוועדה הרפואית יסודה בניפוי הנכות שנקבעה בגין פריט ליקוי כושר הראיה, תוך שהפנה לכך שתחילה נרשם בפרוטוקול הוועדה הרפואית 71% שתוקנו בכתב יד ל - 61% נכות. ב"כ הנתבע מצידה, חזרה על טיעוניה, תוך שהדגישה כי חוות דעת מומחה העיניים מיום 28.08.06 יושמה על ידי הוועדה הרפואית כלשונה וכדין. במעמד הדיון, המליץ בית הדין לתובע לשקול מחדש את תביעתו בין בשים לב לשיהוי כבד המשקל שבו הוגש הערר ובין בשים לב לעובדה שנראה לכאורה שהוועדה מושא התביעה פעלה בהתאם להוראות הדין. 4. בהודעתו לבית הדין מיום 11.11.10, שב ב"כ התובע והודיע כי עומד הוא על טענותיו בעניין הפגם המשפטי הנוגע בשקלול אחוזי הנכות שביצעה הוועדה הרפואית ביחס לתובע, תוך שהפנה ללוח קביעת אחוזי הנכות לפי חדות הראייה שבפריט 52(1) שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, ולדעתו נכותו של התובע בהתאם לקביעת מומחה העיניים בה נקבע חדות ראיה של 6/24 בשתי העיניים מתאימה לסעיף ליקוי 52(1)5ה המקנה לו 30% ולא 25% כקביעת הוועדה הרפואית, ועל כן - בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד - 1984, שיעור הנכות של 30% אינו מנופה בחישוב הנכות המשוקללת, מאחר ורק נכות שאינה עולה על 25% ניתן לנפותה בחישוב המשוקלל. בנוסף טען, כי השיהוי בהגשת הערר נבע בין היתר מהעובדה שמעולם לא הומצאה לו חוות דעת מומחה העיניים אלא רק במעמד הדיון בבית הדין, ועל כן בהעדר קבלת לידיו אותה חוות דעת, תקיפת החלטת הוועדה הרפואית, אשר בין היתר מתבססת על כך, הייתה בלתי אפשרית. 5. בהחלטה מיום 14.11.10 התבקשה ב"כ הנתבע להתייחס לטענות ב"כ התובע בהודעתו הנ"ל, ולהודיע והאם לדעתה אכן נפלה טעות בקביעת אחוזי הנכות בגין ליקוי בראיה כאמור בחוות דעת רופא העיניים, והודיעה כי לדידה לא נפלה טעות בקביעת אחוזי הנכות היות והבדיקה אליה הפנה התובע אינה קובעת בלעדית את אחוזי הנכות, תוך שחזרה על טענותיה בדבר דחיית התביעה מחמת השיהוי בהגשת הערר. 6. אשר לדעתנו - א. אין חולק על כך כאמור שעררו של התובע כנגד החלטת הוועדה הרפואית הוגש באיחור רב (החלטת הוועדה הרפואית ניתנה ביום 27.12.06 ואילו הערר הוגש ביום 22.12.08). סעיף 211 לחוק הביטוח הלאומי ( [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 שכותרתו "ערר על החלטת רופא מוסמך או פקיד תביעות" קובע לאמור: "(א) הרואה עצמו נפגע מהחלטת רופא מוסמך, בכך שקבע לו אחוז נכות רפואית שאינו מזכה בגמלה לפי פרק זה, רשאי לערור עליה לפני ועדה רפואית לעררים". תקנה 20 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד - 1984, שכותרתה "מועד להגשת ערר" (להלן: "התקנות") קובעת לאמור: "(א) תובע רשאי לערור על החלטת רופא מוסמך שקבע לו אחוז נכות רפואית שאינו מזכה בגמלה לפי פרק ו'2 (פרק ט להיום, ו.ש), תוך 30 ימים מהתאריך שבו נמסרה לו הודעה על ההחלטה". בית הדין אינו מוסמך להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות, אלא אם כן הוקנתה לו סמכות לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה (דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך א (2), 485). בהקשר זה נפסק, כי יש להבחין בין המועד להגשת תובענה - דהיינו מועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין, לבין מועד לעשיית פעולה במהלך המשפט בתובענה שכבר הוגשה. על פי ההלכה הפסוקה רק במקרה האחרון נתונה לבית הדין הסמכות להאריך מועד, כמתחייב מתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, ואילו במקרה הראשון ניתן, כאמור, להאריך מועד רק אם הדבר נקבע במפורש בחוק או בחקיקת משנה. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי "משקבע המחוקק מועד התיישנות קצר, ורצה לאפשר את הארכתו, הוא הסמיך לכך במפורש את בית הדין לעבודה (ראה סעיף 17(א) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958). ומשלא עשו כן במפורש המחוקק או מחוקק המשנה, על בית הדין לתת את הנפקות הנדרשת".ב(דב"ע לו/11-0 חיים בר אילן נגד המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 340, דב"ע נו/04-172, כוכבה ליקרי נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8/11/94; עב"ל 31/98 אליהו סולן נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 481). מכל מקום, מעבר לטענות המשפטיות, התובע לא סיפק כל הנמקה מדוע הוגש הערר על החלטת הוועדה הרפואית באיחור כה ניכר. לא קיבלנו את טענת התובע, לפיה משטעותה של הוועדה הרפואית יסודה בפגם משפטי הנוגע בשקלול אחוזי הנכות שביצעה ביחס אליו, הרי שהיה מקום להעמידו בפני וועדה רפואית לעררים. אנו דוחים גם את טענת התובע, לפיה משממצאי חוות דעת רופא העיניים שבהתאם לה נקבעה הנכות הומצאו לו לראשונה במעמד הדיון בבית הדין, הרי שעד מועד זה "תקיפת" החלטת הוועדה הרפואית הייתה בלתי אפשרית. ראשית, לא הייתה כל מניעה לפנות לנתבע ולקבל העתק מכל מסמך מתיקו ובכלל זה העתק מחוות דעת רופא העיניים. שנית, התובע הלין בעררו כנגד קביעת הוועדה הרפואית ללא שום קשר לממצאים שבחוות דעת רופא העיניים. ב. למעלה מן הנדרש, נציין כי גם לגופו של עניין לא מצאנו ממש בטענות התובע כנגד הועדה שעל קביעתה ביקש לערער. אשר לטענה בדבר הטעות בחישוב הנכות הרפואית, נאמר כי התקנות קובעות שהנכויות המנופות אינן נלקחות בחשבון לעניין קביעת אחוזי הנכות בנכות כללית, וזאת מכוח היותן נכללות בתוספת לאותן תקנות. באשר לפריט הליקוי בעניין הראיה אליו מפנה ב"כ התובע, עולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית, כמו גם מחוות דעת רופא העיניים מיום 28.08.06, כי לתובע נקבע 25% נכות בגין אותו ליקוי בהתאם לפריט ליקוי 52(1) 5 - ד לרשימת הליקויים, פריט ליקוי שאין חולק שהוא מנופה ואיננו נלקח בחשבון לעניין נכות כללית מכוח האמור בסעיף 29 לתוספת לתקנות. 7. אשר על כן אנו דוחים את התביעה שבפנינו. משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי - לא יינתן צו להוצאות. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. רפואהועדה רפואיתערר