פסק דין לפנינו תובענה להכיר בפגיעת הגב של התובע כפגיעה בעבודה, בין כתוצאה מארוע תאונתי שארע לתובע לגרסתו ביום 6.12.06 ובין עקב מיקרוטראומה. המל"ל דחה את תביעת התובע במכתביו מימים 1.1.08 ו-15.12.09. יצוין, כי התובע הגיש תחילה תביעה לענין הארוע התאונתי בלבד. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 27.5.09 התברר שהתובע טוען טענות לענין מיקרוטראומה ואולם הוא לא הגיש למל"ל תביעה בענין זה, ועל כן הוחלט להקפיא את הטיפול בתביעה עד אשר התובע יגיש תביעה לענין מיקרוטראומה והמל"ל יחליט בתביעתו זו. לאחר שהמל"ל דחה את תביעת התובע לענין מיקרוטראומה - התיק חודש, התובע תיקן כתב תביעתו ונוהל דיון הוכחות נוסף. העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- התובע יליד 28.5.79. התובע עבד כ-7 שנים בגרירת רכבים - תחילה כשכיר, ולאחר מכן כעצמאי בעל עסק לגרירת רכב בשם "גרר טורנדו". בעת עבודתו כשכיר, לא נדרש התובע כמעט לבצע עבודה פיזית ותקופה זו אינה רלוונטית לתביעה דנן. בעת היותו עצמאי, בתקופה מ-1.05 ועד 6.07, עבד התובע על רכב אשר גרר מכוניות בגרירת "חצי מתלה", דהיינו גרר בעל כבל קצר אשר מרים רק צד אחד של הרכב הנגרר. לגרסת התובע, במהלך תקופה זו הוא נדרש לדחוף את הרכבים על מנת לחברם לכבל של הגרר. גרסת התובע לענין האירוע התאונתי לגרסת התובע, ביום 6.12.06 הוא עבד במגרש של חברת "כלל וסע" ונדרש לגרור רכב מסוג רנו מגאן. מאחר ואסור היה להתניע את הרכב, התובע דחף את הרכב לכיוון הגרר ובזמן הדחיפה חש כאב חד בגבו ושמע "קנאק". התובע לא פנה לרופא מיידית אלא ניסה להתגבר על הכאבים בעזרת משכך כאבים ואף המשיך לעבוד בימים שלאחר מכן. רק לאחר 9 ימים, כאשר הכאבים לא חלפו, הוא פנה לרופאת משפחה שנתנה לו משככי כאבים מבלי לבדקו. לאחר זמן מה, משהכאבים לא חלפו, הפנתה אותו הרופאה לאורטופד. האורטופד הפנה אותו תחילה לצילומים, ומאחר ולא ראו דבר בצילומים, הפנה אותו לפיזיותרפיה עם חשמל. לאחר מכן, החליט התובע להחליף רופא משפחה, ורופאת המשפחה החדשה איבחנה שלתובע פריצת דיסק והפנתה אותו לאורטופד אחר אשר יעץ לו לבצע בדיקת CT. בבדיקת ה-CT שנערכה ביום 23.4.07 אובחנה לתובע פריצת דיסק. לענין טענת המיקרוטראומה לגרסת התובע, הרי שהוא עבד 7 ימים בשבוע, כ-12 שעות בכל יום וגרר כ-7 רכבים ביום. לגרסת התובע, בעת שגרר בגרירת "חצי מתלה" - היה עליו לדחוף פיזית את הרכב הנגרר על מתקן הגרירה של רכב הגרר. לטענת התובע, דחיפת המכוניות גרמה לו לפגיעה בגב על דרך המיקרוטראומה. עיקר טענות התובע - לגרסת התובע, הפגיעה בגב נגרמה לו עקב דחיפת רכב הרנו ביום 6.12.06 או לחילופין - פגיעה על דרך המיקרוטראומה בשל מאמצי דחיפת המכוניות לגרר, במהלך תקופת עבודתו כעצמאי. עיקר טענות הנתבע - התובע לא הוכיח כי נפגע באירוע תאונתי ואף ייחס את הפגיעה לאירוע תאונתי רק כחצי שנה לאחר הארוע הנטען. גרסתו של התובע מלאה בסתירות ואינה תואמת את המסמכים הרפואיים. התובע לא הניח תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה. דיון והכרעה לענין האירוע התאונתי אין אנו מקבלים את גרסת התובע לענין הארוע התאונתי וזאת ממספר טעמים:- התובע המתין לגרסתו 9 ימים עד אשר פנה לרופא לאחר הארוע, כאשר הוא המשיך לעבוד במהלך תקופה זו. אנו סבורים שאין זה סביר שאדם שעבר ארוע של פריצת דיסק ימשיך לבצע עבודה פיזית קשה ואף ימתין זמן רב עד אשר יפנה לטיפול רפואי. גם לאחר שהתובע פנה לטיפול רפואי, הוא לא דיווח על התאונה בעבודה ולא סיפר על ה"קנאק" שחש ושמע בעת שדחף את הרכב, בין אם לרופאי המשפחה שפנה אליהם ובין אם לאורטופדים. ענין זה אינו סביר והיינו מצפים, כי ידווח על כך לרופאים אליהם פנה מיידית. בחקירתו הסביר התובע, כי כשפנה לרופא (9 ימים לאחר האירוע הנטען) הוא לא ידע לשייך את כאבי הגב לאירוע התאונתי. טענה זו מחלישה אף היא את גירסתו של התובע, שכן יש לצפות שאדם ששמע "קנאק" בגבו, חש באותו רגע כאב חד שלא הרפה במשך מספר ימים -ידע לשייך את כאב הגב לאירוע. יתרה מזאת - על פי סיכום הביקור מיום 15.12.06 התובע סיפר לרופאה כי הוא סובל מכאבי גב כרוניים, כאשר "הפעם - כאבים 3 שבועות עם הקרנה לרגל שמאל" וזאת כאשר הארוע התאונתי הנטען ארע 9 ימים לפני הביקור אצל הרופאה. התובע בסיכומיו מתייחס לד"ר אינה קרבצוב רופאת המשפחה הראשונה אליה פנה ביום 15.12.06 וטוען, כי לא הבינה אותו בשל היותה ממוצא רוסי ובשל כך שאינה שולטת בשפה העברית. על מנת לתמוך בטענתו זו, מתייחס התובע לכך שאותה רופאה כתבה כי יש הקרנה לרגל שמאל, כאשר בפועל הייתה הקרנה לרגל ימין. איננו יכולים לקבל את טענת התובע בענין זה. הגם אם הרופאה טעתה ברישום הרגל לגביה היתה הקרנה, הרי שאין בכך על מנת ללמד על חוסר ידיעת השפה ועל כך שהיא "המציאה" את הטענות אשר נרשמו על ידה בסיכום הביקור (לענין הכאבים הכרונים ולענין הכאב שנמשך 3 שבועות). יתרה מכך, גם בביקורים אצל רופאים נוספים באותה תקופה לא דיווח התובע על התאונה בעבודה או על מקרה דחיפת הרכב, כאשר אין מחלוקת שרופאים אלו שלטו בשפה העברית. התובע הוסיף, כי רק חודשיים לאחר המקרה, הוא "ידע" לשייך בעצמו את הכאבים לאותו אירוע וזאת כתוצאה מההכוונה של ד"ר סגל - רופאת המשפחה השניה אליה הוא פנה. עם זאת יודגש, כי גם בשלב זה התובע לא ציין בפני הרופאים כי הכאבים הם פועל יוצא של אותו אירוע. הפעם הראשונה בה התובע טען בפני רופא כלשהו אצלו ביקר כי ארעה לו תאונה בעבודה הייתה רק בחודש יוני 07'. אם לא די באמור, הרי שגם יתר המסמכים הרפואים אינם מועילים לתובע. ביוני 07', עת ביקר התובע אצל ד"ר סגל (הרופאה שכיוונה אותו לאירוע התאונתי) הוא מסר לה כי הוא סובל מכאבי גב במשך 3 חודשים, וזאת על אף שלגרסתו, התאונה אירעה כחצי שנה עובר למועד זה. בפסיקה נקבע כי - "יש משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית שכן יש להניח שחולה שאושפז ימסור את העובדות הנכונות לגבי מצבו על מנת לזכות בטיפול הנכון". לאחרונה ניתן פסק דין ע"י בית הדין הארצי לעבודה בענין אמנון לוי שמתאים לענייננו. נפסק שם כדלקמן:- "על המערער מוטל הנטל להוכיח קרות לו אירוע תאונתי בעבודה. בית הדין האזורי סקר בהקפדה את הראיות שהביא המערער לפניו ומצא, כי אין בהן די להרמת הנטל. ואומנם, הצטברות של טעמים מבססת את מסקנתו של בית הדין האזורי. הראשון שבהם נוגע למסמכים הרפואיים. במסמך מיום שלמחרת האירוע אין אזכור של אירוע תאונתי בעבודה או כל התייחסות לעבודה, וכל שנרשם בו הוא "סיבת פניה- מחלה". רק במסמך מאוחר יותר מצוין, כי הכאבים הופיעו בעבודה, וגם זאת ללא ציון קרות אירוע תאונתי. ויודגש, אין מדובר כאן באירוע תאונתי של מה בכך. על פני הדברים מדובר באירוע שהיה כרוך במאמץ פיסי מיוחד". לאור האמור, העובדה שהתובע לא מסר את העובדות הרלוונטיות במשך חודשים לאחר הפגיעה מלמדת שגרסתו לענין הארוע - אינה אמינה. אם לא די באמור, הרי שהיו סתירות בין גרסת התובע בפנינו, לבין גרסתו בתצהירו וגרסתו בפני חוקר הנתבע. כך לדוגמא, בדיון ההוכחות הראשון בפנינו טען התובע "לא עבדתי בעקבות המקרה כ-10-11 חודשים". בדיון ההוכחות השני התברר, כי התובע עבד עד סמוך לפני הניתוח. כמו כן, תצהירו של התובע היה לאקוני וחסר ביותר, ורוב העובדות התבררו בפנינו רק בשלב החקירות הנגדיות. גם ענין זה מעלה חשש לענין מהימנותו של התובע. במסגרת סיכומיו מפנה ב"כ התובע לפסקי דין רבים ושונים. עם זאת, אין בפסקי דין אלו על מנת לסייע לתובע, שכן, השאלה העומדת בפנינו הינה שאלה עובדתית ולא שאלה משפטית. כמו כן, אין מחלוקת כי קיימים מקרים בהם בתי הדין קיבלו גרסאות עובדתיות של תובעים אשר לא תאמו לגמרי למסמכים הרפואיים של אותם תובעים - אך מדובר במקרים חריגים ולא בהלכה המנחה, כאשר בכל אותם מקרים בחר בית הדין להאמין לדברי התובעים שהיו בפניו, לאור הנסיבות הספציפיות של אותם תיקים. כפי שפורט לעיל - לא כך בענייננו. לענין המיקרוטראומה לגרסת התובע, כמות הגרירות שהוא מבצע ביום משתנה, כאשר ישנם גם ימים בהם הוא כלל לא גורר רכבים. בממוצע מבצע התובע 7 גרירות ביום, כאשר לגרסתו, הוא נאלץ לדחוף את הרכב הנגרר במשך 10-20 דקות כל פעם על מנת להעלותו לגרר. התובע בעדותו העיד, כי לא כל הרכבים מחייבים גרירה, אלא רק כ-50%-60% ומכאן, שעליו לדחוף רק כ-4 רכבים ביום. לטענת התובע, יש מרווחים בין גרירה לגרירה שיכולים אף להגיע ל- 4 שעות. בהקשר זה יצוין עוד, כי לא סביר בעיני בית הדין כי גרירה של רכב באופן אותו תיאר התובע אכן ארכה בין עשר לעשרים דקות, אלא ארכה מספר דקות בלבד. בהקשר זה יצוין, כי התובע הבהיר שהגרירות אליהן התייחס בעדותו כמפורט לעיל אינן גרירות מסוג חילוצים בהן נדרשת עבודה פיזית רבה יותר, אלא לגרירות סטנדרטיות. יצוין, כי התובע אף הוסיף, שדחיפות הרכבים היו שונות מפעם לפעם - לדבריו "עולם הגרירה זה עולם דינמי, כל גרירה שונה ... יש שוני בלדחוף רכב בירידה ובעליה". בכל מקרה, בניגוד לפסיקה אליה הפנה ב"כ התובע, הרי שבמקרה דנן, התובע לא הצליח להוכיח לנו כי "התנועות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר". ההלכה הפסוקה קבעה, כי ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה מקום בו התקיים ביצוע רציף ומתמשך של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה . במקרה דנן לא הוכח ביצוע רציף או ביצוע מתמשך של אותה תנועה, כמפורט לעיל. סוף דבר מכל המפורט לעיל - תביעות התובע בפנינו נדחות. לענין הארוע התאונתי - גרסת התובע אינה אמינה בעניינו, הן לאור העובדה שהתובע עצמו לא שייך את פגיעת הגב לארוע דחיפת רכב הרנו סמוך למועד התאונה הנטענת והן לאור האנמנזות הרפואיות השונות, מהן עולה, כי התובע כלל לא הלין על תאונה בעבודה במשך כחצי שנה לאחר הארוע הנטען. יתרה מכך, התאריכים המופיעים במסמכים הרפואיים השונים הינם בסתירה לטענת התובע כיום לענין מועד קרות התאונה. טענת התובע כי "אינו זוכר תאריכים" כאשר נחקר לענין הסתירות בין המועדים המפורטים בתצהירו לבין המסמכים הרפואים אינה סבירה בעניינו ומלמדת על חוסר מהימנותו של התובע. לענין המיקרוטראומה - הרי שהתובע לא הוכיח כי ביצע תנועות רצופות ומתמשכות כפי שנדרש על פי הפסיקה. התובע היה מבצע בערך 4 פעמים ביום תנועה מאומצת של דחיפה במשך מספר דקות ולאחר מכן נח זמן רב. פעולות אלו אינן מקימות תשתית למינוי מומחה לענין מיקרוטראומה. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהכרה בתאונת עבודההכרה בכאבי גב כתאונת עבודהתאונת עבודה