בית המשפט פסק כי על חברת הוט לפצות את התובעים בסכום של 2,000 ₪ עבור עוגמת הנפש והוצאות שהיו לתובעים בעקבות התנהלות חברת הוט.להלן פסק דין בנושא תביעה נגד חברת הוט:פסק דין 1. במהלך הדיון התברר, שהתובע וענייניו מנוהלים על ידי אפוטרופסותו התובעת ולכן מתייחסות עובדות כתב התביעה בלשון רבים ולא בלשון יחיד וכך יתייחס בית המשפט גם בפסק דין זה. התובעים הגישו תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 11,327 ₪, הכולל בחובו: החזר תשלום שנגבה ביתר בסך של 577 ₪, הוצאות שונות בסך של 750 ₪ וכן קנס מרבי עבור הטעיית צרכן, הסתרת פרטים מהותיים בעסקה, אי קיום הסכמים בסך של 10,000 ₪. תביעה זו עניינה בטענות של הטעיית צרכן, אי עמידה בהסכמים, עשיית רווחים שלא כדין, ניצולה של הגב' גילה, שהינה אישה מבוגרת בת 75 שנים (להלן: "גילה"), תוך עשיית פעולות בחשבון בניגוד לרצון בעלי החשבון ולא החזירה כספים - למרות שהתחייבה לעשות כן - זאת בהסתמך על העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה ואשר עיקרן מובאות להלן: א. בחודש דצמבר 2009, פרסמה הנתבעת באמצעי התקשורת מבצע, שבו היא מזמינה את קהל לקוחותיה ליהנות משירותים נוספים של הרחבת מסלולי צפייה ושרותי קו טלפון - זאת ללא חיוב נוסף למשך 3 חודשים ולאחר 3 חודשים על פי סיכום יעמוד החיוב ע"ס 158 ₪ עבור הכבלים וסך של 59 ₪ לקו טלפון - כל זאת בקיזוז כ-2000 דקות חינם שהובטחו (ראה טופס ההתקשרות בנספח א' שצורף לכתב התביעה). איש מכירות מטעם הנתבעת בשם עומר לביא, התחייב כלפי התובעים, לבטל קו הטלפון שלהם בחברת "בזק" (להלן: "בזק") וזאת במקביל להפעלת השרות של חיבור קו טלפון מטעם הנתבעת. בפועל, לא בוטלו מעולם חשבונות הטלפון בבזק וכתוצאה מכך, נאלצו התובעים לשלם חשבונות כפולים: הן לנתבעת והן לבזק. ב. בחודש פברואר 2010 - לאחר זמני המתנה ארוכים ולאחר שלתובעים נותקו השיחות עם מחלקת השירות של הנתבעת, הובטח להם לתקן את הטעות ולהשיב להם כספים בזיכוי בחודש שלאחר הפניה, קרי בחודש מרס 2010. בחודש מרס לא רק שהנתבעת התעלמה מהתחייבויותיה להחזר התשלום אלא חייבה בסכום מופרז של 259.22 ₪. בחודש אפריל שוב פנו אל הנתבעת בבקשה לתקן טעות זו וביקשו לעמוד על החיוב המוסכם של 158 ₪ ולבטל את קו הטלפון, לאור העובדה שהם עדיין מחוברים - דבר הגורם לתשלום כפול. בחודש זה, גם ביקשו התובעים מחברת האשראי לבטל את החיובים המופרזים והכוזבים. ג. בשיחות נוספות, שניהלה התובעת עם מנהל השירות הסתבר לה, כי הוזמן עבורה - באופן חד צדדי וללא כל בקשה - עסקה שונה, שהתובעת כלל לא הייתה מודעת לה. בעקבות כך, ניהלה התובעת שוב מספר שיחות והובטח לה לקבל החזר מלא של תשלום בעבור כל אותם חיובים שנגבו ללא הסכמתה ובאופן כזה, הגיע לתובעת זיכוי בסך של 450 ₪. ד. בחודש יוני 2010 הגיע טכנאי מטעם הנתבעת אל ביתה של התובעת ולקח את ציוד התשתית, קווי הטלפון ואת הממיר החכם ובמקומו הציבו ממיר רגיל ואף סוכם שהתשלום המגיע לתובעת יוחזר לה תוך 14 ימים. למרות ההבטחות, לא הוחזר הסך הנ"ל ובמקום זאת, שוב קיבלה התובעת חשבון חיוב על סכום מופרז - שלא על פי הסיכום ושוב נגבה סך של 262 ₪ ללא אישור ובניגוד למוסכם וכך גדל הסכום שהיה על הנתבעת להשיב לתובעים מסך של 450 ₪ לסך של 577 ₪. למרות שהסכומים לא הוחזרו לתובעים, שלחה הנתבעת התראה בה נדרשה התובעת לשלם הפרשים בסך של 106.77 ₪. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך ומפורט, בו נטען שיש לדחות את תביעת התובעים, משום שהיא פעלה כדין, סיפקה שירות מקצועי, יעיל ואדיב ועמדה בכל התחייבויותיה ובין היתר גם מעלה את הטענות הבאות: א. א) התביעה מנוסחת על דרך ההגזמה וההקצנה וכך גם תואם סכום התביעה המופרז וחסר הבסיס. ההתקשרות מול הנתבעת נעשתה על ידי התובע במנוי הרשום על שמו וביום 30.12.09 הצטרף התובע לשירותי הטלוויזיה והטלפון במסגרת המבצעים: "צימרים ויחידות סמך" ו-"3 חודשים ראשונים חינם בשירות הטלפון" כנגד תשלום דמי מנוי מופחתים וזאת בתמורה להתחייבותו להישאר מנוי על שירותים אלו למשך שנה (ראה האמור בסעיפים 2.2 ו- 3.2 לכתב ההגנה). ב) עוד נטען בכתב ההגנה, שבמעמד הזמנת המבצעים ולבקשתו של התובע, סופק לו ממיר מקליט וביום 31.12.09 התקבלה פניית התובע בקשר עם הוספת קו טלפון נוסף ובהתאם לבקשתו זו, התקינה הנתבעת קו טלפון נוסף בבית התובע. עם חיבור התובע לשירותים על פי המבצע התקשר התובע שוב ובהתאם לבקשתו יצרה עבורו הנתבעת מנוי נוסף ודאגה לסגירת המנוי הראשון וכתוצאה מניתוק המנוי ועקב טעות מיחשובית שאירעה בשגגה, חויב התובע בעבור החזר שווי הטבה בסך של 353 ₪ וזאת בנוסף לדמי המנוי החודשיים. ביום 18.2.10 התקבלה פניית התובעת והלינה על החיוב השגוי ובעקבות כך דאגה הנתבעת לזכות את חשבון התובע בסך של 353 ₪ ביום 25.3.10. ג) כחצי שנה לאחר ההתקשרות עם התובע (23.5.10) קוימה שיחה טלפונית עם התובעת ומאחר ובשיחה זו התכחשה לגבי חלק מהשירותים שהוזמנו על ידי התובע, לכן עוד בטרם הגשת התביעה, החליטה הנתבעת - לפנים משורת הדין - לזכות את התובע בסכום של 660.20 ₪. ב. לטענת הנתבעת, מעלה התובעת לראשונה בכתב התביעה את העובדה שמונתה יחד עם גילה כאפוטרופסית לתובע ועם זאת נטען, כי משהובאו לידיעת הנתבעת נסיבותיו הרפואיות של התובע, אזי לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב בחרה הנתבעת לזכות את חשבון התובע בגין החיובים על קו הטלפון הנוסף והממיר המקליט בסך כולל של 344.84 ₪. בנוסף לכך, ניתנה לתובעים, כמחווה שירותית הטבה של חודשיים ללא תשלום דמי מנוי עבור שירותי הטלוויזיה והטלפון ואף בוצע זיכוי על חיובים שבוצעו בגין שירות VOD בסך של 52,36 ₪. באופן כזה, זוכו התובעים בסך הכל בסכום של 660.20 ₪. ג. ביום 23.5.10 פנתה התובעת לראשונה בקשר לחיובים הכפולים וביום 22.7.10 ביקשה התובעת להתנתק מהשירותים וכתוצאה מכך, נותקה התובעת ביום 29.7.10 מהשירותים והציוד נאסף ביום 5.8.10 ויומיים לאחר מכן, הפסיקה הנתבעת לחייב את חשבון המנוי. 3. א. מכתב ההגנה עולה, שהנתבעת נהגה פעמים מספר עם התובעים לפנים משורת הדין, ותוך כדי מחוות של רצון טוב אף זיכתה את חשבון המנוי מפעם בפעם בסכומים כפי שנטענו בכתב ההגנה. כל המחוות וזיכויי החשבון לפנים משורת הדין, היו נמנעים אילו הייתה הנתבעת נוהגת מתחילת רישום המינוי בזהירות ומבררת מה מעמדו של המתקשר עמה בהסכמים. כמו כן, עלי גם לציין כי הנתבעת הייתה חוסכת מעצמה את כל המחוות והזיכויים אם הייתה מקפידה ברישומי החישובים, שכן גם אליבא דדברי הנתבעת, זוכה חשבונם של התובעים בסכומים שונים: "כתוצאה מניתוק המנוי ועקב טעות מיחשובית שאירעה בשגגה חויב התובע בעבור החזר שווי הטבה..." (ראה סעיף 3.5 לכתב ההגנה). על התנהלות זו של הנתבעת, מלינים התובעים בשניים אלה: ראשית, התקשרות עם התובע שהיה והינו חסוי תחת אפוטרופסותה של התובעת ושנית, טעויות מיחשוביות אצל הנתבעת אשר גרמו בשגגה לחיובים מיותרים. ב. אני מקבל את טענות התובעת, שאכן ההתנהלות הנתבעת בהתקשרות בה קא עסקינן, הייתה מלכתחילה התנהלות אשר גרמה לתובעים לנהל שיחות עם נציגי הנתבעת, לכתוב מכתבים ולבזבז את זמנם בניהול ההתחשבנות ביניהם לאור העובדה שחשבון התובעים חויב בסכומים שלא היה צריך לחייב וגם אם חיובים אלה בוצעו בטעות - אין עובדה זו מאיינת את הטרדה והטרחה שהיו מנת חלקה של התובעת במקרה הנדון. ג. כפי שמצינו, טענות התובעים מתמקדות בתקינות פעולותיה של הנתבעת בכל הקשור בחיובי סכומים שלא כפי שהוסכם ומדי פעם חייבה הנתבעת בסכומים גבוהים יותר מאלו עליהם הוסכמו. ההתקשרות הייתה בין הנתבעת ובין התובע ובפועל חויב חשבונה של גילה - שלא הייתה צד לאותה התקשרות (ראה חשבוניות ע"ש גילה אשר צורפו לכתב התביעה). מנספחים ד', ה', ו' אשר צורפו לכתב התביעה עולה, שאכן הנתבעת חייבה בסכום העולה על הסכום המוסכם וכתוצאה מכך, החליטה הנתבעת להשיב לגילה את ההפרש. אינני סבור שבעצם החזרת ההפרש יצאה הנתבעת ידי חובה, משום שהיה על הנתבעת להקפיד שמלכתחילה לא לחייב מעל הסכום המוסכם. ד. א) אין חולק כי ביום 20.2.08 - לפני מועד ההתקשרות בין התובע ובין הנתבעת - הוצא על ידי בית משפט השלום לענייני משפחה בראשל"צ צו מינוי אפוטרופוס לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק") לפיו מונו גילה והתובעת להיות אפוטרופסים על התובע שהוכרז כחסוי (ראה נספח יא' שצורף לכתב התביעה). נציגת הנתבעת, הגב' עדי ולוורט, אישרה בבית המשפט כי התובע הוא זה שהתקשר עם הנתבעת ולבקשתו הוספו השירותים וכי באותה עת לא ידעה הנתבעת וגם לא יכלה לדעת אם המתקשר מעבר לקו הוא חסוי (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 15 ואילך). אינני מקבל טענה זו. אם הנתבעת מחליטה לבצע עסקאות טלפוניות, עליה לברר היטב את כל הפרטים מיהו זה ואיזהו האדם המבקש לערוך עמה עסקה, שכן לא רק חסוי יכול לעמוד מולה מעבר לקו אלא יכול גם להימצא קטין החפץ להתקשר בשם הוריו (וללא ידיעת הוריו) בקבלת חבילת שירותים זו או אחרת והאם התקשרות מעין זה - קטין או חסוי - יכול באמת לחייב את בעל החשבון? התשובה שלילית ואם כך נהגה הנתבעת להתקשר במקרה זה, מבלי לברר לאשורו את מצבו המשפטי של המתקשר - עליה לשאת בתוצאות, משום שהתקשרות עם חסוי - לאו התקשרות היא. ב) לא הוכח בפני, כי התקשרותו של התובע נעשתה באישור האפוטרופוס ומכל מקום, התובעת מכחישה עובדה זו ולכן, יש לבחון האם יש תוקף לפעולות שנעשו על ידי התובע - החסוי ללא אישור האפוטרופוס. סעיף 2 לחוק הנ"ל קובע, כי כל אדם כשר לפעולות משפטיות זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית המשפט ועל פי סעיף 8 לחוק הנ"ל, רשאי בית המשפט להכריז על אדם כפסול דין אם ...אינו מסוגל לדאוג לענייניו. ובסעיף 9 לחוק נקבע, שאם הוכרז אדם כפסול דין - טעונה כל פעולה משפטית שלו הסכמת נציגו. לא הוכח, שהייתה הסכמה להתקשרות זו או לחיוב חשבון של צד ג' - ללא הסכמת אותו צד ג'. 4. סוף דבר, לאור העובדות אשר הובהרו בכתבי הטענות ובטיעונים בבית המשפט ולאחר עיון במסמכים שהוגשו לבית המשפט, אני קובע כי במקרה זה התנהלות הנתבעת כלפי התובעים אכן גרמה לחיובי יתר, שלא על פי המוסכם - דבר אשר גרם לתובעת עוגמת נפש, בזבוז זמן על ידי התכתבויות ופניות רבות אל הנתבעת. הסכום הראשוני שהיה על התובעים לשלם הוא סך 151 ₪ (ראה נספח 1 שצורף לכתב התביעה) ועם התנהלות תקינה - לא הייתה סיבה לחייב ביתר, כפי שאכן חויב החשבון וכפי שעולה מהודעות הזיכוי שהעבירה הנתבעת ואם תוסיף לכך את ההתקשרות עצמה, שהייתה בנסיבות אלה בלתי זהירה, שכן ההתקשרות בוצעה טלפונית מבלי לבדוק מה מצבו המשפטי של המתקשר מעבר לקו ובנוסף לכך, מתברר שהנתבעת החתימה את התובע על מסמכים בעת שהחותם היה חסוי. (ראה נספח 1 שצורף לכתב ההגנה) אזי לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע כי על הנתבעת להשיב לתובעים את הסכום שעדיין נגבה ביתר - סך של 225 ₪ (סכום גביית היתר של 520.91 ₪ בניכוי הזיכוי בסך של 295.64 ₪) וכמו כן, בשל הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע שעל הנתבעת לפצות את התובעים בסכום של 2,000 ₪ עבור עוגמת הנפש והוצאות שהיו לתובעים בעקבות התנהלות הנתבעת. בקבעי את הסכומים הנ"ל, ער אנוכי לעובדה כי במהלך פניות התובעת אל הנתבעת, אכן זוכה החשבון מדי פעם בסכומים שונים, ברם אני קובע כי מלכתחילה היה על הנתבעת להימנע מלחייב בסכומי יתר ואין לכנות החזרת סכומים שנגבו ביתר כמחווה אלא כזכות התובעים לקבל חזרה את הסכומים שמלכתחילה לא היו צריכים לשלם. על כן, בסופו של יום, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,225 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 12.7.10 - ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית, משום שהראיות מוכיחות כי גילה אישרה - גם אם בדיעבד - טלפונית את ההזמנה המקורית שעמדה ע"ס 151 ₪ ובכך יש לראות, למעשה הסכמת האפוטרופוס לפעולת החסוי - אם כי התברר, כפי שפורט לעיל, שהנתבעת חרגה מאותן הסכמות וגבתה תשלומי יתר (ראה גם האמור בסעיף 2.3 לכתב התשובה של התובעים - כתשובה לכתב ההגנה של הנתבעת. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. טלויזיה