פיצוי מהוט על הפסד ימי עבודה

פסק דין 1. א. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת בה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 5,060 ₪, הכולל בחובו: בזבוז 20 שעות עבודה אשר הושקעו, בין היתר, בהתכתבויות, שיחות טלפוניות וטיפול בתביעה משפטית, כאשר עלות כל שעת עבודה היא 253 ₪. ב. הנתבעת אמנם הגישה כתב הגנה, אך מי מטעמה לא התייצב לדיון, לכן שמעתי את טענות התובע ולמרות שנציג מטעם הנתבעת לא התייצב לדיון, בכל זאת היה בדעתי לבדוק את עובדות כתב התביעה ובמיוחד את הסעד המבוקש על ידי התובע ולהחליט האם הוכיח התובע הסעד המבוקש. 2. התובע היה מנוי אצל הנתבעת משנת 2001 עד יולי 2008 וביולי 2008 עבר לחברה אחרת. ביום 4.8.08, לאחר פגישה עם נציגי הנתבעת חזר להיות מנוי אצל הנתבעת ובמסגרת פגישה זו הובטח לתובע, שיוחזר לו מייד תשלום הקנס בשל העברה לחברה האחרת - אותו ישלם התובע עקב הפסקת ההסכם עם החברה האחרת. התובע טוען, שלמרות הבטחת נציגי הנתבעת, הוחזר לו התשלום רק כשנה לאחר ההתחברות מחדש לנתבעת, אך גם זאת לאחר שיחות טלפון ואמצעים רבים שהשקיע, כגון: שליחת פקסים, בקשה מהנתבעת לקיים הבטחותיה ובחיפוש אחר הוכחות שנדרש להמציא לנתבעת. עוד בטרם הגיש התובע את כתב התביעה, ביקש הוא מהנתבעת לקבל פיצוי עבור טרחתו והתובע גם נקב מה הפיצוי הנדרש על ידו - כמפורט בסעיף 1.5 לכתב התביעה. 3. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה, בהיותה מוגזמת וחסרת בסיס ומעלה בכתב ההגנה את טיעוניה על השתלשלות העניינים, כפי שהיא ראתה אותם בהתכתבויות עם התובע. עוד טוענת הנתבעת, כי גם אם הסכום הועבר אליו מאוחר, גם אז אין מקום להעניק לו את סכום התביעה, משום שהתובע לא הוכיח אילו נזקים נגרמו לו כתוצאה מהאיחור בהעברת הכספים - מה עוד שבמהלך ההתכתבויות הציעה הנתבעת לתובע, כמחווה, הצעות שונות והתובע סירב לקבלן. 4. א. אני מקבל את טענת התובע, שאין צורך להמתין שנה על מנת להחזיר סכום, במיוחד כאשר הסכום אינו גבוה ובמיוחד כאשר הובטח לתובע כי ההחזר יבוצע תוך זמן סביר. אני גם מקבל את טענות התובע, שעצם הפניות לקבלת הסכום שהובטח לו, גרמו לו בזבוז זמן, אך עם זאת, אני קובע כי אין בין טיעוני התובע ובין הסכום שנתבע על ידו בתביעה זו ולא כלום. התובע טוען, כי בשל רשלנות הנתבעת הוא בזבז מזמנו ולהערכתו מגיע לו פיצוי בסך של 5,060 ₪ על פי החישוב שציין בכתב התביעה. ב. התובע הגזים - וכלל לא הוכיח כי לצורך ההתכתבויות או הטלפונים הוא בזבז 20 שעות עבודה ואני לא מקבל טענה בלתי מוכחת זו. היות והתובע "בנה" תביעתו על הפסד 20 שעות עבודה, הרי כפועל יוצא מכך הגיע לסכום של 5,060 ₪, יען כי התובע העריך עלות שעת עבודה שלו לסך של 253 ₪ (253X20). ג. ראיתי את ההתכתבויות שצרף התובע לכתב התביעה וגם אם תוסיף לכך את השיחות הטלפוניות, אני לא מקבל את הטענה שהתובע בזבז 20 שעות. התובע לא הוכיח כלל מה מספר שיחות טלפון ניהל עם הנתבעת, כמה ערכה כל שיחה. מעדותו בבית המשפט עולה, שהוא ניהל לפחות 10 שיחות, כאשר שיחה ממוצעת הייתה בת 40 דקות (עמ' 1 לפ', ש' 23-24). גם אם הייתי מקבל טענה זו כטענה נכונה ומוכחת - והטענה לא הוכחה - גם אז אם כל שיחה הייתה בת שעה הרי שלכל היותר בזבז התובע 10 שעות, ברם כל שיחה לא הייתה בת שעה אחת אלא כ-40 דקות ולכן חישוב קל מראה לנו כי לכל היותר ניהל התובע שיחות של שבע שעות בקירוב - וגם זאת לא הוכיח התובע. ד. כפי שעולה מההתכתבויות של התובע, הרי שהמכתבים נשלחו לאחר שהתובע קיבל את ההחזר הכספי, שכן באותם מכתבים מלין התובע על העיכוב שחל בהחזר הכספי. הנתבעת השיבה לתובע על המכתבים ששלח ולכן גם הנתבעת הקדישה מזמנה על מנת להשיב לתובע: א) התובע לא הוכיח מה עבודה, מה התכתבות ניהל עם הנתבעת או מה שיחות ניהל עמה לפני שהיא השיבה לו את הסכום, אלא צירף מכתבים לאחר שכבר קיבל את ההחזר ולכן, אם התובע בחר להשקיע מזמנו להתכתב בדבר הפיצוי המגיע לו עבור האיחור בהעברת התשלום - הרי שבאופן כזה יכול היה להמשיך ולהתכתב במשך שנים - משנת 2008 ועד יום הגשת התביעה ומדוע במקרה כזה, כאשר התובע מחליט לכתוב כמה שיותר מכתבים על הנתבעת לפצות את התובע בגין הזמן שהוא מבזבז עבור כתיבת מכתבים אלה? ב) בתאריך 19.8.09 - מועד בו קיבל התובע את ההחזר - שלח התובע מכתב אל הנתבעת, בו ציין כי התשלום המובטח הוחזר לו עכשיו, שנה לאחר ההתחברות לנתבעת וזאת לאחר טלפונים רבים וטרחה רבה. במכתב זה, אף ביקש "להכתיב" לנתבעת מה פיצוי עליו לקבל - הוא הפיצוי המפורט גם בסעיף 1.5.1 לכתב התביעה. בסיפא למכתב זה, גם טרח התובע לציין, בהגינותו, שבחודש האחרון חל שיפור מהותי במערך שירות לקוחות של הנתבעת דבר מבוטא במעקב אישי של נציגי השירות, לרבות עדכון הלקוח בהתקדמות הטיפול ועוד. ג) ביום 13.9.09 נענה התובע במכתב הנתבעת. כאן מציינת הנתבעת, כי בתאריך 12.10.08 פנה התובע לראשונה לבירור בנוגע להחזר קנס יציאה והוסבר לו, שעל מנת לקבל ההחזר עליו לשלוח את חשבונית החברה האחרת אשר בה מצוין גובה הקנס. החשבונית הנ"ל התקבלה אצל הנתבעת ביום 2.12.08 והנתבעת אף מציינת, כי חל עיכוב בהחזר הקנס ששוויו 400 ₪ ובתאריך 26.7.09 בשיחה שניהלה נציגת הנתבעת ניתן זיכוי של חודש וחצי מדמי המנוי החודשיים בשירותי הטריפל וסך החזר השווי הוא 413.67 ₪. ד) ביום 12.8.09 ועל פי בקשת התובע, שוחחה נציגה בכירה בשרות הלקוחות של הנתבעת עם התובע ובשיחה זו העלה התובע טענה כי מגיע לו פיצוי עבור הזמן שהשקיע בשיחות חוזרות עם מוקד השירות- זאת למרות שנושא ההחזר הוסדר. נציגת השירות הציעה לו כמחווה פיצוי על העיכוב בהחזר הכספים באמצעות זיכוי כספי של חודש בדמי המנוי, אך התובע לא הסתפק בפיצוי זה אלא התנה הפיצוי במתן שירותים, כאמור לעיל. מאחר ונציגת הנתבעת ראתה בפיצוי המוצע, פיצוי הוגן ומאחר והתובע סירב לקבל הצעת הפיצוי הוצע לתובע פיצוי חלופי של שובר זוגי לארוחת ערב, אך גם הצעה זו נדחתה על ידי התובע. ה) ביום 4.11.09 שוב פנה התובע אל הנתבעת ושוב הזכיר את עניין האיחור בתשלום ואת הזמן שהשקיע ושוב ביקש את הפיצוי כמו שהוא ראה אותו, קרי חבילת שירות נוספת, כאמור באותו מכתב. במכתב זה אף ציין התובע, שאם הנתבעת תתקשה במתן הפיצוי באמצעות השירות - הוא מוכן להסתפק בפיצוי כספי של 1,000 ₪, אך בעת הגשת התביעה החליט לתבוע פי 5 מסכום זה. ביום 8.10.09 הודיעה הנתבעת לתובע, שאין היא מוכנה לקבל הצעתו והיא עומדת על הצעתה הקודמת. 5. א. לתובע אכן מגיע פיצוי עבור עצם העובדה, שהנתבעת לא יכולה להבטיח החזר תשלום ולהשהות את החזרת התשלום למשך שנה, ברם הפיצוי חייב להיות סביר, מידתי וביחס ישיר עם הנסיבות ואין מקום להגזים בתביעת סכומים ולנקוב בשעות עבודה שרירותיות מבלי להוכיחן ובלבד להגיע לסכום המוגזם, כפי שהגיע התובע. כפי שכבר ציינתי לעיל, עצם ההתכתבות לקבל פיצוי - כפי שהוא הכתיב זאת לנתבעת - לא מצדיק קבלת הסעד המבוקש על ידי התובע. ב. לאמור לעיל עלי גם להוסיף, כי התובע תבע עבור 20 שעות עבודה לפי עלות של 253 ₪ לשעה וזאת בהסתמך על הוראות 13.9.2 של החשב הכללי ליועץ 2. התובע לא הוכיח שהוא יועץ, הוא לא הוכיח מה תחום עיסוקו ולא הוכיח שהוא עונה על התנאים של היועץ הנזכר בסעיף 1.2 להוראות "יועצים לניהול (מקצועות שונים) - תעריפים לתשלום" (שצורף לכתב התביעה) ושהעלות היא 253 ₪ לשעה והוא לא הוכיח כי בשלב כלשהו של מתן הייעוצים שלו הוא אכן גבה סכום כזה מלקוחותיו. 6. סוף דבר, הגם שנציג מטעם הנתבעת לא התייצב לדיון בבית המשפט, הרי שאין להתעלם כלל מהאמור בכתב ההגנה ולאור הנימוקים שפורטו לעיל ומאחר והתובע אכן חיכה שנה עד שהנתבעת החזירה לו את ההחזר המובטח והיות והנתבעת גם אישרה עובדה זו ואף הייתה מוכנה לפצות בשל כך את התובע, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 500 ₪ - פיצוי הנראה לי סביר והולם את הנסיבות והכולל גם הוצאות משפט - בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מהנימוקים שפורטו לעיל. פיצוייםטלויזיה