בית המשפט פסק כי הוט לא פעלה כראוי להבהיר את תנאי ההתקשרות לתובעים ופסק פיצויים. להלן פסק דין בנושא פיצוי כספי ללקוחות הוט: פסק דין בפני תביעה כספית על סך 30,000 ₪, גבול סמכותו של בית משפט זה. התובעים טוענים בכתב תביעתם כי היו מחוברים כמנויי הנתבעת 1 לצורך שירותי טלוויזיה בכבלים והתנתקו מהם. בשלב מסוים ביקשו להתחבר שנית לשירות. כאשר הגיע נציג הנתבעת 1 להתקין את הכבלים בביתם, טוענים כי התעקש להתקין גם מכשיר טלפון ואינטרנט בשירות הנתבעת וכן חייב את התובעים בסך של 200 ₪ עבור כך. התובעים טוענים כי לא קיבלו את ערוצי הטלוויזיה שהובטחו להם, סבלו משירות לקוי ו"טרטור" וכן לטענת התובעים החזירו לנתבעת 1 חמישה ממירים בעוד זו טענו כנגדם כי הוחזרו רק שלושה. התובעים מציינים כי התובע 2 הינו נכה 100% והשירות הלקוי לו "זכו" מהנתבעות לא הוסיף למצבו הבריאותי הקשה. הנתבעות הגישו כתב הגנה ארוך ומפורט ובו טענו תחילה למחיקתה של הנתבעת 2 מהתביעה נוכח היעדר יריבות בינה לבין התובעים והיותה שכירה של הנתבעת 1. עוד טענו הנתבעות כנגד סכום התביעה שהינו מופרז וחסר בסיס. הנתבעות מפרטות כי בתאריך 10.3.09 פנו התובעים וביקשו להתקשר במסגרת חבילת "טריפל" הכוללת שירותי טלוויזיה בכבלים, שירות גישה לאינטרנט המהיר ושירותי טלפוניה קווית. במסגרת הסכם זה סוכם כי הנתבעת 1 תספק לתובעים ששה ממירים דיגיטאליים וכן קיבלו התובעים חבילת ערוצים בסיסית ועוד 3 חבילות תוכן, ללא תשלום נוסף. עוד טוענות הנתבעות כי בתאריך 23.3.09 הגיע טכנאי לבית התובעים, אז שינו התובעים דעתם וביקשו להתחבר רק לשירותי הטלוויזיה בכבלים. בהתאם לדרישתם חוברו לשירותי הטלוויזיה במסגרת מבצע אחר שכלל חבילת ערוצים בסיסית, 3 חבילות תוכן נוספות, שירותי VOD והכל תחת התחייבות לשנה. התובעת חתמה על טופס ההצטרפות למבצע כאשר תקנון המבצע הינו חלק בלתי נפרד ממנו ונתנה הוראת קבע לתשלום. לעניין התשלום על סך 199 ₪ בגין ההתקנה, הובהר, לטענת הנתבעות, לתובעים כי חיוב זה הינו במסגרת תנאי המבצע. הנתבעות מבהירות כי פטור מתשלום זה ניתן רק ללקוחות המשלמים בכרטיס אשראי ובעוד בחרו התובעים ליתן הוראת קבע, היה עליהם לשלם סכום זה. בתאריך 29.3.09, טוענות הנתבעות כי פנו התובעים לנתבעת 1 וטענו כי הובטחו להם ערוצים נוספים. הוסבר לתובעים כי אין כל תיעוד להבטחה מסוג זה ותנאי המבצע ידועים להם. תלונה זו של התובעים חזרה לאחר כחודש ושוב הוסבר להם כי אין תנאי מסוג זה בתנאי המבצע. לאחר מס' חודשים, משנדחתה הוראת הקבע לתשלום, פנו נציגי הנתבעת 1 לתובעים בדרישת חוב. התובעים השיבו כי אינם מוכנים לשלם את החוב. כחודש לאחר מכן, לבקשת התובעים, הגיע נציג הנתבעת 1 לביתם, אז מסרו כי יש בכוונתם להסדיר את החוב וכי אינם מבקשים להתנתק מהשירות. על אף הבטחה זו, גם לאחר כחודש נוסף, לא הוסדר החוב ובתאריך 5.8.09 נאלצה הנתבעת 1 לנתק את התובעים מהשירות. למחרת הניתוק, פנו התובעים והתלוננו על כך, אז הובהר להם כי השירות יחודש רק לאחר הסדרת החוב. לאחר מס' ימים שילמו התובעים חלק מהחוב כך שנותרו חייבים סך של 158 ₪, לטענת הנתבעות. בהמשך הוסבר לתובעים כי לשם סיום ההתקשרות, עליהם לשלם את יתרת החוב ולהחזיר את הממירים. הנתבעות טוענת כי הממירים הושבו רק 4 חודשים לאחר הגשת תביעה זו וכן שולמה יתרת החוב. בכך הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים. בדיון שהתקיים בבית המשפט טענה התובעת כי אי כיבוד הוראת הקבע היה באשמת הנתבעת 1 עקב אי התאמה בציון "קוד המשרד" על גבי הטופס. התובעת טוענת כי הניתוק נעשה שלא בצדק ואף פנתה לנתבעת 1 בבקשה כי יגיע נציג מטעמה לגביית התשלום. התובעים העידו כי אינם חייבים עוד כסף לנתבעת 1 אך תביעתם הינה בגין עגמת הנפש הקשה שנגרמה להם במסגרת ההתקשרות, שיחות טלפון רבות והמתנה ארוכה על הקו. נציגת הנתבעת 1 דחתה את טענת התובעת כי המתינה כחודש להתקנה וטענה, בהתאם לרישומי הנתבעת 1, כי ההתקנה נעשתה 13 יום לאחר ההזמנה. בנוסף, הסבירה כי התובעת בחרה לבטל את התחייבותה ותחתיה להתחבר בעסקה שכללה אך ורק חבילת בסיס ועוד 3 חבילות תוכן, לעומת תשע חבילות שהיו בעסקה שבוטלה. לשאלת ביהמ"ש היכן כתוב, כי יקבלו התובעים פחות חבילות ערוצים, לא היה בידי נציגת הנתבעת 1 מסמך להצגה אך טענה כי כאשר פנתה התובעת אליהם מספר ימים לאחר ההתקשרות, הוסבר לה הדבר טלפונית ויש על כך תרשומת במערכת הנתבעת. בהמשך חזרה הנציגה על דבריה כי הנושא הוסבר לתובעת כאשר זו התקשרה אליהם כדי לברר את הסוגיה. עוד טענה נציגת הנתבעת 1 כי העובדה שהוראת הקבע חזרה מסיבה של "אי הרשאה" אינה משנה את העובדה כי הנתבעת 1 לא קיבלה את התשלום המגיע לה. לשאלת ביהמ"ש אם פנו בנושא לתובעים השיבה כי התקשרו אליהם ואף שלחו להם מכתבים מהחברה ומבחינתה, היו הם מודעים לנושא וכן הבנק מיידע את לקוחותיו. בהמשך טענה התובעת כי לא קיבלה כל הודעה מהבנק ורק כאשר פנתה לבנק מיוזמתה, נמסר לה מסמך ת/1 המסביר כי הוראת הקבע חזרה עקב "קוד מוסד שונה". דיון והכרעה: ראשית, יש לדון במחיקתה של הנתבעת 2 מתביעה זו. הנתבעות עתרו לכך בפתח כתב הגנתן אך לא העלו את הנושא בעת הדיון בבית המשפט. יחד עם זאת, בחינת טענותיהם של התובעים מעלה כי מדובר בטענות המופנית כלפי הנתבעת 1 ומדיניות השירות שלה ואין כל עילת תביעה אישית כנגד הנתבעת 2. לפיכך, התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית. למעט הכחשות הנתבעת 1 לעניין לוחות הזמנים, אין הנתבעת 1 מכחישה כי אכן קיבלו התובעים כמות ערוצים וחבילות תוכן מופחתות בעת ששינו את המבצע אליו הצטרפו וכן אין הנתבעת 1 מכחישה כי הוראת הקבע חזרה בנימוק "קוד מוסד שגוי". לפיכך, עובר נטל הראיה לכתפי הנתבעת להראות מדוע נמסר על ידה קוד מוסד שגוי לבנק, אם פנתה לתובעים בנושא ואם התריעה בפני התובעים על השינוי בחבילות התוכן בעת שהחליפו את המבצע כתנאי מהמבצע החדש. ראשית לעניין השינוי בחבילות התוכן. התובעים, בעת ההתקנה, הם ששינו דעתם לעניין אופן ההתקשרות עם הנתבעת 1. יחד עם זאת, טכנאי הנתבעת 1 שהיה במקום, נעתר לבקשת התובעים וביטל את חיבורם לשירותי הטלפון והאינטרנט והעבירם לתנאי מבצע שונים שהתאימו לבקשתם. נציגת הנתבעת 1 לא טענה כי כל תנאי המבצע החדש, ובעיקר השינוי בחבילות התוכן, הוסברו לתובעים בעת ההתקנה. הנציגה העידה כי עובדות אלו נמסרו לתובעת אך ורק ימים מספר לאחר ההתקנה וההתקשרות, כאשר התובעת פנתה טלפונית ביוזמתה למוקד השירות לבירור הסוגיה. אז הסבירה נציגת הנתבעת 1 כי הוסבר לתובעת הנושא ויש לכך תיעוד במערכת המנויים, על אף שתיעוד זה לא הוצג לבית המשפט. לא ניתן לקבל טענה זו של הנתבעת 1. מדובר בשינוי מהותי בתנאי ההתקשרות, מעבר מתשע חבילות תוכן לחבילת בסיס ועוד שלוש חבילות נוספות. כשם שבעת ההתקשרות הראשונית עם התובעים, הוסברו להם תנאי המבצע, כך יש לנהוג בעת שינוי התנאים לשם כריתת הסכם מחייב בין הצדדים. אין די בהסבר שניתן לאחר ההתקשרות, הסבר יש ליתן לפני ההתקשרות, על מנת שהמתקשר ידע מה הוא עתיד לקבל. כשם שטרח הטכנאי לציין על גבי הטופס את רכיב האינטרנט והטלפון שבוטלו, כך היה עליו לציין אף את חבילות התוכן שצומצמו. זאת ועוד, לא ניתן לקבל את הטענה כי הטכנאי הסביר את השינוי לתובעים בעל פה. ראשית, מדובר בעדות שמיעה, ושנית, הטענה עומדת בסתירה למסמך בכתב שמולא על ידי הטכנאי עצמו ובו לא צוינה עובדה כזו. כאשר מידע זה אינו מובהר מפורשות לתובעים, יהיה זה סביר מצידם להניח כי אין כל שינוי לעניין זה. לפיכך, לא פעלה הנתבעת 1 כראוי בעניין זה כאשר לא הסבירה לתובעים מפורשות את תנאי ההתקשרות טרם ביצוע ההתקשרות ואין במתן ההסבר המאוחר כדי לתקן את המחדל. לעניין הוראת הקבע, נתון "קוד המוסד" הוא נתון הידוע אך ורק לנתבעת 1 והיא זו המציינת אותו על גבי טופס הוראת הקבע והיא זו המציינת נתון זה בדרישות החיוב לבנק. כאשר הוראת הקבע לא כובדה, מנימוק זה, רק בידי הנתבעת 1 האפשרות לתקן את קוד המוסד. על כן, היה על הנתבעת 1 ליידע את התובעים בבעיה באופן מיידי ולפעול יחד עמם לתיקון השגיאה. התובעת טוענת כי לא קיבלה כל הודעה מהבנק בעניין, עד שלא פנתה אליו ביוזמתה. נציגת הנתבעת 1 טענה כי נעשו פניות לתובעים בנושא, אך לא תמכה טענה זו בכל ראיה. הנתבעת אינה יכולה להיתלות בחובת הבנק ליידע את לקוחותיו כעובדה הפוטרת אותה מיידוע התובעים אודות אי קבלת תשלום, עקב תקלה, שהיא באמשתה שלה. לפיכך, נראה כי גם לעניין פניית הנתבעת 1 לתובעים בעת אי כיבוד הוראת הקבע, כשלה הנתבעת. התובעים התייחסו למצבו הבריאותי הקשה של התובע. עם כל הצער וההבנה למצב התובע, לא הוכח כי מצבו הרפואי קשור באיזה אופן למחדלי הנתבעת. לאור כל האמור לעיל, נמצא כי הנתבעת לא פעלה כראוי להבהיר את תנאי ההתקשרות לתובעים, ולא ביידוע התובעים אודות אי כיבוד הוראת הקבע, שנגרמה בשל טעות שלה. מחדליה של הנתבעת 1 אינם רק בבחינת שירות לקוי. למעשה, בהפחתת חבילות מבלי להודיע - הפרה הנתבעת 1 את החוזה כפי שהוסבר לתובעים. אין ספק כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש של ממש, כעולה מעדותם המשכנעת. יחד עם זאת, הסכום הנתבע הינו מופרז ביותר. עיקר עגמת הנפש באה לידי ביטוי בתחושה כי הנתבעת "מרמה" את התובעים, אף כי למעשה מדובר לכאורה בהתנהגות רשלנית של הנתבעת ולא בהנתהגות זדונית. עם זאת, יש לקחת בחשבון שיחות טלפון ארוכות שנאלצו התובעים לערוך, פניות חוזרות ונשנות, פניה לבנק ועוד "טרטורים" שנגרמו לתובעים. לפיכך, הנתבעת תפצה את התובעים בסך של 3,000 ₪ בגין הפרת החוזה, עוגמת הנפש וההוצאות והטרטורים שנגרמו להם. יחד עם זאת, מכיוון שעיקר סכום התביעה, שהיה מופרז ביותר, נדחה, ונוכח ההכללה שלא כדין של נציגת המכירות באופן אישי, איני מקום לזכות את התובעים בהוצאות המשפט עצמו. הסכום האמור ישולם תוך 30 יום ולאחר מכן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום. המזכירות תעביר העתק פסק הידן לצדדים ותתייק העתק בתיק הפיזי. בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי ניתן להגיש תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. פיצוייםטלויזיהלקוחות