1. תביעה לפיצוי כספי על סך 15,352 ₪ בגין הפרת חוזה לאספקת שירותי טלוויזיה בכבלים.   2. לטענת התובע - בתאריך 30.6.1993 התקשרה משפחתו עם הנתבעת בהסכם למתן שירותי כבלים. שירותי הכבלים סופקו באמצעות ממיר אנלוגי. לפני כעשר שנים החלה הנתבעת בהמרת שידוריה לפורמט המצריך ממיר דיגיטלי. בשל כך, הפחיתה הנתבעת מספר ערוצים מחבילת הערוצים הניתנים לצפייה בממיר האנלוגי. עת שקל התובע מעבר לממיר דיגיטלי הופתע לגלות דבר הפחתת הערוצים. לטענת התובע, מעולם לא קיבל הודעה על הסרת הערוצים ומעולם לא הוצע לו לעבור לממיר הדיגיטלי ללא תשלום. כן נטען כי הנתבעת מעולם לא שלחה לתובע קבלות. התובע הפנה לסעיף 4(א)(1) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, על פיו עוסק חייב לגלות לצרכן אודות פגם איכות או תכונה המפחיתים מערכו של הנכס.   3. לטענת הנתבעת - התובע כלל אינו מנוי על שירותי הנתבעת כי אם אמו, לפיכך כלל אין יריבות בין הצדדים. כמו כן התובע אינו זה שמשלם או שילם לנתבעת עבור שירותיה. לטענתה, רשאית היא לשנות ערוצים ולהעלות אחרים תחתיהם תוך פנייה למועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין וקבלת אישורה. התובע בכתב תביעתו מפנה לרשימת ערוצים אשר בחלקם עדיין קיימים אף במסגרת האנלוגית. ממועד ההתקשרות בחוזה מספר הערוצים עלה, ועבור חלק מן הערוצים ששידורם הופסק, סיפקה הנתבעת ערוצים חלופיים. הנתבעת פרסמה את צעדיה טרם ביצועם במשך שבועיים בלוח ההודעות של השידור האנלוגי ובפרסום בשני עיתונים יומיים. הוצע לתובע לעבור למסגרת הדיגיטלית ללא תוספת תשלום, ואף הוצע לו פיצוי לפנים משורת הדין. טענות נוספות נטענו לעניין חישוב הנזק, אומדנו והתיישנות עילת התביעה בכל הנוגע לחלק מן הנזקים הנטענים.   4. בדיון הראשון שהתקיים בפניי התייצבו התובע ונציגת הנתבעת. התובע חזר על האמור בכתב תביעתו, טען כי המצב עדיין נמשך, וכי הסכום אותו משלמת אמו עבור דמי מנוי חודשיים עלה במהלך השנים, בשל הוספת הערוצים. כן אישר התובע שאמו היא זו החתומה על הסכם השירות, אשר אף הוגש, היא המנויה אצל הנתבעת והיא זו המשלמת את דמי המנוי. לדבריו, נהג לצפות בכל הערוצים שנגרעו מחבילת השידור. נציגת הנתבעת טענה, כי מחיר דמי המנוי עלה עקב עליית המחירים וללא קשר להסרת או הוספת ערוצים. נטען, כי התובע מנע מן הנתבעת לספק לו את השירות המתבקש ולפיכך ייתכן שבממיר האנלוגי שברשותו ניתן לצפות בכל הערוצים על פי ההסכם. עם תום הדיון הראשון, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לדחות את המשך הדיון לתקופה קצרה, במהלכה יגיע טכנאי מטעם הנתבעת לבית התובע וינסה לאפשר לו צפייה בכל הערוצים אשר לטענתו נגרעו ממנו באמצעות הממיר שברשותו. לדיון הנוסף שהתקיים בפניי התייצבו התובע ונציגת הנתבעת וכן הטכנאי שביקר בביתו. התובע הבהיר, כי ביקור הטכנאי לא הועיל וכי הנתבעת סירבה למסור לידיו את הדו"ח אשר ערך הטכנאי. הטכנאי העיד, כי על פי בדיקתו התקלה מצויה בממיר האנלוגי אשר ברשות התובע. לדבריו, כאשר נעשה חיבור הטלוויזיה ישירות אל השקע בקיר, ניתן היה לצפות בכל הערוצים, מלבד ערוצים שהוסרו בנסיבות שאינן קשורות ישירות בנתבעת. לשאלות התובע ענה הטכנאי, כי אלמלא היתה לתובע טלוויזיה חדשה ומשוכללת ("תומכת היפרבנד") היתה הנתבעת מוצאת לנכון לתקן או להחליף את הממיר, הגם שניתן לקלוט מספר מסוים של ערוצים תוך התחברות ישירה לשקע הקבוע בקיר, אך ללא ממיר לא ניתן לקלוט את כולם. נציגת הנתבעת טענה, כי ההסכם בין הצדדים אינו כולל תנאים לגבי סוג מסוים של טלוויזיה. לעניין טענת התובע בדבר אי קבלת קבלות עבור תשלום דמי המנוי, טענה הנציגה כי לא נעשתה כל פנייה בהקשר זה טרם הגשת התביעה.   5. נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובע. עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם לרבות במסמכים שהוגשו במהלך הדיונים, הקשבתי לתובע, לנציגת הנתבעת ולטכנאי מטעם הנתבעת, התרשמתי מהדוברים באופן בלתי אמצעי ושקלתי את כלל הטענות. לסופו של הליך, איני סבור כי יש לקבל את התביעה. שוכנעתי כי טענתה המקדמית של הנתבעת מעוגנת ומבוססת ולא קיימת יריבות בין הצדדים. התובע אינו מנוי על שירותי הנתבעת, אינו חתום על ההסכם עם הנתבעת (במ/1) ואינו משלם את דמי המנוי (ר' במ/7), די בסיבה זו בכדי לדחות את תביעתו. בנוסף, לא עמד התובע בחובת הרמת נטל ההוכחה המוטל על כתפיו להוכיח את תביעתו ואת הנזק שנגרם לו. בכתב התביעה כותב התובע - "עם החלת שידורי הממיר הדיגיטלי החלה הנתבעת להסיר ערוצי שידור במיקומם בממיר האנלוגי למיקום חדש בממיר הדיגיטלי, בשל המעבר בתחנות הקליטה לא נקלטו עוד תחנות אילו בממיר האנלוגי אלא רק בממיר הדיגיטלי. להלן רשימת התחנות... היכולת להמשך הצפייה בערוצים שהוסרו התבררה לתובע לפני כשלושה חודשים, בעת ששקל לשדרג את הממיר האנלוגי לממיר דיגיטלי... " לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט אמר התובע - "בכל הערוצים שנגרעו הייתי צופה, זה מה שהם סיפקו בחבילה המקורית שאותה הם גרעו בהמשך" (עמ' 1 ש' 20-21) אם נהג התובע לצפות בכל אותם ערוצים שנגרעו, נשאלת השאלה הכיצד זה קפא על שמריו במשך שנים כה רבות ולא פנה לנתבעת קודם לכן. אף אם אין מקום לקבוע נחרצות כי התיישנה עילת התביעה בחלקה, לאור התנהלות התובע, עסקינן בשיהוי ממשי ומשמעותי אשר היה בו אף לגרום לנתבעת נזק ראייתי מסוים. למעלה מאלה, לא שוכנעתי במידה הנדרשת, כי התובע לא יכול היה לקלוט כלל את הערוצים שלדבריו נגרעו מחבילת השידור או את חליפיהם. כפי שהסביר הטכנאי, לא מן הנמנע כי תקלה בממיר אשר בבית התובע מנעה את קליטת הערוצים המתבקשים, תקלה שניתן היה לפתור ככל שהתובע היה פונה לנתבעת בטרם רכש את הטלוויזיה החדשה שברשותו בחודש יולי 2009. יצוין כי הנתבעת הודיעה כבר בחודש מאי 2009 למנהלת תחום הגנה על הצרכן במשרד התקשורת, כי במהלך השנים החל משנת 2005 ועד חודש אפריל 2009 לא התקבלה כל פניה מהלקוח בנושא תקלה או בעניין הערוצים ובמידה והלקוח מעונין ישלח טכנאי מטעם הנתבעת לביצוע "סריקה של הערוצים בביתו" (ר' במ/5). 6. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות. אני דוחה אפוא את התביעה. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. בשולי הדברים מצאתי לנכון להמליץ לנתבעת ללכת כברת דרך כלפי התובע שכן דומני שבנקל יוכלו הצדדים להגיע אל עמק השווה. עוד מצאתי לנכון להתנצל על העיכוב במתן פסק הדין.   7. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 יום.     טלויזיה