להלן פסק דין בנושא ביטול הוראת קבע בהוט:פסק דין 1. בפני תביעה כספית ע"ס של 4,455 ₪ שעניינה כספים בהם חוייב התובע ע"י הנתבעת, לטענת הראשון, שלא כדין. 2. ואלה בתמצית העובדות שנטענו בכתב התביעה: א. ביום 27.7.08 הצטרף התובע לשירותי הנתבעת, אשר כללו קו טלפון, אינטרנט וכבלים, ולצורך זה חתם על 3 הוראות קבע שנגבו מחשבונו ללא בעיות. ב. בחודש 10/08, בין התאריכים 15 - 20 לחודש, פגעה משאית שנסעה בקרבת מקום מגוריו של התובע, בקופסת הכבלים השייכת לנתבעת (להלן "האירוע") ומאז הפסיק התובע לקבל שירותי כבלים, אינטרנט וטלפון. ג. התובע יצר קשר מידי עם הנתבעת, בכדי שתדאג לתיקון הכבלים, ופניותיו לא טופלו. בעקבות אי טיפול הנתבעת, כאמור, נתן התובע בסוף חודש 12/08 הוראות ביטול לבנק להפסקת התשלומים לחברה. ד. התובע טען כי הוא חוייב שלא כדין עבור החודשים 11/08 ו- 12/08, כאשר בתקופה זו הוא לא קיבל שירות מהנתבעת. בנוסף, הוא המשיך לקבל חיובים רגילים, לאחר ביטול הוראות הקבע, עבור שירותי טלפון, כבלים ואינטרנט ואף התראות לפני ניתוק ודרישות להשבת הציוד, כאשר כאמור למן האירוע הוא לא קיבל שירותים מאת הנתבעת כלל. ה. התובע החזיר את הציוד לחברה ביום 21.3.09 ופנה באמצעות עו"ד אל הנתבעת בכתב, בימים 2.5.09 ו - 25.6.09 להסדרת העניין, אולם הנתבעת לא התייחסה למכתבים אלה והעבירה את הטיפול בחוב של התובע למשרד עורכי דין. בכדי למנוע נקיטת הליכי הוצל"פ נגדו, בחר התובע לשלם את החוב הנדרש, והמוכחש, ובמקביל הגיש תביעה זו להחזרת הכספים ששולמו. 3. כאמור, התביעה הינה ע"ס של 4,455 ₪. סכום זה כולל סך של 1,884 ₪, ששולם למשרד עורך הדין לסילוק החוב; סך של 771 ₪, החזר דמי ביטול שנגבו; סך של 800 ₪ הוצאות עו"ד והתכתבויות וסך של 2,000 ₪ עוגמת נפש. 4. מנגד, הכחישה הנתבעת את טענותיו של התובע בנוגע לאירוע ובכלל וגרסה כי הוא מנסה להתעשר על חשבונה שלא כדין. הנתבעת טענה כי בידיה הוכחות חותכות לכך שלתובע סופקו שירותי כבלים באופן תקין וכי בוצעו הזמנות תכנים באמצעות שלט הטלוויזיה, לאחר אירוע הנזק הנטען. בנוסף, התובע התקשר במבצע חדש והזמין קו טלפון שני ביום 7.12.08 ואילו טענותיו היו נכונות לא היה עושה כן. 5. הנתבעת טענה כי הפנייה היחידה שנתקבלה אצלה, מאת התובע ו/או מי מטעמו, היתה ביום 9.2.09, במסגרתה דווח על תקלה שאירעה בשירות (ולא בגין אירוע הנזק הנטען), אשר עם קבלתה הודיעה כי היא תשלח טכנאי מטעמה לאחר הסדרת החוב שנוצר, בגין ביטול הוראות הקבע בחשבון. 6. הנתבעת טענה כי נודע לה, לראשונה, אודות האירוע הנטען עם קבלת התביעה, אז ביקר נציג מוסמך ומוכשר מטעמה במקום מגוריו של התובע ולא מצא כל ראייה לנזק והתשתית נמצאת תקינה לחלוטין. הנתבעת טענה כי ניתוק התובע משירותיה היה בעקבות חוב שנוצר לאחר ביטול הוראות הקבע וכי אין הצדקה להשבת הכספים ששולמו ע"י התובע לסילוק החוב. הנתבעת טענה כי התובע הינו לקוח שלה עד היום והוא מקבל שירותי אינטרנט דרכה. התובע אישר זאת. דיון ומסקנות 7. אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעים ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו מטעמם, נחה דעתי לדחות את התביעה; אנמק בתמצית להלן - כבר בתחילת הדיון נדרש נציג הנתבעת, ע"י ביהמ"ש, להציג הוכחות ו/או אסמכתאות לכך שהתובע, ו/או מי מטעמו, הזמין שירותי תוכן בשלט לאחר האירוע הנטען ואכן הוצגו רישומים המצביעים על הזמנות לאחר יום 20.10.10. עם הצגתם של אלה, הודיע בנו של התובע, אשר התייצב למתן עדות, כי האירוע נשוא התביעה לא התרחש בחודש 10/08, אם כי בחודש דצמבר וכי המועד שצויין בכתב התביעה בטעות מקורו. מאחר וסברתי כי יש בנתון זה כדי להשפיע על המשך ניהול התביעה וכדי להשליך על כל טענותיו של התובע ומאחר והתובע, כמו גם בנו, היססו במתן תשובות לשאלות שהפנה ביהמ"ש, המלצתי לו לעיין בכל המסמכים המונחים בפניו בשנית, לרענן את זכרונו ולמסור גרסה סופית באשר למועד האירוע. לאחר הפסקה של מספר דקות, השיב התובע כי האירוע היה באמצע דצמבר. שינוי זה בגרסה, אשר בא כאמור לאחר שהנתבעת הציגה ראיות בדבר הזמנת שירותי תוכן לאחר מועד האירוע הנטען בכתב התביעה, מעמיד את גרסתו של התובע בספק ניכר. הדברים נאמרים גם לאור העובדה כי התובע לא הציג ראיות אובייקטיביות היכולות לתמוך בגרסתו בעניין האירוע, דוגמת ראיות בדבר מעבר לחברה אחרת, לקבלת שירותי כבלים ו/או טלפון ו/או אינטרנט, שכן דומה כי אין חולק שחלק משירותים אלה, אם לא כולם, הפך לחיוני ויש להניח כי אם התובע לא קיבל שירותים מהנתבעת היה דואג להתקשרות עם חברה אחרת המספקת אותם או את חלקם. התובע לא הצליח למסור גרסה עקבית וסדורה באשר להתנהלותו מול הנתבעת לאחר האירוע, ככל שהיה, ועל אף שביהמ"ש הפסיק את הדיון מספר פעמים, בכדי לאפשר לתובע ליתן תשובות ברורות לתהיות שעלו, כשל התובע בהבאת טענותיו. למשל, התובע התקשה לומר מתי פנה אל הנתבעת בהודעה על האירוע הנטען וטענותיו בדבר פניותיו המרובות נטענו בעלמא. התובע טען כי אשתו ניסתה להתקשר אל הנתבעת אין ספור פעמים, ללא הצלחה, אולם לא נטען כי היא הצליחה להודיע על התקלה שאירעה. נטען כי הבן הודיע טלפונית לנתבעת, אולם לא הובהר מתי נעשתה הפנייה ולמי, ולא הובהר אם זו נעשתה לפני או אחרי ביטול הוראת הקבע. התובע טען כי הוא פנה באמצעות באת כוחו אל הנתבעת, אולם ברי כי פניות אלה (אשר היו בחודש 5 ואילך) נעשו לאחר ניתוק התובע משירותי הנתבעת, ואין בהם כדי ללמד על המועד בו מסר התובע לנתבעת על האירוע. זאת ועוד, התובע לא ידע לומר מתי בדיוק פעל לביטול הוראות הקבע וכמה זמן חלף למן האירוע ועד ביטולן. לא זו אף זו, בסוף הדיון העיד בנו של התובע, כי אחת מהוראות הקבע לא היתה פעילה עוד מלפני האירוע, דבר המעמיד בספק הן את הקשר הסיבתי בין ביטול הוראות הקבע הנוספות לבין האירוע הנטען והן את הקשר בין החוב שנוצר לבין ביטול הוראות הקבע לאחר האירוע. התובע היה רשאי, בהתאם לסע' 13ד לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 ובהתאם לחוזה ההתקשרות עם הנתבעת, וללא קשר לאירוע הנטען, להודיע על רצונו בביטול החוזה ואם היה עושה כן, חובה היה על הנתבעת להפסיק את החיובים של התובע בתוך 3 ימים ממועד קבלת הודעת הביטול. אלא מאי, התובע לא טען וממילא לא הוכיח, כי הוא הודיע לנתבעת על ביטול החוזה. הנתבעת טענה, וטענתה לא נסתרה, כי היא ביטלה את החוזה בעקבות חוב שלא סולק ע"י התובע. התובע טען, אומנם, כי הוא ביטל את הוראות הקבע נוכח אי תיקון התקלה, אולם לא הוכח כי הנתבעת ידעה על התקלה ולא פעלה לתיקונה ולא הוכח כי ביטול הוראת הקבע היה בעקבות אי היענותה לתיקון. בעניין אחרון זה אבקש להעיר כי בהתאם לגרסתו המאוחרת של התובע (כפי שזו עלתה בדיון) האירוע היה במחצית חודש 12/08, כאשר בנו של התובע הודיע על התקלה לקראת סוף חודש 12/08 (ראה עדות הבן). בנסיבות אלה, ונוכח העובדה כי הוראת הקבע בוטלה לפני יום 1.1.09 (מדפי חשבון הבנק שצורפו עולה כי הוראת הקבע של יום 1.1.09 לא כובדה) לא ברור כמה זמן עבר בין מועד מסירת ההודעה לנתבעת (ככל שנמסרה) לבין מועד ביטול הוראת הקבע ולא ברור אם התובע נתן לנתבעת אפשרות סבירה לתיקון התקלה, לפני ביטול הוראות הקבע. יוצא, איפוא, כי עת ביטל התובע את הוראות הקבע הוא פעל באופן חד צדדי ומכאן שהביטול אינו יכול להתפרש כהודעה על ביטול החוזה ואין הצדקה לפטור אותו מתשלום חובו אצל הנתבעת. ד. יתרה מזו, עיון במכתבי ההתראה שנשלחו לתובע ע"י ב"כ הנתבעת (נספח ו' לתביעה) בעניין החוב שנוצר, מלמד כי סה"כ החוב במונחי קרן עמד ע"ס של 1,274 ₪, כאשר יתרת הסכום הינו בגין הפרשי הצמדה וריבית והוצאות גבייה. נספח ו'4 לכתב התביעה (התראה מיום 16.6.09) מלמד כי סך של 474 ₪ מתוך קרן החוב נוגע לתקופה הקודמת ליום 16.12.08 (ראה סע' 1 למכתב) ומכאן ברי שלפחות חלק זה מהחוב אינו יכול להיות קשור לאירוע הנטען ואף לא בביטול הוראות הקבע . לסיכום הדברים אומר כי מלבד הספקות בעצם התרחשות האירוע ומועדו, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הוא מסר הודעה כנדרש לנתבעת על האירוע ולא עלה בידיו להוכיח כי ביטול הוראת הקבע היה כדין ומכאן דין תביעתו להידחות. ה. בשולי הדברים אומר כי גם אם התובע היה מצליח להוכיח כי הנתבעת המשיכה לחייבו שלא כדין, לאחר מחצית חודש 12/08, הרי שלכל היותר היתה הצדקה להשבת החיוב הנוגע לקרן החוב בסך של 801 ₪. 'לכל היותר' אמרתי, שכן נראה כי חלק מסכום זה מתייחס לחודש 12/08, כאשר גם לשיטת התובע האירוע היה במחצית החודש. כאמור, החיובים בנוגע לקרן החוב בסך של 474 ₪ אינו נוגע לאירוע הנטען. החיוב בסך של 771 ₪, בגין דמי ביטול, לא הוכח ע"י התובע; התובע לא הציג כל קבלה ו/או חשבונית ו/או דפי חשבון בנק היכולים ללמד כי הוא חוייב ושילם סכום זה. 8. אשר על כן ומאחר והתובע נכשל בהוכחת תביעתו, אני מורה על דחייתה. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. הפקדון בקופת ביהמ"ש ישוחרר לידיו של התובע. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. בנקהוראת קבעטלויזיה