בית המשפט פסק כי הטעות של סלקום - גם אם טעות אנוש היא - גרמה לתובע פניות, טלפונים ובזבוז זמן ועל כך מגיע לתובע פיצוי, שכן בעד טעויות הגורמות לזולת התרוצצויות צריך - לפעמים- גם לשלם. להלן פסק דין בנושא פיצוי על טעות של חברת סלולר: פסק דין 1. א. בחודש נובמבר 2008, טרם טיסתו של התובע לחו"ל, הוא פנה לנבתעת וביקש להוריד את החיובים החודשיים שלו למינימום עקב הטיסה ואי השימוש במכשיר הפלאפון. בחודש מאי 2009 קיבל התובע מכתב בו הודע לו, שהשירות הופסק עקב חוב בסך של 152.49 ₪. מאחר והתובע שהה בחו"ל, הוא לא ידע אודות מכתב זה ולאחר כחודש נשלח אליו מכתב נוסף בו נאמר, שהקו בוטל וכי יתרת החוב ליום 7.6.09 עומדת ע"ס 2604.19 ₪ והתובע נתבקש לסדר החוב תוך 15 ימים מיום המכתב. אמו של התובע פתחה את המכתב ודיווחה עליו לתובע ובעקבות כך, התקשר התובע אל הנתבעת וביקש להסדיר את החוב של 152.49 ₪, להחזיר לו את הקו ולהמשיך בתשלומים הקבועים. התובע ביקש לוודא בטלפון עם הנתבעת אם הכל הסתדר ונאמר לו כי החיוב של 152.49 ₪ הוסדר וכי כרטיס האשראי שוב נכנס לתוקף ותשלומים חזרו למסלולם. ב. בתאריך 1.8.09 החליט התובע לעבור לחברה אחרת ונייד את מספר הסלקום שלו לחברה האחרת. לאחר הניוד, פנה התובע לנתבעת על מנת להסדיר את הקנס ואז נאמר לו שהחוב עומד ע"ס 3,300 ₪. לנציג הנתבעת לא הייתה תשובה כיצד גדל החוב מסך של 2,604.19 ₪ לסך של 3,300 ₪. עקב כך, החליט התובע באותו יום לבטל את העסקה עם החברה האחרת בשל גובה הקנס ויום למחרת פנה שוב לנתבעת בקשר לסכום החוב ולנציגה לא הייתה תשובה והתובע הופנה למנהלת. התובע הסביר למנהלת את העניין והיא אמרה לו שהקנס עומד ע"ס 2,604.19 ₪ פחות מספר חודשים. בעת שהתובע דיבר עם המנהלת, התברר לו שנציגי הנתבעת לא ביצעו את בקשתו להוריד את החיוב החודשי למינימום ובמשך חודשים אלו ( ינואר עד אוגוסט) שילם תשלומים מיותרים. לאחר בדיקת העניין, הבטיחה המנהלת שהתובע יזוכה על ההפרש והתובע הבטיח להסדיר החוב תוך מספר ימים לאחר מספר ימים, פנה התובע לנתבעת על מנת לתת את מספר כרטיס האשראי לסידור החוב ואז שוב נאמר לו שהחוב הוא 3,300 ₪. בעקבות כך, חזר התובע שוב ופנה אל אותה מנהלת אשר הבטיחה לו שהכל מסודר, אך הפעם אמרה לו גם המנהלת שהחוב הוא 3,300 ₪. ג. לאור העובדות הנ"ל, שפורטו על ידי התובע, מבקש התובע לבטל את החוזה עם הנתבעת ולחייב אותה לשלם לו הפסדי ימי עבודה והוצאות בית משפט. 2. בתחילת כתב ההגנה, מציינת הנתבעת, שהיא בעצם פנתה אל התובע וביקשה להסדיר עימו את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט ולהפחית לו סך של 700 ₪ מגובה החוב ולהעמידו ע"ס 2,600 ₪ (3,300 - 700), אך התובע דחה ההצעה והחליט להגיש תביעה זו. 3. לגופו של עניין, מבקשת הנתבעת לדחות את תביעת התובע - זאת לאור הטענות הבאות: א. ביום 16.12.07 ביצע התובע עסקה לרכישת סלולארי של חברת נוקיה וביום 30.6.09 - כשנה וחצי לאחר ביצוע העסקה ולאחר פניות רבות בנושא, נותק הקו של התובע היות והוא לא עמד בתשלומיו החודשיים. במועד זה, הוציאה הנתבעת לתובע דרישה לפרוע את חובו בסך של 2,604 ₪. עוד באותו יום פנה התובע אל הנתבעת וטען, שהוא שוהה בחו"ל והוא ביקש מאמו להסדיר את החוב החודשי שהתחיבויותיו יפרסו מחדש. הנתבעת הסכימה לבקשה זו. ביום 8.7.09 פנתה אמו של התובע והסדירה את החוב ובמועד זה נפרסו התחייבויות התובע מחדש, אך עקב טעות אנוש של נציגי הנתבעת, צורף התובע לתכנית חדשה עם התחייבות חדשה. ב. ביום 1.8.09 החליט התובע לנייד את מכשירו לחברה אחרת ועוד באותו יום נשלחה לתובע הודעה ובה פירוט החיובים. ביום 4.8.09 פנה התובע לשירות הטלפוני של הנתבעת ובירר מהו הסכום אותו יאלץ לשלם עקב הניוד ועקב טעות אנוש נמסר לו כי החוב הוא 3,300 ₪, למרות שלדברי התובע עליו לשלם רק 2,600 ₪. לתובע גם הוסבר שיערך בירור בנדון ולאחר הבירור הובהר לתובע שהוא יזוכה עבור ההפרש. ג. הנתבעת סבורה, כי המניע של התובע בהגשת תביעה זו, הוא הדרישה לתשלום שנשלחה לו על ידי הנתבעת. 3. בכותרת כתב התביעה תובע התובע סך של 3,300 ₪, אך בסיפא לכתב התביעה תובע ביטול החוזה עם הנתבעת ולחייב אותה בהפסד ימי עבודה והוצאות בית משפט. בכתב התביעה מציין התובע חוב בגובה כזה או חוב בגובה כזה, אך התובע לא מציין בכתב התביעה אם בכלל שילם את החוב לנתבעת - בין אם הוא בסכום של 2,604.19 ₪ ובין אם הוא בסכום של 3,300 ₪. ואם התובע טרם שילם את חובו - מדוע ועל סמך מה תובע מהנתבעת להשיב לו את הסך של 3,300 ₪? תיקן והבהיר התובע את עצמו בעדותו בבית המשפט, באומרו, שהוא ביקש ביטול העסקה ולא ביקש שיביאו לו כסף וכדבריו: "פשוט רשום סכום" (עמ' 1 לפ', ש' 13- 14). האם בנסיבות שהועלו על ידי הצדדים יש מקום לקבל את תביעת התובע ולבטל את העסקה? לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט - לא מצאתי שיש סיבה המצדיקה לבטל את העסקה, אך יחד עם זאת, אין לי ספק, שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי כלשהו - כל זאת בשל הנימוקים הבאים: א. התובע החליט על דעת עצמו לעבור מחברה לחברה - זאת ביקש לעשות למרות שהיה קיים חוב לנתבעת והוא טרם שילם אותו. אפשר להבין את התובע שתשלום החוב התעכב לאור העובדה שהוא היה בחו"ל, אך עובדה היא שהתובע לא שילם את חובו עד עצם היום הזה. ב. הנתבעת חוזרת שוב ושוב על הטענה, שהיא הייתה מוכנה להעמיד את החוב של התובע לסך של 2,600 ₪, אך מה טעם לטענה זו כאשר מלכתחילה נטען כי זהו סכום החוב ורק בשל טעות אנוש הועלה סכום החוב לסך של 3,300 ₪. נציגת הנתבעת העידה בבית המשפט, כי בעצם החוב הגיע לסכום של 3,300 ₪ בשל הסכום שהתווסף לאחר שהחליטו להחזיר את התובע לרשת ופרסו לו את התשלומים מחדש (עמ' 2 לפ', ש' 29- 30). למרות טענה זו, מאשרת נציגת הנתבעת שהתוספת של 700 ₪ היא בגדר טעות ובסופו של יום נאמר לתובע שהוא יחוייב בסכום חוב של 2,600 ₪ (עמ' 3 לפ', ש' 3- 4). לכן, העולה מטענות נציגת הנתבעת הוא, שהחוב העדכני הוא למעשה 2,600 ₪. מאידך, כפי שעולה מטענות התובע עצמו - הוא לא שילם לנתבעת אף סכום על חשבון החוב, בין אם מדובר בסכום של 2,600 ₪ ובין אם מדובר בסכום של 3,300 ₪. בפועל. מקבל אנוכי את טענת הנתבעת, שלתובע לא נגרם, בינתיים, כל נזק כספי משום שהוא ממילא לא שילם מאומה על חשבון החוב - שאין חולק שהוא חייב. התובע מעיד בבית המשפט שהוא מוכן לשלם החוב, אך יחד עם זאת הוא טוען שאין הוא יודע מהו סכום החוב (עמ' 2 לפ', ש' 24- 25). ג. עם זאת, אין לי ספק כי בעצם שליחת ההודעה על תשלום יתר, גרמה לתובע לנהל שיחות ולכתוב מכתב ולפנות לנתבעת ולברר סופית מהו החוב העדכני ואין לי ספק כי טעות האנוש, בה מודה הנתבעת, היא זו אשר גרמה לתובע את כל הטרחה שהשקיע בעקבות טעות זאת. משום כך ורק משום כך על הנתבעת לפצות את התובע. 4. לאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאחר שהגעתי למסקנה כי טענות התובע אינן מצדיקות ביטול העסקה, אך גם הגעתי למסקנה כי הטעות של הנתבעת - גם אם טעות אנוש היא - גרמה לתובע פניות, טלפונים ובזבוז זמן ועל כך מגיע לתובע פיצוי, שכן בעד טעויות הגורמות לזולת התרוצצויות צריך - לפעמים- גם לשלם. לכן, בנסיבות אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 500 ₪ - סכום הנראה לי סביר ומידתי בנסיבות העניין- בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. סכום זה ניתן לקיזוז מסכום החוב אותו חייב התובע לנתבעת. בנוסף לסכום הנ"ל - אין צו להוצאות. סלולר (תביעות)