ביטול עסקה בסלקום

להלן פסק דין בסוגיית ביטול עסקה בסלקום: פסק דין בפני תביעה לביטול עסקה שבמסגרתה רכש התובע מהנתבעת מכשיר סלולרי. טיעוני הצדדים: טענות התובע: בכתב התביעה לא פירט התובע את תביעתו כדבעי, פרט לכך שטען שרכש מכשיר סלולרי מסוג נוקיה 5230 [להלן: "המכשיר"], והגיע למחרת להודיע שהמכשיר אינו תקין ואז קיבל תשובה שלפיה אין אפשרות להחליף או לבטל את העסקה. לטענתו, היה מוכן לשלם תשלום נוסף על מנת לקבל מכשיר חדש אולם קיבל תשובה שלילית. במסגרת עדותו בבית המשפט, תיאר התובע את השתלשלות האירועים וטען שהוא לקוח של הנתבעת כבר 10 שנים וזו אינה העסקה הראשונה שלו עם הנתבעת וכי בד"כ הוא רוכש מכשירים במזומן, על מנת שלא להיות מחוייב לתקופת התקשרות כלשהי. לטענתו, הוא הגיע לחנות הנתבעת ביום 7.4.10 ולקראת השעה 18:50 רכש את המכשיר המדובר. כבר למחרת הגיע למרכז השירות וביקש להחליף את המכשיר. התובע הציג את המכשיר, כשהוא עדיין באריזתו המקורית וטען שלא נגע בו ולא עשה בו כל שימוש. השימוש היחיד שנעשה, היה במרכז השירות ועל ידי נציגי מרכז השירות. התובע טען שכבר כשרכש את המכשיר והודגם לו הצלצול שם לב שהצלצול חלש אך לטענתו נציג השירות אמר לו לנסות את המכשיר בבית. הוא הגיע למחרת למרכז השירות, מבלי שניסה את המכשיר בבית וביקש להחליף את המכשיר. כשנשאל, השיב התובע שלא קרא את ההסכם עליו חתם שכן היה זה באמצעות חתימה אלקטרונית ונציגת השירות לא הפנתה את מסך המחשב כלפיו. ביחס לכתב ההגנה של הנתבעת, אשר טענה שבחנות קיים שילוט המצביע על מדיניות החלפת טובין ולפיה אין החלפה או השבה של טובין, טען התובע שלא ראה כל שלט שכזה בחנות ואף לא ליד נציגת השירות ואף אחד לא הסב תשומת ליבו למדיניות זו. עיקר טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, התובע חתם על הסכם לרכישת המכשיר וביטול העסקה מנוגד להסכם שבין הצדדים. לטענת הנתבעת, במעמד העסקה ניתן לתובע עמוד בודד שכותרתו "ברוך הבא לסלקום - חשוב לנו שתדע" ובמסגרתו נכתב כי "לא ניתן לבטל רכישה או שדרוג של ערכות טלפון ואביזרים". עוד טענה הנתבעת כי בהתאם לחוק הגנת הצרכן היא מקפידה להציג במקום שלט בולט ונראה לעין בו מצויינת מדיניות החזרת מוצרים. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה צילומים של שני שלטים שלטענתה הוצבו במקום המכירה. עוד טענה הנתבעת שהוראה זו, שעניינה מדיניות החלפת מוצרים, צויינה גם בחשבונית שקיבל התובע לאחר ששילם על רכישת המכשיר. הנתבעת טענה שלמרות שאין היא חייבת לעשות כן, הרי שלפנים משורת הדין הוצע לתובע להחליף את המכשיר בדגם אחר, אולם הוא סירב לכך. הנתבעת הכחישה את העובדה שהתובע פנה אליה כבר ביום שלמחרת וטענה כי לראשונה ביקש התובע להחליף את המכשיר רק ביום 14.4.10 (שבוע לאחר הרכישה). הדיון העובדתי: שמעתי טיעוני הצדדים, ועיינתי במסמכים שצירפו לכתבי הטענות מטעמם, זה מכאן וזה מכאן. אין מחלוקת שרכישת המכשיר היתה ביום 7.4.10. אני מאמין לתובע שכבר למחרת יום הרכישה, דהיינו ביום 8.4.10 התייצב במרכז השירות. אמנם, שלטענת הנתבעת אין לכך תיעוד ברישומיה אולם התובע הציג את פתקי התור שלו, מאותו יום, האחד מהשעה 10:06 במחלקת עסקים והשניה מהשעה 11:05 במחלקת השירות הטכני. העובדה שאין תיעוד לכך ברישומי הנתבעת אינה פועלת דווקא לזכות הנתבעת, וכאמור, בעניין זה אני מאמין לגרסתו של התובע. אני מאמין לתובע שלא ראה את השילוט בדבר מדיניות החזרת מוצרים. כפי שיפורט להלן, אף אם הוצב שילוט שכזה על ידי הנתבעת, הוא אינו עונה על דרישות התקנות הרלוונטיות ועל כן אינו יכול להועיל לנתבעת. יתכן שכתוצאה מכך לא שם לב התובע לשלטים שנטען שהוצבו. איני סבור שיש משמעות לכך שהמדיניות צויינה בחשבונית, שכן יש להפנות תשומת לב הלקוח לפני הרכישה ולא לאחריה. נציגת הנתבעת, שנכחה בדיון, לא הכחישה את טענת התובע שלא ראה על מה הוא חותם [פרוט' עמ' 3 ש' 6-7]. התובע ביקש לקבל מכשיר חלופי מסוג נוקיה בלבד (בדגם אחר) אולם לטענתו לא קיים שום דגם אחר של נוקיה אצל הנתבעת ולא ידוע מתי תקבל הנתבעת דגמים מסוג נוקיה. הנתבעת לא חלקה על טענה זו. לצורך הדיון המשפטי, אני קובע, כבסיס עובדתי, את העובדות הבאות: התובע רכש ביום 7.4.10 בשעה 18:50 את המכשיר. התובע לא ראה את ההסכם עליו חתם; ביום 8.4.10 בשעה 10:00 לערך הגיע התובע למרכז השירות של הנתבעת וביקש להחליף את המכשיר בטענה שאינו מתאים לו. התובע סורב לכך על ידי הנתבעת בטענה שמדיניות החלפת המוצרים אינה מאפשרת זאת; בשלב מסויים, לאחר מספר ימים, הסכימה הנתבעת, לפנים משורת הדין, להחליף את המכשיר של התובע בדגם אחר המצוי ברשותה, אולם התובע ביקש לבטל את העסקה שכן לא היה לנתבעת דגם של חברת נוקיה שהתובע חפץ בו. התובע לא עשה שימוש במכשיר והוא חדש באריזתו המקורית. הדיון המשפטי במקרה שלפנינו אין מדובר בעסקת רוכלות כהגדרתה בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן ועל כן לתובע אין זכות קנויה לביטול עסקת המכר בתוך 14 יום, כמוגדר בחוק לגבי עסקה ברוכלות. יחד עם זאת, זכות זו עדיין יכולה להיבחן בהתאם לכללי החוזים הרגילים ובהתאם למדיניות הנתבעת. חובת הגילוי של מדיניות החזרת טובין, הקבועה בסעיף 4ג לחוק הגנת הצרכן, חלה במקרה שלפנינו. בהתאם לסעיף 4ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, קיימת חזקה שמדיניות החזרת הטובין מאפשרת החזרת הטובין. חזקה זו תישלל על ידי הנתבעת רק אם תוכיח שהתקינה במקום שילוט כנדרש בסעיף 4ג(א) לחוק הגנת הצרכן. תקנות הגנת הצרכן (הצגת מודעה בדבר מדיניות החזרת טובין), תשס"ה - 2005 [להלן: "התקנות"] קובעות כללים בדבר הצבת שילוט כנדרש ובכלל זה מיקום השלט, גודלו, אורכו, הדגשת הכותרת בקו תחתי וכיוצ"ב. כאמור, הנתבעת טענה כי קיים שילוט מתאים בהתאם לדרישות סעיף 4ג(א) לחוק הגנת הצרכן. ואולם, הנתבעת הסתפקה בצילום המודעות ובטענה בלבד שבמקום קיים שילוט כאמור. טענה זו לא הוכחה כדבעי עד כדי שאוכל לקבוע שהחזקה הקבועה בסעיף 4ג(ג) לחוק הגנת הצרכן נשללה. נהפוך הוא: מהתמונות שהוגשו על ידי הנתבעת עולה שהשילוט אינו עומד לכאורה בכללים שנקבעו בתקנות. כך למשל, ובניגוד לדרישת הכללים, הכותרת לא הודגשה בקו תחתי, גודל האותיות בכותרת כותרת שצריך להיות פי 3 מגודל האותיות בתוכן המודעה, אינו כזה, ולא צויין תאריך קביעת המדיניות. מכיוון שהנטל לשלול את החזקה שהמדיניות היא מדיניות של החזרת טובין, מוטל על הנתבעת, ולאור האמור לעיל, אני קובע שהנתבעת לא הרימה את הנטל לסתור את החזקה, והיא אינה יכולה לחסות בצל אותם שלטים שצילומם צורף לכתב ההגנה. על כן, על פי סעיף 4ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, חזקה שמדיניות הנתבעת היא דווקא מתן אפשרות לצרכן להחזיר את הטובין תוך השבת התמורה, ובלבד שלא חלה הרעה במצב הטובין. לעניין זה, וכך קובע סעיף 4ג(ב) לחוק הגנת הצרכן, פתיחת האריזה המקורית לא תיחשב, כשלעצמה, הרעה במצב הטובין. די בכך כדי לקבל את תביעתו של התובע. לטעמי, קיים טעם נוסף לזכותו של התובע, והוא מתחום דיני החוזים הכלליים. כידוע, חוזים יש לקיים, אך יש לקיימם גם בתום לב. עמידה על קוצו של יוד בקיום חוזה, ולמעשה כפיה על אדם לקיים את החוזה, כשברור שהצד האחר טרם שינה מצבו לרעה וטרם החל בקיום החוזה בעצמו, היא פעולה העומדת בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 [להלן: "חוק החוזים"]. נניח, כמקרה דמיוני שפלוני חתם על ההסכם בשעה 18:50, שילם במזומן, קיבל חשבונית וקיבל לידיו את המוצר. ונניח עוד כי דקה לאחר מכן, כשהוא עדיין בחנות, הוא מתחרט ופונה למוכר ומבקשו לבטל את העסקה. ונזכור שמדובר בעסקה בחנות ואין אינטרס ציפייה כלשהו של המוכר במקרה שלפנינו. כלום נעמיד את אותו פלוני על קוצו של יוד ונאמר לו: "חתמת - אבוד לך". כאן נכנס עקרון תום הלב לפעולה, ולטעמי הדעת מחייבת שהתובע יהיה רשאי לסור על עקבותיו. לא נגרם כל נזק למוכר ואינטרס הציפייה או ההסתמכות שלו לא נפגעו. השאלה בהקשר זה היא היכן למתוח את הגבול. מתי ייחשב סירוב לבטל עסקה כדבר סביר? לטעמי התשובה נעוצה בכל מקרה לגופו. במקרה שלפנינו, כאשר התובע חזר כ- 15 שעות לאחר מכן, בבוקרו של יום המחרת וביקש לבטל את העסקה, כשאין מחלוקת שלא ערך שום שיחה ולא עשה שימוש במכשיר [הנתבעת לא חלקה על כך] והוא עדיין באריזתו המקורית - אני סבור שעדיין רשאי התובע, מכוח דיני החוזים הכלליים ועקרון תום הלב, לבטל את העסקה. סוף דבר לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה במובן זה שאני מורה על ביטול העסקה. אני מורה לכל צד להשיב לצד שכנגד את כל שקיבל במסגרת העסקה. התובע ישיב לנתבעת את המכשיר, באריזתו המקורית [לעניין זה פתיחת האריזה, כשלעצמה, תיחשב עדיין כמוצר באריזתו המקורית], וזאת בתוך 7 ימים מיום שיקבל את פסק הדין. הנתבעת תשיב לתובע את הכסף ששילם בגין העסקה, בסך של 1,879.20 ₪ (הסכום כולל מע"מ), וזאת בתוך 14 יום לאחר שתקבל לידה את המכשיר מאת התובע. הנתבעת תאשר לתובע, בכתב, את קבלת המכשיר לידה. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע על טרחתו והוצאות משפטו, בסך כולל של 500 ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבעת לתובע, בתוך 14 יום ממועד קבלת פסק הדין וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל. סלקוםסלולר (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)