להלן פסק דין בנושא הכרה בנכות - שב''ס: פסק דין 1. המערער יליד שנת 1954, פרש משירות בתי הסוהר בשנת 1998. במהלך השנים פנה פעמים רבות על מנת שיוכרו אצלו נכויות שונות שלדבריו מקורן במהלך שירותו בשב"ס. 2. בפני וועדה רפואית מיום 26.5.02 טען המערער כי הוא "סובל מצפצוף כל הזמן מעל 10 שנים. ב - 3 וחצי שנים אחרונות סובל מצפצוף קבוע שמפריע לישון ולהתרכז"... הוועדה קבעה "באשר לתלונותיו על רעשים הרי שתאורו את הרעש, כפי שמסר בעת בדיקתו, אינו תואם את המוכר והידוע. כמו כן בעת שנבדק על ידי רופא המשפחה, ב - 1.9.01, כשלוש שנים לאחר שחרורו, טען במפורש שלפעמים שומע צפצופים. לאור זאת אין הוועדה מקבלת את תלונתו בדבר הרעשים הקבועים". 3. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה אשר התכנסה ביום 24.3.03. וועדה זו דחתה את ערעורו. גם ערעור לביהמ"ש המחוזי לעניין הטנטון קבע כי "כידוע עניין הטנטון או הרעש הקבוע הם עניינים סובייקטיביים ובין היתר תלוי הדבר במהימנות הטוען שיש לו טנטון קבוע, אין דרך אובייקטיבית לבדוק את הדבר ולכן אחת הדרכים לבחון את הדבר היא על ידי השוואת גרסאות במועדים שונים"... לפיכך, בפס"ד מיום 7.9.03 (ע"ש 631/03), נדחה ערעורו של המערער על כך שלא הוכרה נכותו לטנטון קבוע. 4. המערער שב ופנה לוועדה מחוזית מיום 23.6.04. גם שם התלונן על החמרה בשמיעה ועל רעשים באוזניים באופן קבוע. נקבע כי מדובר בנכה שמאז שחרורו לפני 6 שנים לא נחשף לרעש תעסוקתי. תלונותיו על אופי הטנטון שמעיר אותו מספר פעמים בלילה אינן מתאימות לטנטון קבוע. לפיכך הוועדה השאירה את סעיפי הליקוי כפי שהיו. 5. המערער ערער לוועדה הרפואית העליונה, אשר זו בהחלטה מיום 13.11.05 חזרה וקבעה כי מדובר בתלונה סובייקטיבית, כי תיאורה אינו מתאים לתכונות הרפואיות הידועות אודות טנטון, ובנוסף, אין התלונות מתאימות לדברי המערער בפני פרופ' גולץ ביום 24.5.04. לפיכך לא התקבלה טענת המערער לטנטון קבוע. 6. שוב חזר ופנה המערער לוועדה המחוזית, והתלונן על החמרה במצבו, המתבטאת בירידה נוספת בשמיעה ובצפצופים תמידיים. הוועדה דחתה את טיעונו בטענה שאינו חשוף לרעשים מזה שנים רבות, וכל החמרה בשמיעתו אין לייחס אותה לנכות בגינה הוכר. לפיכך לא שונו אחוזי הנכות של המערער. 7. המערער ערער על וועדה זו לוועדה רפואית עליונה. הוועדה התכנסה ביום 21.5.07 וכן ביום 18.6.07. הוועדה שמעה את תלונות המערער. הוועדה ציינה כי המערער השתחרר משירותו בשנת 99' (כך כתבה), ואינו עוסק בשום דבר אחר מאז. עוד ציינה כי בתלונותיו טען ש - 15 שנה הוא סובל מטנטון קבוע. הוועדה בחנה אודיוגרם מיום 24.5.01 שקרוב כרונולוגית למועד שחרורו, לפיו לא קיימת נכות בגין הירידה בשמיעה בתדרי דיבור. לגבי הטנטון, שוב אזכרה הוועדה את דברי המערער לפרופ' גולץ ב - 24.5.04. לפיכך קבעה הוועדה שהטנטון עליו מתלונן המערער התחיל שנים רבות לאחר שחרורו ואינו קשור לשירותו. הוועדה דחתה את הערעור. 8. המערער מערער על החלטתה של וועדה זו. 9. המערער טען בנימוקי הערעור כי חסרים נימוקים להחלטת הוועדה. אלא שהוועדה ציינה כי מדובר בטענה סובייקטיבית התלויה באמינות המתלונן. לפיכך עשתה הוועדה שימוש בגרסאות שונות שהעלה המערער בהזדמנויות שונות, ומכך הסיקה כי תלונותיו אינן מקריות, ונושא הטנטון הקבוע הופיע רק לאחר שחרורו מהשירות, עם חלוף הזמן. 10. הוועדה הרפואית העליונה מוסמכת לקבוע האם יש לקבל את טענת המערער לעניין טנטון קבוע אם לאו, ועוד מוסמכת היא לקבוע, באם התרשמה שקיים טנטון קבוע, אם זה מהווה פגימה מוסבת מהפגימה המוכרת או שמא החמרה של הפגימה המוכרת. קביעה זו הינה קביעה רפואית לכל דבר ועניין. 11. משקבעה הוועדה הרפואית כי אין לקבל טענתו של המערער לעניין טנטון קבוע, ומכל מקום, אם קיים, טענות אלה מגיעות שנים רבות לאחר שחרורו, אל לבימ"ש זה להתערב בקביעתה. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "... שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 12. לפיכך ערעור המערער נדחה. 13. התיקים הרפואיים של המערער מוחזרים לידי ב"כ המשיב. בית סוהר / כלאנכותשב"ס (שירות בתי הסוהר)מאסר