צו לסגירת עסק

בע"פ (ב"ש) 133/79 מדינת ישראל נ' חיים ממן נדון ערעור על הארכת תוקפו של צו לסגירת עסק שניתן על ידי בית משפט השלום. ערעור המדינה התקבל ובית המשפט קבע כדלהלן: גם אילו היה צו-הסגירה בגדר עונש, הרי על-פי סעיף 87(ב) לחוק העונשין, לא היה רשאי שופט-השלום לדחות פעם נוספת את ביצוע העונש לא אם היו טעמים מיוחדים להחלטתו ואותם טעמים היו צריכים להיזכר במפורש בהחלטתו. סעיף 87 לחוק העונשין אינו חל במקרה זה, שכן אותו סעיף מדבר על דחית מועד הביצוע של עונש ואילו צו-סגירה איננו עונש במובן החוק, וזאת מכמה טעמים: סעיף 16 לחוק רישוי עסקיים קובע שבית-המשפט רשאי לתת צו-סגירה "בנוסף לכל עונש שיטיל" ויש ללמוד מכך שצו-הסגירה איננו עונש, אלא הוא תוצאה של ההרשעה בדין הבאה בנוסף לכל עונש אחר. כותרת השוליים של סעיף 16היא "אמצעיים נוספים"וגם מכך יש ללמוד שצו-סגירה איננו עונש אלא אמצעי נוסף שבית-המשפט רשאי להטיל לאחר ההרשעה בדין. בסעיף 14 לחוק הדן בעונשים אין זכר לסנקציה של סגירת העסק. לפי סעיף 17 לחוק רשאי בית-המשפט לצוות על סגירת העסק כבר לאחר הגשת כתב-האישום ועוד לפני ההרשעה בדין. אילו היה צו-הסגירה בבחינת עונש, ודאי שהמחוקק לא היה מסמיך את בית-המשפט להטיל עונש לפני ההרשעה בדין. לפי סעיף 20 לחוק רשאים הממונה על המחוז, רופא מחוזי או ראש רשות מקומית לתת צו סגירה, אם יש להם יסוד סביר להניח שהעסק מתנהל ללא רשיון. היעלה על הדעת, שאם צו-סגירה הוא בבחינת עונש, היה המחוקק מרשה לבעלי התפקידים הנ"ל להטיל עונש כזה ללא משפט? בית-המשפט העליון כבר פסק שצו-הריסה על-פי פקודת בנין ערים איננו עונש ואותם נימוקים ששימשו יסוד לבית-המשפט העליון לקבוע כי צו הריסה איננו עונש קיימים גם לגבי צו סגירה על-פי חוק רישוי עסקיים. כיוון שצו-סגירה אינו עונש וסעיף 87 לחוק העונשין אינו חל עליו - כאשר נתן בית-משפט השלום את גזר-הדין וציווה על ארכה לביצוע צו הפסקת העיסוק, הוא סיים את מלאכתו ולא היתה לו סמכות להיזקק לבקשה נוספת לתת ארכה נוספת בעניין זה. מתן שתי ארכות לתקופה מצטברת של שבעה חודשים כמוה כהענקת רשיון על-פי חוק רישוי עסקים ובית-המשפט איננו הגוף המוסמך להענקת רשיונות כאלה. צו סגירהצוויםסגירת עסק