רישום ילדים לגני ילדים

להלן פסק דין בעתירה בנושא רישום ילדים לגני ילדים: פסק דין העתירה שבפני וטיעוני הצדדים: עניינה של עתירה זו ברישום ילדים הלומדים בגני הילדים של העותרת בשנת הלימודים תשס"ט - 2008 ודיווח עליהם מיום 1.9.08 ל"חברה לאוטומציה" כמתלמדים בגני העותרת וכן רישום הילדים על פי הוראות תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט - 1959 (להלן: "תקנות הרישום"). העותרת היא חברה בע"מ המנהלת גני ילדים בסחנין, המיועדים לילדים בגילאי 3 - 4. מדובר בגני ילדים מוכרים שאינם רשמיים (כהגדרתם בחוק לימוד חובה, תש"ט - 1949). הגנים של העותרת פועלים בתחום השיפוט של עיריית סחנין (להלן: "המשיבה 1"). העותרת מבקשת להורות למשרד החינוך (להלן: "המשיב 2") להימנע מלהעביר למשיבה 1 כספים עבור כל הילדים הלומדים בגני העותרת מאחר שלטענת העותרת זו השנה השלישית ברציפות בה משיבה 1 לא פועלת לפי חוק חינוך חובה. על כן, מבקשת העותרת להורות למשיב 2 לבצע את הרישום בכל שנה במשרדיו ו/או להעביר את סמכות הרישום מהמשיבה 1 לגוף נייטרלי אחר. העותרת טוענת כי המשיבה 1, במקום לבצע את רישום הילדים כנדרש בחוק ודיווח עליהם לחברה לאוטומציה, מדווחת על הילדים, לרבות אלה הלומדים בגני העותרת, כאילו הם לומדים אצלה במטרה לגזול את ההקצבות המגיעות בגינם מהמשיב 2. העותרת טוענת כי פנתה למשיב 2 בעניין זה מספר פעמים אך לא ניתן מענה לפניותיה. לטענת העותרת, לכל הכיתות שמפעילה העותרת יש רישיון משנת הלימודים החולפת, רישיון שיחודש גם השנה והוא תקף בעת הרישום לשנה הבאה. העותרת טוענת כי המשיבים הפרו את הוראות חוק חינוך חובה בשנתיים שעברו והעותרת נאלצת זה שנתיים ברציפות לקבל את הסעדים שביקשה דרך פניה לערכאות. יש לציין לעניין זה כי ביום 5/5/08 ניתן ע"י כב' השופטת בר-זיו פסק דין בעת"מ (חיפה) 4326/07 ו-4281/07, עיריית סחנין נ' שמואל אבואב ואח'. שם עתרה העותרת כנגד עיריית סחנין ומשרד החינוך בנוגע לרישום הילדים לשנת 2007 ולהעברת הכספים אליה. במקביל הגישה העירייה עתירה נגד משרד החינוך נגד המדינה ונגד העותרת להורות למדינה לסגור את גני העותרת בסחנין. במהלך הדיון שם התברר כי הוחלט ליתן רישיון רטרואקטיבי החל מיום 1.9.07 ל-5 מגני העותרת ולגן אחד החל מיום 2.3.08 ולכן התייתר הדיון במרבית טענות הצדדים. נקבע כי העותרת זכאית לתשלום עבור הילדים שלמדו במוסדותיה ממועד מתן הרישיון. גם בשנת 2007 דן בימ"ש זה, כב' סגן הנשיאה השופט גינת, בעתירה של העותרת כנגד עיריית סחנין ומשרד החינוך באשר לשנת החינוך הקודמת, זאת במסגרת עת"מ (חיפה) 4007/07. שם הסתיים הדיון בהסדר אליו הגיעו הצדדים לפיו העירייה תרשום את הילדים שלמדו אצל העותרת ומשרד החינוך יקזז את הכספים שקיבלה העירייה בעבור תלמידים אלה ויעבירם לעותרת. העותרת טוענת כי פעולת המשיבה 1 גורמת לה לנזקים כלכליים כאשר היא נאלצת לשלם משכורות לגננות והוצאות הפעלת הגנים מכיסה הפרטי ועל חשבונה וכי המשיבה 1 מדווחת דיווח שקרי ובניגוד לתקנות, לפיו הילדים לומדים בגני המשיבה 1 בתקווה לקבל עבורם תקציבים במרמה. לטענת העותרת גם השנה פנתה העותרת למשיבה 1 בטרם הסתיים מועד הרישום בבקשה לקבוע תור לרישום ושוב המשיבה 1 סירבה. גם המשיב 2 לא ענה לפניות העותרת בעניין זה. העותרת טוענת כי אין צורך בהגשת בקשת העברה לתלמידים כטענת המשיבה 1 וזאת משום שאין המדובר במעבר בפועל של תלמידים ממוסד אחד למשנהו ולפיכך תקנות ההעברה אינן רלוונטיות לעניין זה. מדובר ברישום שגוי שיש לתקנו. המשיבה 1 טוענת כי העתירה מוגשת בשיהוי ניכר מאחר שהרישום לשנת תשס"ט התחיל ביום 8.1.08 והסתיים ביום 28.1.08 ולאחר תום הארכת תקופת הרישום עד ליום 29.2.08 רשמה המשיבה 1 את כל התלמידים שהוריהם לא הגיעו לרשום אותם בגנים שלה והודיעה על כך להורים. לאחר שהעלתה העותרת את הטענה כי ביום 28.2.08 הגיע נציג העותרת למשרדי המשיבה 1 כדי לרשום את 235 הילדים לגני העותרת השיבה המשיבה 1 ביום 22.3.08 לעותרת והודיעה לה כי הילדים נרשמו כבר בגנים של המשיבה 1. העותרת פנתה ביום 11.3.08 למשיב 2 ובתשובה שניתנה מיום 27.4.08 הבהיר המשיב 2 לעותרת שהעותרת לא פעלה בהתאם לחוק ולנהלים ולכן המשיב 2 אינו מתערב בעניין. המשיבה 1 טוענת כי בהתאם היה על העותרת להגיש עתירתה בסמוך לקבלת תשובת המשיבה 1 מיום 4.3.08 או לכל המאוחר בסמוך למועד קבלת תשובת המשיב 2 מיום 27.4.08, אך העתירה הוגשה בפועל רק ביום 3.7.08 ולכן הוגשה בשיהוי. עוד טוענת המשיבה 1 כי על פי התקנות הרישום לגני הילדים ייעשה אך ורק על ידי ההורים או אפוטרופוס ובמסגרת תקופת הרישום. לטענת המשיבה 1, אף אחד מההורים של הילדים שלטענת העותרת לומדים אצלה לא בא לרשום את ילדו במועד הרישום וכל הילדים רשומים היום בגנים של המשיבה 1. המשיבה 1 טוענת שלאור זאת התארגנה המשיבה 1 בהתאם, הן מבחינת מספר הגנים שנפתחו, הן מבחינת קליטת כוח האדם המתאים ושכרה חדרים ורכשה ציוד. על כן, לטענתה, כל שינוי שיבוצע היום יהווה מעמסה על הקופה הציבורית ולמשיבה 1 הזכות לקבל את כל ההקצבות שמעביר המשיב 2 בגין תלמידים אלו. המשיב 2 טוען כי הרשות המקומית היא האחראית לארגון הרישום לגני ילדים שבתחום שיפוטה ולביצועו וכי היא מקבלת את טפסי רישום התלמידים מאת ההורים ומעבירה אותם להמשך טיפול בחברה לאוטומציה הפועלת כקבלן מטעם משרד החינוך. משרד החינוך משתתף בהוצאות הרשויות המקומיות בגין חינוך ילדים בגני ילדים והתקציב מושפע ממספר הילדים שנרשמו כדין. המשיב 2 מציין כי תקנות הרישום שמות דגש רב מאוד על רישום בהתאם למשאלת ליבם של ההורים. לטענת המשיב 2, רישיון משרד החינוך הונפק לשישה מגני העותרת במהלך שנת הלימודים התשס"ח, כלומר, מאוחר למועד הרישום לגני הילדים בסחנין ובמועד הרישום לא היה לגני העותרת רישיון. בנסיבות אלה לא ניתן היה לרשום ילדים לשישה מתוך שמונת גני הילדים שמנהלת העותרת לשנת הלימודים התשס"ט בתקופת הרישום. לשני הגנים הנותרים של העותרת היה רישיון בתוקף לשנת הלימודים התשס"ח בתקופת הרישום אך לאחד מהם טרם ניתן רישיון לשנת הלימודים התשס"ט. לכן, טוען המשיב 2, לרוב גני הילדים שמנהלת העותרת לא ניתן היה לרשום את הילדים בתקופת הרישום. בהתאם לתקנות הרישום, משלא רשמו הורי ילד שחלה עליו חובת חינוך לגן במועד הקבוע לכך, תרשום רשות החינוך את הילד לגן הקרוב למקום מגוריו. המשיב 2 טוען כי בכל הנוגע לגני העותרת להם ניתן רישיון לאחר תקופת הרישום רשאים היו ההורים להגיש בקשה להעברתם לגנים אלה בהתאם להוראות תקנות חינוך ממלכתי (העברה), תשי"ט - 1959. כן טוען המשיב 2 כי רישום לגני הילדים באמצעות נציג העותרת אינו עולה בקנה אחד עם התקנות ועם תכלית התקנות שהיא רישום בהתאם למשאלת ליבם של ההורים. הדרך להבטיח את רצון ההורים היא באמצעות פעולה אקטיבית של ההורים לרישום ולטענת המשיב 2 פרשנות של תקנות הרישום באופן המאפשר רישום המוני של ילדים על ידי נציג הגן שהינו בעל אינטרס כספי בביצוע הרישום אינה מתיישבת עם תכלית התקנות. המשיב 2 טוען גם כי הטופס שנועד לכאורה לרשום את הילדים לגני העותרת באמצעות נציג העותרת אינו טופס מוכר ואינו מתאים לפעולת רישום מכוח חוק לימוד חובה שמתבצע במשרד רשות החינוך בלבד ולא נדרש לגביו כל טופס. המשיב 2 טוען כי התנהגות ההורים, אשר לא הגישו בקשת העברה לגני העותרת במועד ולא פנו לרשות המקומית או למשרד החינוך בעניין הרישום או הצטרפו לעתירה שהגישה העותרת, מחזקת את עמדת משרד החינוך ביחס לפגיעה ברצון החופשי של ההורים. המשיב 2 טוען כי תקופת הרישום הסתיימה בסוף ינואר 2008 ותקופת ההעברה הסתיימה גם כן ולכן העתירה לוקה בשיהוי ואיחור ניכרים. למען הסדר יצוין כי בטיעוניהם לא חלקו המשיבים על הטענה כי בפועל לומדים ו/או ילמדו הילדים הרלוונטיים בגני העותרת ולא בגני המשיבה 1. המחלוקת התמקדה בסוגית חוקיות העובדה הנ"ל והשלכותיה על רישום התלמידים, וכפועל יוצא מכך על ההסדרים התקציביים הנובעים מהרישום. עוד יצוין כי הצדדים הסכימו כי בית המשפט יראה בתגובות שהוגשו כתשובה לעתירה וידון בה כאילו ניתן צו על תנאי והוגשה תשובה מטעם המשיבים. דיון והכרעה בעתירה שבפני: החלטתי לקבל את העתירה ולהורות על רישום הילדים הלומדים לגני העותרת או שביקשו ללמוד בגני העותרת, בהתאם לטפסי הרישום שצורפו לעתירה, בגני העותרת. עוד אני מורה על העברת הכספים המגיעים לעותרת בגין הילדים שלומדים למעשה בגני העותרת ולא בגני המשיבה 1 אל העותרת. אפרט להלן. כאמור, המשיבים לא העלו את הטענה כי הילדים לא לומדים למעשה בגני העותרת. כן לא הועלתה טענה כי העותרת הגישה את הבקשה להכרה במוסדות החינוך שלה כמוסד מוכר שאינו רשמי באיחור או לאחר מועד ההרשמה לגנים. אם כך, למעשה, העותרת פעלה כדין, כפי הנראה, להגשת הבקשה להכרה במוסדות החינוך שלה ולכן גם אם חלק מהגנים קיבלו את הרישיונות באיחור, הרי שאין המדובר במחדל התלוי במעשיה של העותרת ואין להטיל עליה את האחריות לקבלת הרישיונות באיחור. באשר לטענות המשיבים כי הרישום באמצעות נציג העותרת לא בוצע כדין - על פי תקנות הרישום, על הורי התלמידים להתייצב באופן אישי אצל רכז החינוך ברשות המקומית על מנת לרשום את הילדים לגני העותרת. לחילופין נדרש על פי התקנות שאדם הבא לרשום תלמיד והוא איננו הורהו של אותו תלמיד או אפוטרופסו, יביא עמו גם את תעודת הזהות של אחד משני הורי התלמיד, ביחד עם מכתב הרשאה חתום על ידי ההורה (סעיף 11 לתקנות הרישום). על פי המסמכים שצורפו לעתירה, העותרת פנתה לרישום התלמידים כשברשותה צילום תעודת זהות של אחד משני הורי התלמידים ביחד עם מכתב הרשאה חתום על ידי ההורה. אמנם התקנות מדברות על תעודת זהות ולא צילום תעודת הזהות, אך בהתחשב בכמות הגדולה של התלמידים ובהתחשב בכך שתכלית המטרות הינה למלא אחר רצונם של ההורים וההורים חתמו על מכתבי הרשאה ומסרו לנציג העותרת צילום תעודת הזהות שלהם, סבורני כי לא הייתה כל מניעה לקבל מסמכים אלה ולבצע את הרישום באמצעות נציג העותרת שהגיע עם המסמכים במועד. על כן, נראה כי לא הייתה מניעה לרשום את התלמידים לגני העותרת והמשיבה 1 לא פעלה כדין כאשר סירבה לעשות כן. גם אם במועד הרישום לגנים לא היה לחלק מגני העותרת רישיון בתוקף, ניתן היה לעשות זאת בתקופת ההארכה או אפילו לאחר מכן וזאת כדי למלא אחר תכלית התקנות, שהיא, כאמור בתגובת המשיב 2, למלא אחר רצון ההורים. מאחר שההורים נתנו לעותרת הרשאתם לרישום הילדים לגני העותרת נראה כי הדרך למלא אחר רצונם של ההורים הייתה ברישום הילדים לגני העותרת על פי ההרשאות שניתנו מההורים. כאמור לעיל, גם אם חלק מהגנים קיבלו את הרישיון לאחר סיום תקופת הרישום לגנים, הרי שאין המדובר במחדל של העותרת, מאחר שלא נטען בפני כי העותרת התרשלה או הגישה את הבקשה לקבלת רישיון מאוחר מדי. על כן, אינני רואה סיבה מדוע יש להעניש את העותרת על כך שהרישיון ניתן במועד מאוחר יותר, שלא באשמתה. בכל מקרה, מאחר שלא נטען בפני כי התלמידים לומדים ו/או ילמדו למעשה בגני המשיבה 1, הרי שאין לאפשר למשיבה 1 להתעשר שלא כדין בקבלת תשלומים שהועברו ו/או יועברו אליה בגין תלמידים שלא לומדים ו/או ילמדו למעשה במוסדותיה. יש להעביר את הכספים לידי העותרת, אשר במוסדותיה לומדים הילדים למעשה. עניין עתירה זו הוא מקרה החוזר על עצמו בשנים האחרונות. בשנים קודמות, לאחר נקיטת הליכים משפטיים מצד העותרת, נאלצה המשיבה 1 להעביר לעותרת את הכספים בגין הילדים שלמדו במוסדות העותרת. לא ניתן לקבל את טענות המשיבה 1 לעניין פגיעה בתקציב ובקופת הציבור בעניין היערכותה לקבלת הילדים למוסדותיה. אין להכשיר את פעולות המשיבה 1 אשר בכל שנה מסרבת לרשום את הילדים לגני העותרת ומקבלת לידיה כסף שאינו מגיע לה בגין ילדים שאינם לומדים הלכה למעשה במוסדותיה. מאותן סיבות סבורני גם כי לא ניתן לקבל את טענת השיהוי, זאת מאחר שמדובר בתרחיש שחוזר על עצמו מדי שנה והרשות המקומית מודעת לו. לכן לא ניתן לראות בדרישת העותרת לקבל לידיה את התקציב המגיע לה כשיהוי אובייקטיבי הפוגע באינטרסים ראויים של המשיבה 1. העותרת ניסתה ליישב את העניין מול הרשויות המתאימות ומשלא הצליחה לא היה כל מנוס אלא לפנות לביהמ"ש לעניינים מנהליים לשם קבלת הסעד המגיע לה. אין בהתנהלותה של העותרת משום פגיעה באינטרסים ראויים של המשיבים, בנסיבות המקרה. סיכום פסק הדין: מכל הטעמים שפורטו לעיל, סבור אני כי דין העתירה להתקבל במובן זה שיש לבצע את רישום התלמידים לגני העותרת על פי המסמכים שהוצגו מטעם העותרת ואשר מכוחם ניסה נציג העותרת לרשום את הילדים במועד הרישום. אינני סבור כי יש במקרה זה צורך לפעול על פי תקנות ההעברה ולבקש העברתם של הילדים לגני העותרת וזאת מאחר שכמפורט לעיל סבורני כי מלכתחילה הייתה צריכה המשיבה 1 לפעול בהתאם לבקשת הורי התלמידים והעותרת ולרשום את הילדים לגני העותרת ולא לגני המשיבה 1. על כן, יש לרשום את הילדים לגני העותרת ללא צורך בהגשת בקשות העברה. כמו כן, על המשיבים לדאוג להעברת הכספים המגיעים לעותרת בגין הילדים שלומדים ו/או ילמדו במוסדותיה בהתאם לרישום שיבוצע על פי מסמכי ההרשאה של ההורים, אשר הוצגו לביהמ"ש. לא ניתן להיעתר לבקשת העותרת להורות למשיב 2 לנהל בעצמו את הרישום לגני הילדים, מאחר שהרישום מבוצע באמצעות רשות החינוך המקומית, כקבוע בדינים החלים. נותר רק לקוות לעניין זה כי להבא תנהג המשיבה 1 כדין ובהתאם לתכלית התקנות לפי רצון ההורים של התלמידים ותאפשר לנציג העותרת, המצויד בהרשאות ההורים וצילומי תעודות הזהות שלהם, לרשום את הילדים לגני העותרת. בשים לב לכל האמור לעיל אני מחייב את המשיבה 1 לשלם לעותרת את הוצאותיה ושכר טרחת עורך דינה בעתירה זו בסכום כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. קטיניםשיבוץ / רישום לבית ספר / גן ילדיםגן ילדים / פעוטון / משפחתון