החלטה ב- 24/3/02 הוגשה על ידי המבקשת בקשה דחופה להורות על עיכוב וביטול צו סגירה נגד גן הילדים בכפר אם אלגנם. המבקשת ניהלה על פי רשיון מטעם המשיב גן ילדים בן שתי כיתות בשנת הלימודים תש"ס ותשס"א שנסגר על ידי צו סגירה של המנהלת הכללית של משרד החינוך מיום 15/9/01 שנכנס לתוקף ב- 30/10/01. המבקשת טוענת כי 70 ילדים נמצאים מאז מחוץ למסגרת חינוכית כלשהי, דבר הגורם לסבל ולסכנה לילדים ולמשפחותיהם. אין הצו מציין את סיבת הסגירה פרט לאמירה כללית שהגן מתנהל בניגוד להוראות החוק. עם זאת, מתוך עיון במסמכים שהוגשו על ידי המבקשת, נמצא כי ב- 25/6/01 נשלחה לה על ידי משרד החינוך חוות דעת של המפקח הנפתי לבריאות הסביבה בה מצוין כי נמצאו ליקויים תברואתיים בגן. מכאן יש להניח שהמבקשת ידעה את סיבת הסגירה, למרות שלא צוינה במפורש בצו כפי שהדבר צריך היה להיעשות. ב- 26/9/01, כלומר עוד לפני שפג תוקפו של צו הסגירה, הודיעה המבקשת למשרד החינוך כי כל הליקויים התברואתיים בגן הילדים תוקנו. ב- 14/10/01, גם כן עוד לפני שפג תוקפו של צו הסגירה, כותב המפקח הנפתי למשרד החינוך כי הליקויים שפורטו במכתב תוקנו, המצב התברואתי במקום תקין ואין להם התנגדות לאישור הגן. המבקשת ביקשה לחדש את הרישיון, שכן הליקוי שגרם לצו הסגירה תוקן. חלפו קרוב לשלושה חודשים ללא מענה. אז נזכרו במשרד החינוך ב- 5/2/02 שבין התנאים הקבועים בסעיף 9 (א) לחוק הפיקוח על בתי הספר - התשכ"ט-1969 מצוי גם התנאי המתיחס להכשרתם וכושרם המקצועי של סגל עובדי החינוך ב"מוסד החינוך", וכי בידם חוות דעת פדגוגית הממליצה לא לאשר פתיחתו של הגן בשל אי עמידה בתנאי זה, אשר על כן יישאר צו הסגירה בתוקף. המבקשת טוענת כי לא קיבלה העתק מחוות הדעת הפדגוגית הנ"ל. ב- 11/2/02, כלומר ימים ספורים לאחר קבלת מכתב משרד החינוך מ- 5/2/02, שלחה המבקשת העתקים מתעודות של שתי גננות וב- 21/2/02 נתקבלה תשובה כי אחת הגננות איננה מוסמכת ולשניה יש לתאם מועד להיכרות עם המפקחת. אשר על כן, צו הסגירה יעמוד בעינו. ב- 25/2/02 אושרה גננת אחת אבל זאת כפוף לכך שהמפקחת תצפה בעבודתה כשתתחיל לעבוד בפועל. אבל מכיוון שהגן סגור, אי אפשר לצפות בעבודתה בפועל. ב- 4/3/02 נמצאו שתי גננות ראויות לאישור, מותנה בעבודתן. ב- 2/4/02 נתקבל דוח ביקורת בטיחות במוסד חינוכי של יועץ בטיחותי, על פיו נבדקה התאורה בגן ונמצאה תקינה ואין מניעה למתן אישור בטיחות לגן הילדים. למרות זאת, לא ביטל המשיב את צו הסגירה לגן הילדים. בישיבה שהתקיימה ב- 26/3/02 הודיעה ב"כ משרד החינוך כי בימים הקרובים, לפי הערכתה עד ה- 15/4/02, עומדת להינתן על ידי המנהל הכללי של משרד החינוך החלטה לגבי בקשת המבקשת לחידוש הרישיון לגן הילדים לאחר שלטענתה המציאה את כל האישורים הדרושים. בישיבה שהיתה קבועה היום, הופיעה ב"כ המשיב והמציאה מכתב של משרד החינוך למבקשת בו נאמר כי: "לאחר בדיקה נוספת של הנתונים בתיק של הגן שבנדון, הוחלט שלא לאשר רישיון לגן לתשס"ב, זאת מאחר שלא עמדתם בתנאים הקבועים בחוק הפיקוח על בתי הספר 1969 במועדים המקובלים... אגב, עליכם להמציא אישור של יועץ בטיחות עדכני באשר לתקינותו של המבנה". ב"כ המשיב מסתמכת על סעיף 11 לחוק פיקוח על בתי ספר בו נאמר כי רישיון יכול שיהיה קבוע או לתקופה שתיקבע בו ושלא תפחת משנת לימודים אחת. אין דעתי כדעתה. 1. על פי סעיף 15 לחוק פיקוח על בתי ספר תשכ"ט-1969, רשאי המנהל הכללי לבטל רישיון לפתיחה וקיום של גן ילדים אם נוכח שלא נתקיים או חדל להתקיים תנאי מהתנאים שבמילויים הותנה הרישיון. הוא רשאי להתרות בכתב לבעל הרישיון ואם התנאי לא קוים תוך 3 חודשים מיום ההתראה, רשאי הוא לבטל את הרישיון. 2. כאמור, הודיע משרד החינוך ב- 25/6/01 למבקשת כי קיים בגן ליקוי תברואתי והמבקשת נדרשה לסלקו תוך 30 יום (במקום שלושת החודשים הקבועים בחוק). ב- 14/10/01 נמסר למשרד החינוך על ידי המפקח הנפתי לבריאות הסביבה, כי המצב התברואתי במקום תקין, וכי אין להם התנגדות לאישור הגן. כאמור, הוצא צו הסגירה ב- 15/9/01 בהודעה שייכנס לתוקפו ב- 15/10/01. 3. סעיף 19 לחוק קובע כי לא יבטל המנהל הכללי אישור אלא לאחר שנתן לנוגע בדבר הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו. 4. ואכן, פנתה המבקשת בהתכתבות אינטנסיבית אל המנהל הכללי והצביעה בפניו על כך שלאור האישור שהמצב התברואתי במקום תקין, אין סיבה שלא לבטל את צו הסגירה ולאור העובדות שצוינו נראה כי המבקשת היתה זכאית לכאורה לחידוש הרשיון עוד ב- 15/10/01. 5. על פי סעיף 15 (ב), מי שרשיונו בוטל כאמור בסעיף קטן (א) רשאי לערור על כך בפני ועדת ערר כאמור בסעיף 14. ועל פי סעיף 14 (א) ניתנת החלטת ועדת הערר לערעור בפני בית משפט לעניינים מנהליים. 6. המבקשת לא הגישה ערר לועדת ערר אלא בחרה לפנות בכתב במכתבים רבים אל המשיב - כאמור ללא הועיל כי בינתיים קיבלה דרישות חדשות והיתה עסוקה למלאת אחריהן. 7. בקשת המבקשת שבפניי מבוססת לא על סעיף 15 (ב) אלא על סעיף 32 לחוק. על פי סעיף 32 לחוק פיקוח על בתי ספר תשכ"ט-1969, רשאי המנהל הכללי של משרד החינוך לצוות בכתב על סגירת בית ספר אם נוכח שבית הספר מתנהל ללא רישיון, ובית המשפט המחוזי רשאי בכל עת לבטל את הצו, לשנותו או לאשרו. 8. טוענת ב"כ המשיב כי על המבקשת היה לפנות קודם כל לועדת הערר על פי סעיף 15 (ב) לחוק. הטענה היתה נכונה אילו התקיימו התנאים המצוינים בסעיף 15 (א) לחוק. דהיינו, כי משנוכח המנהל הכללי כי חדל להתקיים תנאי מהתנאים שבמילואם הותנה הרשיון, רשאי הוא להתרות בכתב לבעל הרישיון ואם התנאי לא קוים תוך 3 חודשים מיום ההתראה, הוא רשאי לבטל את הרישיון. 9. בהחלטת המנהל הכללי לביטול הרישיון ולאי חידושו נפלו הפגמים הבאים: א. בהחלטה על צו הסגירה מיום 15/9/01 לא ניתנו הנימוקים בגללם הוצא הצו. ב. לאחר שהמבקשת המציאה את האישור התברואתי ועשתה זאת לפני ה- 15/10/01, מועד כניסתו של צו הסגירה לתוקף, היתה זכאית לביטול צו הסגירה. ג. הנימוק הנוסף למתן צו הסגירה מ- 5/2/02 עמד בניגוד להוראות סעיף 15, לפיהן יש להתרות בכתב לבעל הרישיון ורק לאחר שהתנאי לא קוים תוך 3 חודשים מיום ההתראה, ניתן לבטל את הרישיון. נימוק נוסף זה על פיו מנוהל הגן על ידי גננות לא מוסמכות הומצא למבקשת ללא כל התראה וכחיזוק נוסף להשארת צו הסגירה בתוקפו כשלושה חודשים לאחר שהמבקשת מילאה אחרי דרישת תיקון הליקוי התברואתי. ד. לאחר שהמבקשת סיפקה מיד גם את הדרישה החדשה לגבי גננות מוסמכות, נאמר לה ב- 9/4/02 כי אין אפשרות להוציא רישיון לפחות מאשר שנת לימודים בהתאם לסעיף 11 לחוק, וכן כי "אגב עליה להמציא אישור יועץ בטיחות עדכני באשר לתקינותו של המבנה". כאמור, יש לתת התראה מראש קודם לביטול רישיון על פי סעיף 15 לחוק, ולפיכך, אם המבנה איננו תקין צריך היה להודיע על הצורך באישור יועץ בטיחות לפני צו הסגירה ב- 15/9/01 כשם שהודע למבקשת כי המצב התברואתי איננו תקין. הדרישה "דרך אגב" להמצאת אישור יועץ בטיחות איננה במקומה. דרישה זו צריכה להיות לא "דרך אגב" אלא היה עליה להידרש אם היה צורך בכך לפני שהוצא צו הסגירה ב- 15/9/01. ה. האופן בו טופל צו הסגירה כפי שעולה מתוך המסמכים באופן שבכל פעם שמילאה המבקשת דרישה אחת הוצגה לה דרישה שניה, מנוגד להליך מינהלי תקין. 10. ועתה לנימוק האחרון שגם אם קיימה המבקשת אחר כל הדרישות שנדרשו ממנה כתנאי לביטול צו הסגירה הרי מצוות החוק היא שרישיון לא יכול להינתן לפחות משנת לימודים מלאה . נימוק זה איננו תופס לדעתי משתי סיבות: ראשית, הסיבה שמאז פנית המבקשת למנהל הכללי בבקשה לביטול צו הסגירה לאחר 15/10/01 והמכתב מ- 9/4/02 חלפו כ- 6 חודשים - נעוצה לא במבקשת. עיכוב זה נגרם על ידי המשיב מאחר וכאמור המבקשת מיהרה למלא את דרישות המנהל הכללי תוך זמן קצר ביותר ולהודיעה על כך. 11. שנית, ההסתמכות על סעיף 11 לחוק כסיבת הסירוב החדשה לחידוש רישיון - אינה נכונה. סעיף 11 לא יחול כאשר המנהל הכללי של משרד החינוך מצווה על סגירת בית ספר באמצע שנת הלימודים מהנימוקים הקבועים בסעיף ואילו בית משפט מבטל את צו הסגירה. במקרה כזה, יחול ביטול הצו מיד ובית הספר יוכל לפעול מיד. אין זה הגיוני כלל כי צו סגירה שניתן שלא כדין באמצע שנת לימודים ימשיך להיות בתוקף משום שחידושו איננו מתיחס לשנת לימודים מלאה. יש לפרש את סעיף 11 פירוש הגיוני, דהיינו, כמתיחס למקרה בו לא ניתן קודם לכן רישיון למוסד חינוכי, והמחוקק הביע את דעתו כי לא יינתן רישיון לתקופה קצרה משנת לימודים כדי לא לגרום לכך שילדים שהתחילו במוסד כלשהו את שנת הלימודים ימצאו את עצמם ללא מסגרת באמצע שנת הלימודים. אין לפרש את הסעיף באופן בלתי הגיוני על פיו כאשר היה רישיון ובוטל ולא חודש שלא כדין תוך כדי שנת הלימודים, לא יהיה מקום לחדשו מיד. ההפך הוא הנכון. אם מסתבר כתוצאה מהליך שיפוטי על פי סעיף 32 כי צו הסגירה הוצא שלא כדין באמצע שנת הלימודים, מן הראוי כי ביטולו ייכנס מיד לתוקף. אחרת, אין טעם בהליך לביטול צו הסגירה, שכן לפי פירוש ב"כ המשיב יוצא כי גם אם הרשות פעלה שלא כדין בהוצאת צו הסגירה, יישאר צו הסגירה בתוקף עד לתחילת שנת הלימודים הבאה. למעשה, זהו המקרה שבפניי ולכן הטענה שאין לחדש את הרישיון למבקשת באמצע שנת הלימודים לאחר שבוטל באמצע שנת הלימודים ולא חודש שלא כחוק - איננו תופס. 12. נותרה השאלה האם יש להפנות את המבקשת לועדת ערר על פי סעיף 15 (ב) לחוק או להעניק לה את הסעד המבוקש על פי סעיף 32 לחוק? הכותרת של סעיף 32 הינה "צו סגירה מאת המנהל הכללי". סעיף קטן (ג) קובע כי הצו ייכנס לתוקפו בתום 30 יום מיום מסירתו ויעמוד בתוקף עד אשר יבוטל על ידי המנהל הכללי או על ידי ביהמ"ש. מכאן, שביטול צו הסגירה על ידי בית המשפט איננו מותנה בפניה מוקדמת לועדת הערר והמבקשת רשאית היתה לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את צו הסגירה. לאור האמור לעיל, אני מבטלת את צו הסגירה שנכנס לתוקף ב- 15/10/01 מהנימוקים שציינתי לעיל. 13. מה תהיה התוצאה המשפטית של ביטול צו הסגירה על ידי בית המשפט? לכאורה, גם אם יבוטל צו הסגירה תימצא המבקשת ללא רישיון מאחר ורישיון זה לא חודש. אולם, כיוון שרישיון זה לא חודש שלא כדין כפי שנתברר תוך כדי שמיעת הבקשה לביטול צו הסגירה, אין מקום להפנות את המבקשת להליך נוסף שרק יאריך את סבלם של 70 ילדי הגן שנסגר מבלי שנמצא לו תחליף, כאשר הליך זה נראה מיותר לאור העובדה שהמבקשת מילאה אחר כל תנאי המשיב לחידוש הרישיון וכאשר הנימוק היחידי היום לאי החידוש הינו נימוק מוטעה. על המשיב היה לחדש את הרישיון ולפיכך יש לראות את המבקשת כמי שחידוש הרישיון נמנע ממנה שלא כדין. 14. לפיכך, יחד עם ביטול צו הסגירה, יש לחייב את המשיב בחידוש מיידי של הרישיון כפוף להמצאת אישור של יועץ בטיחות באשר לתקינותו של המבנה. (גם אם דרישה זו לא הוצגה למבקשת בהתאם להוראות החוק כאמור לעיל, דורשת טובת הילדים שאישור זה יהיה קיים בתיק הרישיון). 15. נושא ההוצאות בצריך עיון. קטיניםצו סגירהצוויםגן ילדים / פעוטון / משפחתון