להלן פסק דין בעתירה בנושא עדכון תעריפי מים: פסק-דין השופט א' מצא: עניינה של עתירה זו - שעם הגשתה הוצא בה צו-על-תנאי - בדרישת העותרים כי המשיב (נציב המים) יצטווה לעדכן (ליום 16.7.03) את תעריפי המים לחקלאות ואת היטלי ההפקה של מים, באופן שהתעריפים החדשים יהיו נמוכים בכ-3% לעומת התעריפים שעמדו בתוקפם מאז עדכונם האחרון ביום 16.1.03. 2. סימן א' לפרק הרביעי של חוק המים, תשי"ט-1959, מסדיר את נושא הפיקוח על מחירי השימוש במים. בעיקרם של דברים קובע החוק שני מסלולים חלופיים לקביעת התעריפים לדמי מים ולהיטלי הפקה, לשימוש חקלאי ולשימושים האחרים. האחד, על דרך קביעתם של תעריפים חדשים; והשני, על דרך עדכון התעריפים שנקבעו (או עודכנו) לאחרונה. קביעת תעריפים - כיצד? על-פי סעיף 112 לחוק המים רשאי שר החקלאות, לאחר התייעצות עם מועצת המים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (ולעניין מים המסופקים לרשות מקומית - לאחר התייעצות גם עם שר הפנים), לקבוע בתקנות תעריפים לדמי מים, אם בדרך-כלל ואם לגבי אזור או סוג ספקים, וכן רשאי הוא לדרג את דמי המים על-פי מטרות השימוש בהם ועל-פי מבחנים נוספים המפורטים בסעיף. את התעריפים מוטל על השר לקבוע בהתאם לכללים לחישוב עלות המים, שנקבעו על-ידו בתקנות כמצוות סעיף 111 לחוק, והאמורים להיות מבוססים "על העלויות הממשיות של ספק המים בקשר להפקת המים ואספקתם, לרבות ריבית, בלאי והוצאות אחרות" (סעיף 111, סיפה). וסעיף 113 לחוק מורה, כי בטרם יקבע תעריף לדמי מים מוטל על שר החקלאות ליתן לספקים ולצרכנים, שעליהם עתיד התעריף החדש לחול, הזדמנות להשמיע טענות ולהעלות הצעות בדרך שנקבעה לכך בתקנות. סמכות דומה, לקביעתם של היטלי הפקה, נתונה (על-פי סעיף 116 לחוק המים) לשר התשתיות הלאומיות. ועדכון התעריפים - כיצד? סעיף 112א לחוק המים מורה, כי באחד משני מקרים יבוצע עדכון של התעריפים שנקבעו (או עודכנו) לאחרונה: כאשר מתברר כי "שיעור השינוי של הסל הקובע מגיע ל3.5% או יותר, יעודכנו התעריפים לדמי מים הנקבעים לפי סעיף 112(א) לפי שיעור השינוי"; ואולם "אם חלפו ששה חדשים מיום שנקבעו תעריפים לדמי מים לפי סעיף 112(א) או מיום העדכון האחרון ... יעודכנו התעריפים לפי שיעור השינוי של הסל הקובע, אף אם לא הגיע ל3.5%". להלן מגדיר סעיף 112א, בין היתר, את רכיביו של "הסל הקובע" ("המדד הכללי" ו"מדד השכר") ואת אופן חישובו של "שיעור השינוי בסל הקובע", כמשמעם בהוראת הסעיף. וסעיף 116(ג) לחוק המים קובע, כי "עדכון היטלי הפקה ייעשה בדרך שבה מעודכנים התעריפים לדמי מים לפי סעיף 112א, בשינויים המחויבים לפי הענין". להבדיל מקביעת תעריפים חדשים, שביחס לדמי מים מצריכה התקנת תקנות על-ידי שר החקלאות וביחס להיטלי הפקה מצריכה התקנת תקנות על-ידי שר התשתיות הלאומיות, עדכון התעריפים אמור להתבצע - בהתקיים תנאי אחד המקרים הנזכרים בסעיף 112א - באופן "אוטומטי". המופקד על ביצוע העדכון הוא נציב המים, שעל-פי סעיף 112א(ב) נדרש לפרסם ברשומות הודעה על התעריפים שעודכנו. אך חשוב להטעים, כי משנקבע תעריף חדש - בין על-ידי השר המוסמך לכך ובין מכוח עדכונו של התעריף הקודם - התעריף החדש "מאפס את המונה" ונעשה בסיס להפעלתו הבאה, בהתקיים התנאים לכך, של מנגנון העדכון. 3. ביום 16.1.03 עידכן המשיב את דמי המים, והודעה על עדכון זה פורסמה על-ידו ברשומות ביום 20.2.03. משלא נקבעו תעריפים חדשים על-ידי מי מהשרים המוסמכים, ומשלא חל שינוי העולה כדי 3.5% או יותר במרכיבי "הסל הקובע", אמור היה המשיב לשוב ולעדכן תעריפים אלה ביום 16.7.03, היינו בתום שישה חודשים ממועד עדכונם הקודם. אלא שבטרם הגיע מועד זה נפל דבר: בפרק ד' לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן: חוק התכנית הכלכלית), נקבעו תעריפי מים והיטלי הפקה, לשימוש חקלאי ולשימושים אחרים, שיעמדו בתוקף החל מיום 1.6.2003. ובסעיף 13 לחוק התכנית הכלכלית נקבע, כי החל מיום 1.6.03 עדכוני תעריפי המים והיטלי ההפקה ייעשו לפי התעריפים שנקבעו בהוראות החוק. משום חשיבותו להכרעה בעתירה, אביא את נוסח סעיף 13 ככתבו: 13. החל ביום א' בסיון התשס"ג (1 ביוני 2003) עדכון תעריפי המים לפי סעיף 112א לחוק המים, התשי"ט-1959 (בסעיף זה - חוק המים), ועדכון היטלי הפקה לפי הוראות סעיף 116(ג) לחוק המים, ייעשו לפי התעריפים הנקובים בסעיפים 28 עד 32, לפי הענין, וזאת כל עוד התעריפים האמורים לא שונו לפי סעיפים 112(א) או 116(א), (ב) ו-(ד) לחוק המים. שמירת דינים במאמר מוסגר יצוין, כי בסעיף 13 נפלה טעות בציון מספרי סעיפי החוק שבהם נקבעו התעריפים. נאמר בו: "לפי התעריפים הנקובים בסעיפים 28 עד 32 לפי הענין", בעוד שהכוונה בהכרח הייתה לסעיפים 8 עד 11, אשר בהם נקבעו התעריפים. 4. העותרים טענו, כי חוק התכנית הכלכלית לא גרע מחובת המשיב לעדכן את התעריפים, כמצוות סעיפים 112א ו-116(א) לחוק המים, ביום 16.7.03. כן טענו, כי עדכון זה צריך להיעשות, בהתחשב בשינוי שחל במרכיבי הסל הקובע, על בסיס התעריפים שנקבעו במסגרת העדכון הקודם ביום 16.1.03. בטענתם השנייה של העותרים לא מצאנו כל ממש. מסעיפים 8 עד 11 לחוק התכנית הכלכלית עולה בבירור, כי התעריפים שנקבעו יבואו במקום התעריפים שנקבעו בתקנות שהותקנו על-פי חוק המים. ענייננו אפוא בחקיקה ראשית המשנה הוראות שנקבעו בחקיקת משנה, וברי שעם כניסתם לתוקף של התעריפים שנקבעו בחוק התכנית הכלכלית, בטלו ועברו מן העולם התעריפים הקודמים. ואם לא די בכך הרי שבסעיף 13 לחוק התכנית הכלכלית - כפי שכבר נזכר - נכללה הוראה מפורשת, כי עדכוני תעריפי המים והיטלי ההפקה, בהתאם לסעיפים 112א ו-116(ג) לחוק המים, ייעשו להבא ביחס לתעריפים שנקבעו בהוראות חוק זה; זאת, כל עוד לא שונו [קרי: על-ידי השרים המוסמכים] לפי הוראות חוק המים. 5. טענתם הראשונה של העותרים - כי חוק התכנית הכלכלית לא גרע מחובת המשיב לעדכן את התעריפים ביום 16.7.03 - עוררה, לכאורה, קושי. יסוד הקושי הוא בכך שחוק התכנית הכלכלית, אשר קבע תעריפים חדשים והורה כי עדכון התעריפים מכאן ואילך ייעשה על בסיס התעריפים שקבע, לא הורה מאומה בדבר מועדי העדכון. ברם, לאחר עיון מדוקדק בהוראות שני החוקים באנו לכלל מסקנה, כי היעדר הוראה בחוק התכנית הכלכלית, לעניין מועדי העדכון של התעריפים החדשים, איננו יכול להתפרש כמחייב עדכון ביום 16.7.03. מועד זה היה רלוונטי לעדכון התעריפים שעודכנו לאחרונה ביום 16.1.03, אך הוא חסר כל משמעות לעניין עדכון התעריפים שנקבעו ביום 1.6.03. אם לא תאמר כן, תימצא גוזר את מועד העדכון - במקום על-פי הוראותיו של סעיף 112א לחוק המים - על-פי מועד תחילתו, האקראי, של חוק התכנית הכלכלית. נראה, אפוא, שבנתון לקביעת תעריפים חדשים, שתוקפם מיום 1.6.03, נמנע חוק התכנית הכלכלית משינוי עניין כלשהו המוסדר בהוראות חוק המים. לכוונה זו, המתיישבת היטב עם תכליתו של חוק התכנית הכלכלית, ניתן אף למצוא עיגון בהוראת סעיף 13 לחוק: ראשית, בכך שלעניין עדכון תעריפי המים מפנה הסעיף להוראת סעיף 112א לחוק המים (שהיא הקובעת הן את מנגנון העדכון והן את מועדיו) ולעניין עדכון היטלי ההפקה - לסעיף 116(ג) לחוק המים (המאמץ את הסדרו של סעיף 112א). ושנית, בכך שהוא כופף את תוקפם של התעריפים שנקבעו לאפשרות שהללו ישונו על-ידי שר החקלאות בגדר סמכותו לפי סעיף 112(א) לחוק המים, או על-ידי שר התשתיות הלאומיות בגדר סמכותו לפי סעיף 116(א) לחוק האמור. 6. על יסוד הנימוקים שפורטו יש, לדעתי, לבטל את הצו-על-תנאי ולדחות את העתירה. ולדידי, יש לחייב את העותרים לשלם למשיב שכר-טרחת עורך-דין בסך 30,000 ₪. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. מים