תביעת רשות מקומית לתשלום סכום המגיע לה על פי כל דין כארנונה צריכה להיות על סכום קצוב (תקנה 202 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). "סכום קצוב" הוא סכום שניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או בהערכה; משכך, ברור, שרק כאשר הבסיס העובדתי מונח במלואו בפני בית המשפט ומאפשר חישוב אריתמטי פשוט, רק אז יכולה התביעה להתברר בסדר דין מקוצר. להלן החלטה בסוגיית סכום קצוב - ארנונה: החלטה 1. התובעת הגישה ביום 25.5.06 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת לתשלום סך 100,000,000 ₪ בשל חובות ארנונה שחבה הנתבעת לתובעת, לטענתה, בגין שטחים מבונים וקרקע תפוסה (הידועים כ- "בסיס סירקין"), המצויים בתחום שיפוטה של התובעת. 2. ביום 13.11.06 הגישה הנתבעת "בקשה למחיקת כותרת ולחלופין למתן רשות להגן". הן בכתב התביעה והן בבקשת הנתבעת התייחסו שני הצדדים לדיונים השונים, להסכמות ולהתכתבויות שהתנהלו בין נציגי התובעת ובין נציגי הנתבעת בקשר לנתוני שטחים ושימושים במתחם מחנה סירקין. 3. בדיון מיום 26.12.06 הסכים ב"כ התובעת למתן רשות להתגונן בטענות המפורטות בסעיפים 19(ב)(1), 7 ו- 8 בלבד לבקשת הנתבעת. ב"כ התובעת ויתר על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב באשר ליתר טענות הנתבעת. הנתבעת היתה אמורה להתייחס בסיכומיה לסכומים שהיא מודה בהם ואשר אינם שנויים במחלוקת. 4. בנימוקי תביעתה הדגישה התובעת שני עניינים; האחד, שבשל הסיווג הביטחוני שקבע משרד הביטחון למתקנים המוחזקים על ידיו, לא זכתה התובעת לקבל מאת משרד הביטחון אישור לבצע בתחומה מדידות וסקר שימושים, אלא נאלצה להסתפק בסכומים שזה העביר לה מעת לעת (סעיף 14 לכתב התביעה). משהתברר לתובעת "מדיווחים בעיתונות ומתביעות משפטיות שהוגשו כנגד משרד הביטחון", כי זה אינו פועל בתום לב, פנתה התובעת למשרד הביטחון בבקשה לקבל מידע עדכני על השטחים וסיווגם. לטענת התובעת, לאורך השנים ביצע משרד הביטחון תשלומי ארנונה בהתבסס על נתונים חלקיים וחסרים בנוגע לשטחים המבונים, לא שילם ארנונה בעבור קרקע תפוסה בשטח של 1,882,522 מ"ר ומרבית הארנונה ששילם, בגין השטחים הבנויים, חושבה על בסיס סיווגים שגויים, הנמוכים מהמגיע על-פי צו הארנונה. יובהר, כי לאחר סדרת דיונים ביניהם, נערכו במהלך חודש אפריל 2004 מדידות ע"י מודד מוסכם (מר דני קלימי) בהתבסס על תצלומי אוויר שסופקו ע"י משרד הביטחון. לטענת התובעת, עם קבלת המדידות הבהיר משרד הביטחון כי זו אינה כוללת שטחים של שתי יחידות סודיות; משכך, כללה התובעת בחיוב הארנונה שטח של כ- 10,000 מ"ר משרדים, לפי המשוער, בגין שטח שתי היחידות הנ"ל (לפי הערכה זהירה). העניין השני שהודגש בנימוקי התביעה, מתייחס להשגה שהוגשה ע"י הנתבעת. לטענת התובעת, לאחר הפסקתו החד-צדדית, על ידי משרד הביטחון, של המו"מ הארוך שנערך ביניהם, שלחה התובעת ביום 14.8.05 הודעת שומה בגין חיוב בארנונה כללית בסיס סירקין לשנת 2005 לרבות עדכון שומות שטרם שולמו בגין שנים קודמות. ביום 20.11.05 הגישה הנתבעת את השגותיה וביום 17.1.06 דחתה התובעת את ההשגה. הנתבעת לא הגישה ערר על החלטת התובעת לדחות את ההשגה; משכך, החלטת התובעת והודעת החיוב בארנונה כללית לרבות העדכונים, אליבא דגרסת התובעת, הן איפוא החלטות חלוטות. לא זו אף זו; ביום 8.1.06 שלחה התובעת לנתבעת "הודעה על חיוב בארנונה כללית בסיס סירקין משנת 2006 בסך כולל של 13,747,908 ₪ ועדכון שומה לשנת 2005 בסך של 269,827 ₪". הנתבעת לא השיגה על הודעת החיוב; בנסיבות אלה, גם הודעת החיוב מיום 8.1.06, אליבא דגרסת התובעת, היא חלוטה. 5. בסיכומיה הודיעה הנתבעת על תשלום סכום הארנונה אשר אינו שנוי במחלוקת לשנת 2006 בסך 4,670,563 ₪. מחיקת כותרת 6. הנתבעת עמדה על בקשתה למחיקת כותרת בהתייחס למרכיב אחד מתוך התביעה והוא שטח המשרדים המוערך על ידי התובעת בכ- 10,000 מ"ר. לטענתה, התביעה המתייחסת לרכיב זה אינה ראויה להתברר בדרך של "סדר דין מקוצר", שכן השטח הנטען מהווה הערכה בלבד ואינו מבוסס על שום נתון ולפיכך אינו יכול להיות בסיס לחישוב אריתמטי פשוט במסגרת "סכום קצוב". מנגד טענה התובעת, כי היותו של סכום התביעה - או מרכיב ממרכיביו, שנוי במחלוקת, אינו אומר שהסכום אינו קצוב. לשיטתה, יכול שתהיה מחלוקת בין הנתבעת לבין התובעת לעניין כמות שטחים פלוניים או התעריף שיש לגבות בגינם, מחלוקות אלה, יכול שתהיינה יסוד למתן רשות להתגונן בנושאים השנויים במחלוקת, אך אין בכך צידוק למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר". 7. אין מחלוקת, כי תביעת רשות מקומית לתשלום סכום המגיע לה על פי כל דין כארנונה צריכה להיות על סכום קצוב (תקנה 202 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). "סכום קצוב" הוא סכום שניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או בהערכה; משכך, ברור, שרק כאשר הבסיס העובדתי מונח במלואו בפני בית המשפט ומאפשר חישוב אריתמטי פשוט, רק אז יכולה התביעה להתברר בסדר דין מקוצר. במקרה דנן, עסקינן בשטח משוער, שגודלו נקבע לפי הערכת התובעת בלבד. בנסיבות אלה, לא ניתן לחשב את סכום הארנונה המגיע בגין אותו שטח. בהעדר הבסיס העובדתי ביחס לגודל השטח שבמחלוקת, המאפשר את חישוב סכום הארנונה המגיע חישוב אריתמטי פשוט, אין המדובר בסכום קצוב ואין המדובר בתביעה (ברכיב תביעה) שיכולה להתברר בסדר דין מקוצר. לאור האמור, אני מקבל את טענתה של הנתבעת בענין מחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר מכתב התביעה ביחס לשטח המשרדים המוערך והמשוער. מתן רשות להתגונן 7. לטענת הנתבעת, יש בפיה טענות רבות וכבדות משקל כנגד התביעה, אשר נתמכו בתצהיר. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הראתה בבקשה ובתצהיר הגנה לכאורה אשר לא נסתרה. הנתבעת הדגישה בסיכומיה, כי הטענות שהיא מעלה בבקשתה הינן שאלות בעלות חשיבות עקרונית אשר מצדיקות בהתאם להלכה הפסוקה מתן רשות להתגונן, לא כל שכן, בתביעה בסדר גודל כזה (תביעה ע"ס 100,000,000 ₪ לצרכי אגרה) ומן הראוי שינתן לנתבעת, אפילו המדובר במדינה, הזכות להתגונן כנגדה. טענות הנתבעת התייחסו לנושאים שלהלן: א. מידות השטח הבנוי - הפערים בין מידות השטח הבנוי נובעים משלושה מרכיבים: הערכה בלבד, חישוב שונה של הפחת ומבנים נטושים (סעיפים 39-38 לבקשה). ב. תעריף הסככות - לטענת הנתבעת, גם בסוגיה זו הגיעו הצדדים להסכמות, אשר מכוחן שילמה הנתבעת לתובעת תשלום ארנונה לשנים 2006-2004; משכך, לטענתה, יש לערוך בירור ענייני באשר לתוכן ההסכמות, לרבות תעריף הסככות. ג. שאלת חיוב הקרקע כ"קרקע תפוסה" - לטענת הנתבעת, מדובר בטענה בעלת חשיבות עקרונית ובעלת השלכות רוחב והשלכות כלכליות המצדיקות מתן רשות להתגונן, שכן שאלת פרשנותו של המושג "קרקע תפוסה" טרם הוכרעה ביחס למחנות צבאיים והשטח הרב המגודר הכלול בהם. ד. סיווג הקרקע התפוסה כ"מפעל עתיר שטח" - לטענת הנתבעת, יש לסווג הקרקע התפוסה שבמחנה סירקין כמפעל עתיר שטח; גם טענה זו, לשיטת הנתבעת, היא טענה עקרונית, בעלת השלכות רוחב ודורשת בירור ענייני של פרשנות החוק ותכליתו. ה. התעריף לחיוב מפעל עתיר שטח - הנתבעת טענה בענין זה לחוסר סבירותו של התעריף הקבוע בצו הארנונה של התובעת למפעל עתיר שטח. אליבא דגרסת הנתבעת, טענת חוסר סבירות החיוב הוכרה על ידי בתי המשפט כטענה המבססת רשות להגן. ו. סמכות ועדת הערר - לטענת הנתבעת, יש לצמצם את סמכותה של ועדת הערר לסוגיות טכניות בלבד, כאשר בפי הנתבעת שאלות עקרוניות, פרשניות ומשפטיות אשר בית המשפט (ולא ועדת הערר) מוסמך לדון בהן וראוי שידון בהן. 8. התובעת לא התייחסה בסיכומיה בצורה פרטנית לטענות ההגנה של הנתבעת (המסוכמות בסעיפים (2) עד (6) ו- 9 של סעיף 19 (ב) לבקשה), אשר לשיטתה, נוגעות בעיקרן לגודל השטח, לסיווגו, לשימוש בו בפועל וכיוצא באלה עניינים הנתונים לסמכותו של מנהל הארנונה במסגרת השגה לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976 (להלן: "חוק הערר"). לטענת התובעת, הנתבעת אכן כללה עניינים אלה במסגרת ההשגה שהגישה למנהל הארנונה, אשר על החלטתו ( הדוחה את ההשגה) לא עררה הנתבעת. לטענת התובעת סעיף 3 (ג) לחוק הערר אינו חל במקרה דנן; סעיף 3 (ג) עוסק בעניינו של "... מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע..." רק אדם כזה - "רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה", ואילו בענייננו, כך המשיכה התובעת וטענה, הנתבעת אכן הגישה השגה ולפיכך, לא חל בה הדיבור "ולא השיג תוך המועד" וממילא הדרך היחידה שנותרה פתוחה לנתבעת היתה הגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה. התובעת הוסיפה וטענה, כי גם בהנחה כי סעיף 3 (ג) של חוק הערר חל בעניינה של הנתבעת, הרי הלכה פסוקה היא, כי שיקול דעתו של בית המשפט יופעל כך, שלא יאפשר העלאתן של טענות הגנה עובדתיות וטכניות; די בכך, לטענת התובעת, כדי להצדיק דחית בקשת הרשות להתגונן בהיות טענות הנתבעת טענות עובדתיות וטכניות. 9. יודגש תחילה, כי הנתבעת לא השיגה על "הודעת חיוב בארנונה כללית בסיס סירקין לשנת 2006 בסך כולל של 13,747,908 ₪ ועדכון שומה לשנת 2005 בסך של 269,827 ₪", כך שסעיף 3 (ג) לחוק הערר חל על הנתבעת לכל הפחות ביחס לאותה הודעת חיוב. 10. במחלוקת שנתגלעה בין ב"כ הצדדים, סבורני, כי הכף נוטה בנסיבותיו של מקרה זה לזכות קבלת בקשתה של הנתבעת. מחד, הצדדים ניהלו משא ומתן משך שנים והגיעו ביניהם להסכמות שונות והנתבעת אף נאותה לשלם סכומים שאינם שנויים במחלוקת, מאידך, יתר טענותיה של הנתבעת לא זכו עד כה לדיון ענייני. אין זה ראוי לחסום את זכותה של הנתבעת להתגונן בטענה סתמית וכוללנית, שעסקינן ב"טענות עובדתיות וטכניות". אף התובעת מודה בסעיף 16 לסיכומיה, כי הנתבעת העלתה בבקשתה עניינים עקרוניים, אשר ביחס אליהם היא הסכימה למתן רשות להתגונן, על אף שאלה נכללו בהשגה שהגישה הנתבעת למנהל הארנונה. מקובלת עלי טענתה של הנתבעת גם ביחס לחלק הנוסף של טענותיה (ביחס לשאלת חיוב הקרקע כקרקע תפוסה וביחס לסיווג הקרקע התפוסה כמפעל עתיר שטח), שהן בעלות חשיבות עקרונית המצדיקות מתן רשות להתגונן. גם טענתה ביחס לחוסר סבירותו של התעריף הקבוע בצו הארנונה, שלא זכתה להתייחסות בסיכומי התובעת, גם טענה זו מצדיקה מתן רשות להתגונן. 11. סדר הדין המקוצר נועד למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. די לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו בדוחק, ובית המשפט חייב לתת לו רשות להתגונן. סבורני, כי הנתבעת הראתה כי הגנה אפשרית בפיה ביחס ליתר טענותיה (מידות השטח הבנוי ותעריף הסככות); לא זו אף זו; משהסכימה התובעת למתן רשות להתגונן בשאלת קיומן של הסכמות בין הצדדים (טענה המופיעה בסעיף 19 (ב) (1) לבקשה), מקובלת עלי טענת הנתבעת, שמן הראוי לכלול בבירור גם את תוכן ההסכמות. 12. הטענות המועלות בבקשת הנתבעת והשאלות החשובות שהן מעוררות, אינן בגדר סוגיות טכניות גרידא; הן ראויות להתברר בבית המשפט וזאת בשים לב להשלכות ההכרעה בהן על מקרה זה ועל מקרים אחרים ובשים לב להיקף הכספי הגדול של התביעה. אין צורך לפסוק, בשלב זה, בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן ודי בכך, שהנתבעת הראתה טענות לכאורה המצדיקות את בירורן. 13. אשר על כן, אני מקבל את בקשת הנתבעת למחיקת כותרת ביחס לשטח המשרדים (המשוער) ולמתן רשות להתגונן ביחס לשאר טענותיה. למען הסדר הטוב, אני מורה לנתבעת להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. הוצאות המשפט בגין הליך זה בסך 10,000 ₪ לפי התוצאה בתובענה העיקרית. תביעה על סכום קצובארנונה