מניעת סגירת בית ספר

החלטה 1. בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיב 1, משרד החינוך התרבות והספורט, לסגור את בית הספר לחינוך מיוחד בו לומדים ילדי העותרות 1 ו-2 ברחוב רש"י 50 בירושלים, אשר מופעל ע"י המשיבה 3, וזאת עד לדיון והכרעה בעתירה. 2. המשיבה 3 (להלן: העמותה) מפעילה מזה מספר שנים מוסד לחינוך מיוחד בשכונת רמות בירושלים (להלן: בית ספר רמות) והיא גם מחזיקה ברישיון להפעלתו של בית ספר זה לפי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן חוק הפיקוח) ותקנות הפיקוח על בתי ספר (בקשה לרישיון), התש"ל-1970 (להלן: תקנות הפיקוח). בבית ספר זה לומדים תלמידים המאובחנים כסובלים מליקויי למידה וכן תלמידים אשר סובלים מפיגור שכלי קל. 3. עפ"י חוק הפיקוח ותקנות הפיקוח, התלמידים הלומדים בבית הספר שבניהולה של העמותה, מופנים אליה על ידי ועדת השמה כמשמעותה בחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק חינוך מיוחד). 4. במועד כלשהו במהלך שנת 2006 פתחה העמותה בית ספר חדש שאותו היא מנהלת ברח' רש"י בירושלים והפנתה לבית ספר זה חלק מהתלמידים שהופנו אליה על ידי ועדת ההשמה. כיום לומדים בבית הספר רש"י 30 תלמידים ב-4 כיתות. אולם, לבית הספר רש"י אין רישיון לפי חוק הפיקוח ותקנות הפיקוח. מסתבר שהבקשה לרישיון עבור בית ספר זה הוגשה על ידי העמותה למשרד החינוך רק ב-22 באוקטובר 06', לאחר תחילת שנת הלימודים ולאחר שבית ספר זה כבר פעל מספר חודשים שלא כחוק. 5. ביום 21.11.06 נדחתה הבקשה על ידי משרד החינוך. במכתבו של מר זאב בן דוד הממונה על כוח אדם וחוק הפיקוח במשרד נומקה הדחייה בכך שמשרד החינוך אינו נוהג לאשר "סניף של בית הספר". עוד קודם לכן, ביום 30.10.06, המציא משרד החינוך לעמותה צו סגירה של בית הספר רש"י מכוח סעיף 32(א) לחוק הפיקוח על בתי ספר משום שבית ספר זה פועל ללא רישיון ובניגוד לחוק. במכתב מיום 30.10.06 נאמר שצו הסגירה יכנס לתוקפו 30 יום ממועד מסירתו. 6. על רקע זה הגישו העותרות את העתירה הנוכחית, בה הם מבקשות למנוע ממשרד החינוך לממש את צו הסגירה ולהורות לו ליתן לעמותה רישיון זמני להפעלת בית הספר משנת הלימודים הנוכחית. לטענת העותרות, סגירת בית הספר תפגע קשה בילדיהן. זאת לאור העובדה שבבית ספר רש"י מתקיימת הפרדה בין התלמידים ליקויי הלמידה לבין אלה אשר סובלים מפיגור שכלי, הפרדה שאינה קיימת בבית ספר רמות, מה גם שבית ספר רמות עמוס ובמצבו הנוכחי אין כל אפשרות לקלוט בו את כל תלמידי בית ספר רש"י. העותרות טוענות שהעברת ילדיהן מבית ספר רש"י לבית ספר רמות תגרום לפגיעה קשה בתפקודם ותוריד לטמיון את ההתקדמות שחלה בהתפתחותם במשך התקופה בה למדו בבית ספר רש"י. 7. בד בבד עם הגשת העתירה הגישו העותרות בקשה למתן צו ביניים המורה למשיב 1 שלא לממש את צו הסגירה, להימנע מלהעביר את תלמידי בית ספר רש"י לבית ספר רמות ולהורות למשיבים "להימנע מכל פעולה שמטרתה או תוצאתה היא פינוי התלמידים... מבית הספר ברח' רש"י...". ההחלטה הנוכחית מתייחסת לבקשה זו (להלן: הבקשה). 8. ביום 05.02.07 הודיע המשיב 1 כי הוא מתחייב כי לא יממש את צו הסגירה עד להכרעה בעתירה ולא ינקוט בפעולה כלשהי שתביא לפינוי התלמידים מבית הספר רש"י. 9. במענה להודעתו האחרונה של המשיב 1, טען ב"כ העותרות כי לאחר הגשת העתירה התקבל אצל העמותה מכתב מאת המשיב 1 ובו נאמר כי מאחר והעמותה לא כיבדה את צו הסגירה ולא החזירה את התלמידים הלומדים בבית ספר רש"י לבית ספר רמות, משרד החינוך מבטל את אישורו לארבע הכיתות שעברו לרח' רש"י מתחילת 01.09.06. משמעותו של מכתב זה, טוענות העותרות, הינה שמשרד החינוך מבטל את התקצוב של כל אותם תלמידים הלומדים בבית ספר רש"י וזאת החל מראשית שנת הלימודים, דבר אשר יביא להפסקת פעילותו של בית ספר רש"י. זאת, משום שהעמותה אינה יכולה לקיים את בית הספר, לשלם משכורות למורים ולשאת בשאר ההוצאות הכרוכות בהפעלתו בלא השתתפות תקציבית של משרד החינוך. לא זו אף זו, טוענות העותרות והעמותה, קיזוז התמיכה הכספית של משרד החינוך בתלמידי בית ספר רש"י רטרואקטיבית מתחילת שנת הלימודים תפגע גם בבית ספר רמות, שכן יש להניח שהיא תקוזז מהתקצוב השוטף של בית ספר זה. לאור כך, מבקשות העותרות והעמותה להשהות את פועלו של מכתב משרד החינוך המודיע על הפסקת התקצוב של תלמידי בית הספר רש"י עד למתן החלטה בעתירה. 10. לאור עמדתו של משרד החינוך, כי לא יממש בשלב זה ועד למתן פס"ד בעתירה את צו הסגירה ולא יורה על הוצאתם של תלמידי בית הספר רש"י מבית ספר זה והעברתם לבית ספר רמות (או לכל מקום אחר), הדיון בבקשה התמקד בנושא הכספי של הפסקת התמיכה התקציבית של המדינה בבית הספר רש"י. 11. לטענת ב"כ העותרות, מבחינה מעשית, אין כל משמעות להתחייבותו של משרד החינוך שלא לממש את צו הסגירה, כאשר בד בבד הוא מורה על הפסקת התמיכה התקציבית בבית ספר, שכן הפסקת התמיכה התקציבית תוביל בהכרח לסגירת בית הספר. ב"כ העותרות מוסיף כי ההודעה על הפסקת התקצוב באה, עפ"י לשונה, בעקבות אי כיבוד צו הסגירה. לפיכך, משהחליט משרד החינוך שלא לממש לעת הזו את צו הסגירה, הדבר מחייב להשהות גם את הפסקת התקצוב. העותרות מוסיפות שהתקציב אשר מוקצה על ידי משרד החינוך לרשות העמותה ניתן לפי מספר התלמידים הלומדים במסגרתה, ומבחינה זו אין נפקות לכך אם התלמידים לומדים בבית ספר רש"י או בבית ספר רמות. אף שסנקציית הקיזוז מכוונת באופן פורמאלי כלפי העמותה, טוען ב"כ העותרות, מבחינה מעשית היא פוגעת בתלמידים עצמם שהם בעלי הזכות האמיתית לתמיכת המדינה בלימודיהם, ובאלה אין למשיב 1 כל עילה לפגוע, מה גם שעד לאחרונה ממש הם כלל לא ידעו שבית הספר רש"י פועל ללא רישיון. 12. המדינה מציינת בתגובתה שמטרתו של סעד זמני הוא להקפיא את המצב הקיים ולכך המדינה הסכימה. מאידך, הצו הזמני לא נועד ליצור מצב חדש שבו המדינה מתקצבת מוסדות שאין להם רישיון. עד כה תקצבה המדינה את העמותה רק בהתייחס לתלמידיה הלומדים בבית ספר רמות, שכן משרד החינוך כלל לא ידע על העברתם של חלק מתלמידי בית ספר רמות לבית ספר רש"י. שינוי המצב הנוכחי בדרך של מתן צו עשה למדינה לתקצב את תלמידי בית ספר רש"י יש בו משום שינוי קיצוני של המצב הקיים ולא ראוי שהדבר יעשה במסגרת צו ביניים. מה גם שלמשרד החינוך אסור על פי חוק לתקצב מוסדות חינוך שאין להם רישיון. 13. ב"כ העמותה טוען שכיום לומדים בבית ספר רמות כ-70 תלמידים ב-8 כיתות וכי אין כל אפשרות מעשית לקלוט את תלמידי בית ספר רש"י בבית הספר רמות. הוא מוסיף שפתיחת בית ספר רש"י נבעה מהנחיות ועדת ההשמה, שיש להפריד בין הילדים הסובלים מליקויי למידה לבין אלה הסובלים מפיגור שכלי, וסגירתו של בית ספר רש"י והחזרת תלמידיו לבית ספר רמות, תסכל מטרה זו. ב"כ העמותה מוסיף וטוען שפתיחת בתי ספר שאין להם רישיון לפי חוק הפיקוח הינו דבר שבשגרה וגם המשיב 1 משלים עם תופעה זו והוא בדרך כלל מסכים לבחון את הבקשות למתן רישיון לאחר שהמוסד כבר נפתח. 14. לעניין הבקשה הנוכחית יש להבחין בין הסעד של עיכוב ביצוע צו הסגירה לבין הסעד של המימון התקציבי של בית הספר רש"י. 15. אשר לסעד של עיכוב ביצוע צו הסגירה, לאור עמדתו של משרד החינוך כי עד למתן פסק דין בעתירה לא יפעל למימושו של צו הסגירה, אין עוד צורך להיזקק לסעד זה. 16. אשר לסעד של המשך תקצוב בית הספר רש"י, אני סבור שבנסיבותיה של עתירה זו לא ניתן להעניק סעד זה כסעד ביניים. ראשית, כפי שטוען המשיב 1, על פי חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 ותקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953, שר החינוך אינו רשאי לאשר תמיכה של המדינה במוסדות מוכרים (שאינם מוסדות רשמיים) שאינם פועלים לפי רישיון שהוענק להם על פי חוק הפיקוח. כך עולה מהוראת סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, אשר קובעת שהשר רשאי לקבוע בתקנות תנאים להכרזה על מוסדות לא רשמיים כמוסדות חינוך מוכרים והסדרים לתמיכת המדינה בתקציביהם. משמע, כדי להנות מתמיכה תקציבית של המדינה, על המוסד החינוכי (גם אם אינו מוסד חינוך רשמי) להיות מוסד מוכר. אולם, לפי תקנה 3(א)(1) לתקנות חינוך ממלכתי מוסד חינוך לא יוכרז כמוסד מוכר אלא אם ניתן לו (בין היתר) רישיון לפי חוק הפיקוח. משמע, בהעדר רישיון השר אינו רשאי להתיר השתתפות של המדינה בתקציב המוסד החינוכי. במצב משפטי זה, משבית הספר רש"י פועל ללא רישיון, אינני רואה מקום להורות לשר החינוך, במסגרת צו ביניים, לתקצב מוסד זה. 17. אמנם, בעתירה גם מתבקש שבית המשפט יורה על מתן רישיון זמני לבית הספר, סעד שאם יינתן יהא בו כדי להכשיר השתתפות תקציבית של המדינה בתקציב בית הספר. אולם ראשית, כפי שטוען ב"כ המשיב 1, סעד זה כלל לא התבקש בבקשה לצו ביניים. שנית ועיקר, על סירוב ליתן רישיון למוסד חינוכי לפי חוק הפיקוח עומדת למוסד, לפי סעיף 13 לחוק הפיקוח, זכות ערר לועדת ערר שנתכוננה מכוח סעיף 14 לאותו חוק. זכות זו טרם מוצתה על ידי העמותה. על כן הבקשה בעניין זה, על פניה הנה מוקדמת. שלישית, מתן צו עשה אשר מחייב את המדינה להוציא לעמותה רישיון זמני להפעלת המוסד משנה את המצב הקיים ויש בה משום חריגה מהמטרות הרגילות של צו ביניים אשר נועד להותיר על כנו את המצב הנוהג. 18. התוצאה היא שהבקשה לצו ביניים נדחית. אין צו להוצאות. דיני חינוךסגירת בית ספרבית ספר