להלן החלטה בעניין חוקיות צו הפקעה לצורך הרחבת נתיב תחבורה: נטען כי מטרת ההפקעה אינה תואמת את תכלית פקודת הדרכים, שכן זו נועדה לאפשר את פיתוח הארץ בשנות ה-50, בעוד שכיום לא מתקיימות אותן נסיבות המצדיקות נקיטה בהליכים על-פיה וראוי לעשות כן במשורה ובנסיבות קיצוניות בלבד. עוד נטען כי העבודות המתוכננות בשטח המופקע נועדו אך להרחבת נתיב תחבורה קיים וכי הן פוגעות פגיעה חמורה בזכות הקניין שלהם. החלטה זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא א' קובו והשופטות מ' רובינשטיין וש' דותן), לפיו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' סגן הנשיא א' גולדס) בו נתקבלה תובענת המשיבה לתפיסת חזקה במקרקעי המבקשים לצורך הרחבת נתיב תחבורה בכביש 531. 1. המבקשים מחזיקים בשטחי מקרקעין אשר הופקעו על-ידי המשיבה בהתאם לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: פקודת הדרכים), לצורך סלילת דרך פרברית הידועה ככביש 531, וזאת במסגרת צו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) דרך מספר 531 הרצליה-רעננה-כפר-סבא-הוד השרון-חורשים-קטע מחלף סוקולוב-מחלף כפר-סבא דרום (הרחבה וביטול), התשס"ז-2006 (להלן: צו ההפקעה). לאחר שהמשיבה פרסמה הודעה על הפקעת הקרקע, ומשהמבקשים לא פינו את השטח המופקע על אף ההודעה, הגישה המשיבה המרצת פתיחה לבית משפט השלום בפתח-תקווה בבקשה למתן צו שיאפשר לה לתפוס חזקה מיידית בשטחים מכוח סעיף 4(1) לפקודת הדרכים. בית משפט השלום פעל מכוח סמכותו על-פי תקנה 143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ונתן פסק דין לטובת המשיבה במסגרת הליך קדם-משפט, בקבעו כי אין בתגובת המבקשים הגנה בפני התביעה ועל כן דינה להתקבל. 2. המבקשים הגישו ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור, תוך שהוא מבסס הכרעתו זו על מספר טעמים. ראשית, דחה בית המשפט את טענת המבקשים בדבר אי-חוקיות צו ההפקעה וקבע כי הצו עונה לתכלית של פיתוח הארץ המנויה בסעיף 3 לפקודת הדרכים. שנית, קבע בית המשפט כי על אף שתוכנית המתאר להרחבת הכביש טרם אושרה באופן סופי במועד שבו הוצא צו ההפקעה, אין לפסול את מעשה ההפקעה, שכן במקרה דנן תכלית ההפקעה מצדיקה את קיומם של הליכי התכנון במקביל להליכי ההפקעה, ובפרט כאשר הליכי התכנון נמצאים בשלבי אישור מתקדמים. בית המשפט שם דגש בהקשר זה על כך שהעבודות המתוכננות נועדו לשירות כלל הציבור והן חלק מפרויקט רחב היקף אשר אמור להביא לתועלת עצומה למשק. עוד קבע בית המשפט כי צו ההפקעה ניתן כדין וכי במקרה זה מצדיק האינטרס הציבורי את הפגיעה בזכות הקניין של המבקשים. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש לדחות את טענות המבקשים בעניין העברת הדיון להליך של תביעה רגילה במקום ההליך של המרצת פתיחה, תוך שהוא קובע כי המקרה דנן תואם את תכליות המרצת הפתיחה - דיון בעניינים דחופים ופשוטים מבחינה עובדתית, אשר אין טעם לדון בהם בתור המשפטי הרגיל, שכן יתכן שעד שיידונו לא יהיה עוד העניין אקטואלי. כמו כן, קבע בית המשפט כי המבקשים לא הצליחו להראות כי הדיון בהליך של המרצת פתיחה מקפח את זכויותיהם וכי הם אינם יכולים להעלות טענות נגד ההליך בשלב הערעור משלא העלו ראיות וטענות עובדתיות במסגרת הדיון בפני הערכאה הראשונה. לבסוף, קבע בית המשפט כי ככל שנגרמת פגיעה לזכויותיהם החוקתיות של המבקשים, הרי שהיא נובעת ממעשה ההפקעה עצמו ולא כתוצאה מדרך ניהול ההליך בבית המשפט. לצד כל זאת, קבע בית המשפט קמא כי על המבקשים לפנות את השטח נשוא התובענה עד ליום 31.12.07, וכי עד לפינוי יתנהל משא ומתן בין הצדדים לעניין הפיצוי שיוענק למבקשים בגין ההפקעה. בשולי הדברים יצוין כי הערעור נדון על-ידי בית המשפט המחוזי לפנים משורת הדין, היות ועוד קודם לכן קבע כי הערעור הוגש באיחור וכי אין הצדקה להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשתו. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. 3. המבקשים יוצאים בבקשת רשות הערעור נגד כל קביעותיו של בית המשפט קמא. לטענתם, שגה בית המשפט כאשר לא העביר את הדיון בתובענה לפסים של תביעה רגילה, שכן בהעדר יכולת לחקור עדים ולהביא תצהירים וראיות נפגעו זכויותיהם החוקתיות לקניין, לגישה לערכאות ולהליך הוגן. לגישתם, בהתחשב בכך שעל המשיבה למסור את המקרקעין נשוא הדיון לזכיין מטעמה עד לסוף שנת 2008, ניתן היה לנהל את הדיון במסגרת הליך רגיל ללא כל חשש שיהפוך לבלתי-אקטואלי. כמו כן, טוענים המבקשים כי מאחר ולא ניתנה להם אפשרות להביא ראיות וטענות עובדתיות בפני הערכאה הראשונה, לא ניתן לקבוע כי הם נמנעו ביודעין מלעשות זאת, ובפרט בהינתן העובדה שהם עמדו על זכותם לחקור עדים לאורך ההליך כולו. עוד טוענים המבקשים לעניין זה, כי שגה בית משפט השלום כאשר הפעיל את סמכותו לפי סעיף 143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי. לעניין חוקיות צו ההפקעה, טוענים המבקשים כי מטרת ההפקעה אינה תואמת את תכלית פקודת הדרכים, שכן זו נועדה לאפשר את פיתוח הארץ בשנות ה-50, בעוד שכיום לא מתקיימות אותן נסיבות המצדיקות נקיטה בהליכים על-פיה וראוי לעשות כן במשורה ובנסיבות קיצוניות בלבד. בפרט נכונים הדברים לטענתם לאור העובדה כי העבודות המתוכננות בשטח המופקע נועדו אך להרחבת נתיב תחבורה קיים וכי הן פוגעות פגיעה חמורה בזכות הקניין שלהם. עוד מוסיפים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את טענתם לפיה הדרך הראויה לביצוע ההפקעה היתה באמצעות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), אשר מהווה כיום את המסגרת הנורמטיבית להתווית דרכים בישראל. לבסוף, טוענים המבקשים כי יש לאבחן את נסיבות המקרה דנן מהמקרה שנידון בע"א 1528/05 רשות הנמלים והרכבות - רכבת ישראל נ' אביגדורוב (לא פורסם, 14.9.2005, להלן: עניין אביגדורוב), שם נקבע כי פרויקט רכבת הפרברים הינו פרויקט לאומי בעל חשיבות עליונה אשר מצדיק חריגה מן הכלל לפיו על הרשות לפתוח בהליכי הפקעה רק לאחר סיום הליכי התכנון. לטענת המבקשים, אין להסיק מהלכה זו כי גם הרחבת כביש 531 מצדיקה סטייה מהכלל האמור, אלא יש ללמוד ממנה כי הרשות פעלה באופן בלתי-חוקי כאשר הפקיעה את הקרקע בטרם הושלמו הליכי התכנון. לעניין זה, מוסיפים המשיבים כי לאור העובדה כי הרשות הקדימה את הליכי ההפקעה להליכי התכנון, היה על בית המשפט לצאת מהנחת אי-חוקיות של פעולתה ולהעביר את הנטל לטעון אחרת אל כתפיה. במסגרת בקשת רשות הערעור מבקשים המבקשים גם להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה, שכן לטענתםם, תגרום ההפקעה נזק בלתי-הפיך לקניינם, בעוד שהנזק למשיבה, ככל שזה קיים, הינו כלכלי בלבד. 4. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" אינה ניתנת כעניין שבשגרה אלא באותם מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים ובסוגיות בהן טרם נפסקה הלכה על-ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיקר הטענות המועלות על-ידי המבקשים: הטענה בדבר אי-חוקיות צו ההפקעה; הטענה באשר ליחס בין פקודת הדרכים לבין חוק התכנון והבנייה; והטענה הנוגעת לעצם פתיחת הליך ההפקעה עובר להשלמת הליכי התכנון - נידונו והוכרעו על-ידי בית משפט זה בעניין אביגדורוב, כך שאין בהם אלא יישום של ההלכה הנוהגת על נסיבות המקרה הספציפי, ובכך אין כידוע כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.2006)). אמנם, בעניין אביגדורוב נידונה חשיבותו של פרויקט רכבת הפרברים, תוך שנקבע כי לאור חשיבות הפרויקט יש הצדקה לסטות מהכלל הרגיל לפיו יש להשלים הליכי תכנון עובר להפקעה, אולם לא מצאתי מקום להתערב בשיקול-הדעת שהפעילו הערכאות הקודמות לעניין החלת החריג גם ביחס למקרה שבפניי מאחר וגם לגופו של עניין שוכנעתי כי במקרה דנן יש כדי להצדיק את יישום החריג: ראשית, הרחבת הדרך המדוברת הינה חלק ממכלול הפעולות אשר נועדו למצוא פתרון לבעיות התחבורה באזור פרברי גוש דן ובכך יש בה כדי לקדם אינטרס ציבורי חשוב; שנית, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הליכי התכנון של הרחבת הדרך נמצאים בשלבים מתקדמים בעוד תוכנית המתאר של הכביש בכללותו אושרה זה מכבר. לעניין טענות המבקשים באשר לאופן בו נוהל ההליך, השאלה אם הליך של המרצת פתיחה הוא ההליך הראוי לבירור המחלוקת בין הצדדים, נתונה לשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית (תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי). ערכאת הערעור אינה נוטה בדרך כלל להתערב בשיקול-דעת זה ותעשה כן רק אם שוכנעה כי ההליך קיפח מי מבעלי הדין או שנפלה טעות בולטת בשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית (ראו למשל: רע"א 4402/97 פרין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסמה, 3.8.1997) וההפניות שם). במקרה דנן, לא מצאתי כי בשיקול-דעתן של הערכאות דלמטה נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטתן. כמו כן, לא מצאתי כי המבקשים הרימו את הנטל להראות כי ההליך עצמו גרם להם עוול, וכי ניהול התביעה בדרך אחרת היה מביא לתוצאה שונה (ראו למשל: ע"א 2106/91 מזור נ' וחידי, פ"ד מז(5) 788, 793 (1993)). אשר על כן, הבקשה נדחית. משכך, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. קרקעותתחבורההפקעה