חוק הביוב קובע היטל ביוב נפרד לכל שלב ביוב, היינו ביב ציבורי, ביב מאסף, מכון טיהור. הפרדה זו מעוגנת בהוראת סעיף 17 לחוק הביוב. להלן החלטה בסוגיית היטל ביוב: החלטה בענין תיקון כתב הערר תיק זה מקורו בשנת 1999. ביום 16.7.03 ניתן פסק דינה של הועדה בראשות כבוד השופט ארנסט, אשר קבע כי העוררים חייבים בהיטל ביוב בגין רכיב הביב הציבורי בלבד ופטורים מתשלום בגין רכיבי הביב המאסף ומכון הטהור וזאת משום שהעירייה לא הוכיחה את דבר התקנתם של רכיבים אלה. ביום 28.8.03 הגישה העירייה ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"נ 208/03) כנגד החלטת ועדת הערר וביום 11.9.03 הגישו העוררים ערעור מטעמם (עמ"נ 211/03). הערעורים נדונו במאוחד לפני כבוד השופטת שרה דותן וביום 13.5.04 ניתן פסק הדין בערעורי הצדדים. בפסק דינה קבעה כבוד השופטת דותן כי היא דוחה את ערעור העוררים וכי היא מקבלת באופן חלקי את ערעור העירייה, כך שהיא מורה על החזרת הדיון לועדת הערר על מנת שתשמע ראיות בכל הנוגע להוכחת בניית ביב מאסף ומכון טהור בלבד. עוד קבע פסק הדין כך: "במסגרת הדיון לשאלת בניית ביב מאסף ומכון טהור, לא תותר הרחבת חזית מעבר לשאלה האם המתקנים נבנו או נרכשו, ואם ידרש הדבר לצורך בירור המחלוקות העובדתיות ינתן צו גילוי מסמכים משלים". במסגרת ההליך החוזר בפני ועדת הערר, התבקש גילוי מסמכים ספציפי וניתנה החלטתנו בענין זה ביום 17.10.06 שבה קבענו אלו מסמכים הינם רלוונטים לשאלה זו. ביום 21.12.06 הועברו לידי העוררים המסמכים המצוינים בהחלטת ועדת הערר. מסמכים אלה כללו מסמכים ונתונים לגבי קווי הביב המאסף הרלוונטים לעוררים וכן התייחסות לענין קיומו של מכון הטיהור, אשר הוקם באמצע שנות ה - 70. בדיון מיום 1.2.07, לאחר קבלת המסמכים, הודיע ב"כ העוררים כי יש לו שתי טענות בעקבות המסמכים ולפיכך ביקש תיקון כתב הערר. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה ואני הוריתי בהחלטה בסיום אותו דיון, כי ב"כ העוררים ישקול עמדתו באם רצונו לטעון טענות חדשות הרי שעליו להגיש בקשתו לתיקון כתב הערר בכתב וב"כ המשיבה תגיב גם כן בכתב ולאחר מכן תינתן החלטה. הבקשה לתיקון כתב הערר 6. העוררים מבקשים להוסיף שני סעיפים לכתב הערר ובמסגרתם הם טוענים כי החיובים המתייחסים לביב המאסף ומכון הטיהור התיישנו, שכן הושתו על כל אחד מן העוררים למעלה משבע שנים לאחר שהותקנו (תחילת ביצוע); וכי לחילופין יש להפחית את תעריפי היטלי הביוב בנוגע להיטלי ביב המאסף ומכון הטיהור ולחייבם לפי תעריפים שהיו ערב תיקונם בחוק העזר, מכיוון שתשתיות הביוב הנ"ל הותקנו לפי מועד התיקון בחוק העזר ולכן תעריפי הביוב הרלוונטים על פי כל דין הם התעריפים שהיו נכונים ליום התקנתם. 7. בנימוקי הבקשה טענו העוררים, כי עד למועד בו גילתה המשיבה את המסמכים לא היו ידועות לעוררים העובדות הרלוונטיות. לטענת בא כח העוררים, עולה מן המסמכים החדשים כי הביב המאסף הותקן בשנת 1988 ומכון הטיהור קיים מזה כ -30 שנה. עוד טוענים העוררים כי עד למועד גילוי המסמכים עשתה העירייה כל מאמץ כדי להסתיר את העובדות הללו ובכך לעוות את התמונה האמיתית. 8. העירייה מצידה מתנגדת לתיקון ומציינת כי במסגרת הדיון המקורי התקיים הליך גילוי מסמכים וניתנו החלטות ביניים בענין זה. לטענתה היא ביצעה את כל הנדרש על פי החלטות הועדה עד היום ולכן יש חוסר תום לב בטענת העוררים כי העירייה עשתה כל מאמץ כדי להסתיר עובדות. 9. אשר לתיקון עצמו טוענת העירייה כי השאלה היחידה אשר ניתן לדון בה בערר על פי החלטת כבוד השופטת דותן הינה שאלת קיומם של ביב מאסף ומכון טיהור המשרתים את נכסי העוררים. 10. עוד טוענת העירייה כי הודעות ודרישות תשלום מוצאות לאחר שיש אפשרות לחבר נכס לתשתית הביוב העירונית, דהיינו לאחר הקמת קו ביוב ציבורי, הנשפך אל קווים מאספים ואל מכון טיהור הקיימים כבר. רק לאחר הקמת קו ביוב ציבורי יכול נכס להתחבר אליו ואז התשתית של ביב מאסף ומכון טיהור משמשת אותו. לכן דרישות התשלום נשלחו עבור כל רכיבי המערכת (ביב ציבורי, ביב מאסף ומכון טיהור) לאחר הקמת קו ביוב ציבורי המשרת אותו נכס. לאור זאת המועד הרלוונטי לידיעת העוררים הינו מועד התקנת תשתית הביב הציבורי. 11. עוד טוענת העירייה כי עומדת לה טענת מעשה בי דין הואיל וועדת הערר דחתה את כל טענות העוררים מלבד טענה אחת בדבר אי הוכחת קיומם של ביב מאסף ומכון טיהור. 12. טענה נוספת היא כי למרות הנטייה לאפשר תיקון כתב תביעה/ערר ביד רחבה, הרי אחד החריגים הינו החלפת עילה קיימת בעילה אחרת במיוחד כאשר חלפה לגביה תקופת ההתיישנות. לענין זה מזכירה ב"כ העירייה כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות לא חל הואיל וידיעת העוררים רלוונטית לענין הקמת הביב הציבורי בלבד. דיון והכרעה 13. לטעמי אין מקום לתיקון כתב הערר וזאת מכל אחד מן הנימוקים להלן. 14. כבוד השופטת דותן החזירה את התיק לועדת הערר תוך הנחיה מפורשת כי הועדה תשמע ראיות אך ורק בשאלה האם העירייה בנתה ביב מאסף ומכון טיהור. כבוד השופטת דותן אף הגדילה ודייקה במפורש כאשר ציינה כי "לא תותר הרחבת חזית מעבר לשאלה האם המתקנים נבנו או נרכשו". לפיכך הועדה הכפופה להחלטתה של כבוד השופטת דותן ואשר סמכותה לדון בערר זה, לאחר שניתן בו כבר פסק דין, נובעת מהוראתה של כבוד השופטת דותן בלבד, אינה יכולה להתיר טענות חדשות אשר אינן קשורות לסוגיה בגינה הוחזר הדיון לועדה. סמכויותיה של הועדה והעובדה שהיא איננה קשורה בדיני הראיה (סעיף 29 לחוק הביוב) הינה משפיעה על סמכותה לדון בתיק זה אשר נובעת כאמור מהחזרת התיק על פי ההנחיות שקבעה כבוד השופטת דותן. 15. לא זו אף זו שגם לגופה של בקשת התיקון אין להענות לה. מקובלת עלי טענת בא כח העירייה כי המועד בו ניתן לשלוח דרישות תשלום רלוונטיות הוא מועד הקמת קו הביוב הציבורי. 16. כידוע חוק הביוב קובע היטל ביוב נפרד לכל שלב ביוב, היינו ביב ציבורי, ביב מאסף, מכון טיהור. הפרדה זו מעוגנת בהוראת סעיף 17 לחוק הביוב. להבנת הנושא יש להגדיר את המונחים המקצועיים "ביב ציבורי" ו"ביב מאסף". בסעיף 1 לחוק מוגדר "ביב ציבורי" כך: "ביב המשמש כמה נכסים ושהשופכין נזרמים אליו מביבים פרטיים בלבד". "ביב מאסף" מוגדר: "ביב שהשופכין נזרמים אליו בעיקר מביבים ציבוריים". כותב עופר שפיר בספרו, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות, כרך א' מהדורה שניה, נבו הוצאה לאור, התשס"ה בעמ' 602 (להלן: "ספרו של שפיר"), כי משמעות הגדרות אלה היא כי מדובר בשתי נקודות איסוף שופכין שונות, הממוקמות במערכת הביוב המוניציפלית: בעוד שביב ציבורי הוא נקודת איסופם של שופכין הנפלטים מכמה ביבים פרטיים, הרי שביב מאסף הוא נקודת איסופם של שופכין הנפלטים מכמה ביבים ציבוריים. "מכון טיהור" הוא מכון המיועד לטיהור מי שופכין הנאספים אליו מהביבים המאספים. נכון הוא כי לא כל מערכות הביוב המוניציפליות זהות ולא כולן כוללות את כל מרכיבי המערכת, בייחוד אמור הדבר לגבי מכון טיהור ולכן קבע המחוקק את שיטת השלבים בחיוב ההיטל. 17. כתוצאה משיטת השלבים בחיוב ההיטל מתעוררת השאלה מתי בדיוק מתגבשת החבות בהיטל באשר לכל שלב. עונה על כך שפיר בספרו כי הוראת סעיף 17 לחוק הביוב מדברת בהטלת חבות על "בעלי אותו נכס שנמסרה להם הודעה על התקנת ביוב שישמש את אותו הנכס". ככל שמדובר בביב ציבורי, קרי חלק המערכת הכולל את מערך ההולכה השכונתי ברורה הזיקה הגלומה בתנאי זה שבסעיף. לכאורה כיצד יפורש התנאי כי התקנת הביוב תשמש את אותו הנכס בהקשר של ביב מאסף, אם תחילת התקנתה של מערכת הביב המאסף בחלק אחר של העיר (ראה עמוד 604 לספרו של שפיר). 18. במקרה שבפני, אם היתה העירייה מחייבת בגין ביב מאסף ומכון טיהור בשלב שבו טרם חובר הנכס לביב הציבורי, כי אז היתה משמעות לשאלה של גיבוש החבות בהיטל. אולם העירייה במקרה זה דרשה את התשלום בגין כל חלקי המערכת בשלב האחרון בלבד שבו הותקן הביב הציבורי. לטעמי זהו מועד נכון וראוי למועד התגבשות החיוב בתשלום בגין הביב המאסף ומכון הטיהור יותר מאשר מועד מוקדם יותר שהוא מועד ביצוע העבודות. לו היתה נשמעת טענת העוררים הרי שלא ניתן היה לחייב במקרים רבים שבהם קצב התקדמות בניית הביב הציבורי היה עולה על 7 שנים ממועד הקמת מכון הטיהור והקו המאסף וזאת כאשר אין מחלוקת כי הנכס נהנה מן ההתחברות לביב המאסף ולמכון הטיהור. לו היתה הרשות מחייבת את העוררים במועד בניית מכון הטיהור או הקמת הביב המאסף היתה עולה טענה של העוררים כי אין ביכולתם להתחבר לביוב, ואף פוטנציאל ההתחברות נראה היה רחוק מאוד. לכן קביעת מועד בניית הביב הציבורי כמועד לגיבוש החיוב במקרה זה נראה קביעה נכונה המביאה בחשבון את מגמות חוק הביוב. לפיכך, אין מקום להעלאת טענת התיישנות במקרה זה על סמך מועד העבודות לבניית מכון הטיהור והביב המאסף. 19. עוד צודקת בא כח העירייה בכך שתיקון כתב הערר יביא בפני הועדה טענה אשר התיישנה. דרישת התשלום בה מדובר היתה בשנת 1998. תיקון כתב הערר תוך הוספת עילה אשר חלה לגבי ההתיישנות לא תינתן. ראה רע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.7.06). אילו היה מוגש היום ערר חדש על ידי העוררים הכולל את העילות אשר הם מבקשים להוסיף כנגד דרישות תשלום משנת 1998 היתה עומדת למשיבה טענת התיישנות כנגד ערר זה ודי בכך על מנת שלא לאפשר את תיקון כתב הערר. 20. הואיל וקיבלתי את טענת בא כח העירייה כי המועד להתקנת ביב מאסף ומכון טיהור אינו רלוונטי כאשר דרישת התשלום מוצאת לאחר הקמת קווי הביב הציבורי, אליהם יכולים להתחבר בעלי הנכסים ואשר נשפכים אל תשתית הביבים המאספים ומכון הטיהור הקיימת זה מכבר, הרי שאין רלוונטיות לטענת העוררים כנגד החלת התעריפים מכח התיקון לחוק העזר. המועד הקובע גם לענין התעריפים הוא דרישת התשלום המוצאת לאחר הקמת קווי הביב הציבורי. 21. מכל האמור לעיל עולה כי אינני מקבלת את בקשת העוררים לתיקון כתב הערר. העוררים ישאו בהוצאות בקשה זו בסך של 1,000 ש"ח. אגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביוב