חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 מבהיר, בסעיף 14, כי השיקול המרכזי למתן היתר או למניעתו הוא שמירה על טוהר המידות. להלן החלטה בסוגיית הגבלות לאחר פרישה: החלטה 1. המבקש, מכהן כחשב משרד הבינוי והשיכון מאז יום 18.4.04 ומתעתד לפרוש מתפקידו זה בחודש אפריל או מאי שנה זו. המבקש אמון על ניהול בקרת תקציב משרד הבינוי והשיכון (להלן: המשרד), ובכלל זאת, הוא מעורב בפיקוח על ביצוע תקציב המשרד בהתאם לחוק, בחתימה על המסמכים העסקיים והכספיים המחייבים את המשרד ובאישורם של הסדרי פשרה בהליכים משפטיים שהמשרד מעורב בהם. 2. המבקש חפץ כי יותר לו להתמנות לתפקיד סמנכ"ל כספים בחברת דוראד אנרגיה בע"מ (להלן: דוראד), מיד לאחר פרישתו הצפויה משירות המדינה, וזאת ללא צורך בתקופת צינון לפי סעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הצינון). .3 18.75% ממניות דוראד מוחזקות על-ידי א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ (להלן: א. דורי). המבקש הצהיר, כי במסגרת תפקידו הוא לא בא במגע עם דוראד ולא טיפל בעניינים הנוגעים לה או לנושאי המשרה בה, למעט ביחס למפורט להלן: א. המבקש סמך את ידיו על הסכם פשרה שנחתם ביום 20.1.05 עם שותפות קסדור ישראל (להלן: קסדור), בה שותפה קסדור בע"מ. קסדור בע"מ היא חברה המוחזקת על-ידי חברת בת של א. דורי. לפי הסכם הפשרה שילם המשרד לקסדור סך של כשישה מיליון ₪. המבקש הסביר, כי דובר בהסכם ליישום פסק דין שניתן בתביעה שהגישה קסדור נגד המשרד, עליו הוגש ערעור מטעם שני הצדדים, ואשר תכליתו הייתה להימנע מתשלום ריבית בגין התקופה שממועד מתן פסק הדין ועד לתקופה בה יוכרע הערעור. ב. המבקש היה מעורב בגיבושו של הסדר פשרה נוסף, ליישוב המחלוקות הן בעניין קסדור והן בעניינה של תביעה אחרת שהגישה א. דורי נגד המשרד בסכום של למעלה מ - 49 מיליון ₪, בגין פרוייקטים משנות ה- 90'. היוזמה לניהול משא ומתן בין הצדדים הייתה של א. דורי וקסדור, ובעקבות זאת גובשה בחודש דצמבר 2005טיוטת פשרה, לפיה המשרד ישלם לא. דורי ולקסדור סך של כ- 13 מיליון ₪. הצעת הפשרה נדחתה בינואר 2006 על-ידי א. דורי וקסדור, והמבקש הצהיר כי אין לו ידיעה אישית בדבר סיבת דחיית ההצעה. בעקבות זאת המשיכו ההליכים המשפטיים להתנהל, ללא מעורבותו של המבקש. ג. עובדים הכפופים למבקש אישרו לשחרר ערבויות שהפקידה א. דורי להבטחת ביצוע התחייבויותיה בשלושה חוזים שנחתמו קודם לכניסת המבקש לתפקידו. המבקש הבהיר, כי במהלך שירותו כחשב המשרד לא אישרו הוא או הכפופים לו התקשרות של המשרד עם א. דורי או עם חברות הקשורות בה ולא פיקחו אחר ביצוע התחייבויותיהן של חברות אלה בהתאם לחוזים שנחתמו קודם כניסתו לתפקיד. המבקש הסביר, כי הגורם האחראי על המעקב אחר ביצוע ההתחייבויות החוזיות הוא לא אגף החשבות, אלא "המנהל" על-פי החוזה. במקרה של א. דורי "המנהל" הוא אגף נכסים ודיור במשרד, והערבויות שוחררו לאחר שמנהלת אגף נכסים ודיור במשרד אישרה כי א. דורי מילאה את מלוא התחייבויותיה בהתאם לחוזה הרלוונטי. ד. המבקש אישר תשלומים בהיקף של 7,300 ₪ למלון שרתון סיטי טאואר, המוחזק על-ידי א. דורי, בחודשים אפריל- יולי 2004, בעבור לינה של שר הבינוי והשיכון והנלווים לו במלון. 4. המשיבה מסכימה לבקשה ועמדתה היא, כי במתן היתר העסקה למבקש מיד עם פרישתו אין חשש לפגיעה בטוהר המידות. המשיבה סבורה, כי מעורבותו של המבקש בפשרה עם קסדור אינה מעוררת קושי, מכיוון שחלפו שנתיים מיום גמר טיפולו של המבקש בהסכם הפשרה, ולכן חל הסייג הקבוע בסעיף 4(ג)(2) לחוק הצינון. סייג זה חל גם ביחס לאישור החשבונות למלון שרתון סיטי טאואר. באשר לשחרור הערבויות של חברת א. דורי סבורה המשיבה, כי הדבר יכול אמנם להיחשב כהענקת זכות כמשמעה בסעיף 4(א) לחוק הצינון, ואולם, בנסיבות העניין אין בכך כדי למנוע מתן היתר העסקה כמבוקש. זאת מכיוון ששחרור ערבות על-ידי הכפופים למבקש היא פעולה טכנית בעיקרה, המתבצעת כמעט ללא שיקול דעת (במובן זה שדי באישור "המנהל" לפי החוזה לשם שחרור הערבות מחשבות המשרד), אשר מתבצעת באופן שגרתי ושוטף. בהתייחס לגיבוש הצעת הפשרה מול א. דורי וקסדור סבורה המשיבה, כי מעורבותו של המבקש, שסמך ידיו על הענקת זכות כספית לא. דורי ולקסדור, עולה כדי המלצה על הענקת זכות, כמשמעה בסעיף 4(א) לחוק הצינון. העובדה כי הסכם הפשרה לא יצא בסופו של דבר אל הפועל איננה משנה את התמונה, שכן כבר נקבע בעבר, כי סעיף 4 האמור חל במצב בו קיים פוטנציאל להענקת זכות, גם אם זכות כזו לא הוענקה בפועל. למרות זאת, לשיטת המשיבה, נסיבותיו של מקרה זה מצדיקות מתן היתר העסקה למבקש, ללא תקופת צינון. זאת מהטעמים הבאים: המבקש לא טיפל בגיבוש הסדר הפשרה מול א. דורי באופן בלעדי, אלא עבד בתיאום עם הפרקליטות וגורמים נוספים; הסדר הפשרה לא נגע באופן ישיר לחברה, אלא לחברת א. דורי, המחזיקה בפחות מחמישית ממניות החברה; גיבוש הסדר הפשרה ודחייתו התרחשו לפני שנה וחודשיים; ההחלטה שקיבל המבקש בעניין הפשרה איננה חורגת מהעניינים בהם עוסק המבקש בשגרת עבודתו ומתוקף תפקידו. 5. עמדת המשיבה ביחס לתחולת החוק על המבקש מקובלת עלינו. גם אנו סבורים, כי מעורבותו של המבקש בהסדר הפשרה שצלח עם קסדור ואישורו לתשלום החשבונות למלון שרתון סיטי טאואר, אינם רלוונטיים לבקשה, מכיוון שחלפו שנתיים מגמר טיפולו של המבקש בעניינים אלה. עם זאת, מעורבותם של הכפופים למבקש בשחרור הערבויות של א. דורי ומעורבותו של המבקש עצמו בגיבוש הסדר הפשרה עם א. דורי וקסדור מכניסות את המבקש לגדר תחולת האיסור הקבוע בסעיף 4 לחוק הצינון. לכן נקודת המוצא לדיון היא, כי חוק הצינון חל על המבקש וכי עליו להמתין שנה מיום פרישתו, אלא אם ימצאו סיבות טובות למתן היתר לקצר את התקופה. 6. חוק הצינון מבהיר, בסעיף 14, כי השיקול המרכזי למתן היתר או למניעתו הוא שמירה על טוהר המידות. ההלכה היא כי העניין עליו מופקדת הועדה אינו מצומצם רק לפגיעה של ממש בטוהר המידות, אלא מתייחס גם לפוטנציאל הפגיעה ולמראית הדברים העולים מהמצב בו מדובר. ההנחה היא, שקבלתה התכופה של משרה מחוץ לשירות מיד עם סיום התפקיד בשירות הציבורי יוצרת לא רק חשש לניגוד עניינים, אשר עלול לפגוע בתדמית ההגונה של השירות הציבורי ובאמון הציבור כלפי השירות הציבורי בכלל ובמשרתי הציבור בפרט, אלא גם חשש למראית עין של אלה. לפיכך, גם כאשר לא עומדת כל ראייה קונקרטית לפגיעה בטוהר המידות, יש טעם במגבלה שקבע המחוקק. הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בבכירים הפורשים מן השירות הציבורי, אשר עיני הציבור נשואות אליהם ולגביהם נדרשת הקפדת יתר בהגשמת תכליתו של החוק. בין הצדדים אין מחלוקת כי המבקש בא במגע במסגרת תפקידו במשרד עם חברת א. דורי, הקשורה לחברת דוראד, בה הוא מבקש כעת כי יותר לו לעבוד. מגעים אלה עלו, בחלק מהמקרים, כדי המלצה על הענקת זכות לא. דורי. נוכח הרציונאלים המונחים בבסיסו של חוק הצינון ונוכח מעמדו הבכיר של המבקש בשירות המדינה, לא נוכל לקבל את עמדת המשיבה, לפיה ניתן להתיר למבקש לעבוד בדוראד מיד לאחר פרישתו. אנו סבורים, כי מראית העין ותדמית השירות הציבורי מחייבות שמירה על מרווח משמעותי בין מועד הפרישה מהשירות הציבורי לבין מועד תחילת ההעסקה בחברה פרטית. 7. עם זאת, בנסיבות המקרה הגענו למסקנה, כי קיימים שיקולים המצדיקים את קיצורה של תקופת הצינון. ראשית, באשר לשחרור הערבויות של א. דורי על-ידי הכפופים למבקש אישרה המשיבה, כי מדובר בפעולה טכנית, שכמעט ולא מעורב בה שיקול דעת, ואשר בוצעה ללא ידיעתו של המבקש. תיאור זה מעלה, כי אין המדובר בסוגי המקרים שהחוק מכוון אליהם. שנית, וזה השיקול המכריע בעניינינו, עצם דחיית הצעת הפשרה על-ידי א. דורי וקסדור מצביעה על כך שהן לא סברו כי ההצעה מגלמת הענקת זכות ממשית, אלא כי המשך קיום ההליכים המשפטיים הוא המהלך הנכון למימוש מלוא זכויותיהן. סיבת דחיית ההצעה לא נתבררה בפנינו, אך די בעצם הדחייה כדי להפחית את הפגיעה במראית פני הצדק. לכך מצטרפת העובדה, שבין מועד סיום טיפול המבקש בעניינה של א. דורי וקסדור לבין מועד פרישתו הצפוי, מפרידה תקופה של כ-15 חודשים (תלוי במועד פרישתו בפועל של המבקש), שבמהלכה לא הייתה למבקש נגיעה מהותית בעניינן של א.דורי וחברות הקשורות בה. האיסורים הקבועים בסעיף 2 ו-3 לחוק הצינון, שהמבקש הצהיר כי הם ידועים לו וכי הוא מתחייב לפעול על פיהם, אף הם משתלבים בכלל השיקולים התומכים בקיצור תקופת הצינון, בהניחם יסוד מעשי להפגת החשש. 8. בהביאנו בחשבון את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, נראה לנו כי ניתן להעמיד את תקופת הצינון על שלושה חודשים מיום פרישתו בפועל של המבקש משירות המדינה. תקופת צינון כזו תבטיח כי בין מועד גמר הטיפול של המבקש בעניין הפשרה עם א. דורי וקסדור לבין מועד תחילת עבודתו בחברת דוראד הקשורה אליהן ישמר מרווח משמעותי של לפחות 18 חודשים. פרישה